ליין נולדה: יינות של פעם בשנה

בחיים מגיע שלב שבו את כבר לא מחכה יותר שיעשו בשבילך דברים, שיפתיעו אותך, שייקחו אותך, שיארגנו לך. זה שלב קריטי, שבו נוחתת ההבנה שאם לא תעשי בשביל עצמך, הדברים לא יקרו כמו שאת רוצה או לא יקרו כלל. כל הפתיחה הזו נולדה כדי לומר דבר אחד פשוט: אני שונאת לארגן ימי הולדת!

שונאת זו מילה קשה מידי למאורע משמח, אבל בשנים האחרונות הבנתי למה גם כשזה היה אופציונלי, לא בחרתי להתחתן ב"אירוע". זה מלחיץ אותי. אני לא מתפקדת רגשית בצורה מיטבית באירועים עם המון אנשים שבסך הכול רוצים את טובתי, ובסוף גם לא נהנית. אז החלטתי שאני לא עושה אירועים גדולים, מה שלא יהיה ומחלקת את החגיגות לחתיכות. בגילי, כמו שאומרים, שקט נפשי זו פתיחה טובה.

הבעיה היא שהפכתי לפיינשמייקרית של יין. לא רק בעיני עצמי אלא בעיני החברים הקרובים שלי שהודו בפניי שהם מפחדים להביא לי בקבוקים על דעת עצמם כאילו אני מנכ"לית משרד החינוך בזמן מבחני מיצ"ב. כך או כך הייתי צריכה לארגן לעצמי משתה יום הולדת, ומכיוון שהאירוע לא יארגן את עצמו, החלטתי שאני הולכת על שתייה לאורך כל שעות היממה בלוקיישנים קרובים לבית. כשהכוכב האמיתי, חוץ מכלת השמחה כמובן, הוא היין.

כל ההודעות באינסטגרם שלי ביממת החג נחלקו לשניים: 'מזל טוב' ו 'תצלמי מה שתית'. אז הנה, החדשות בהרחבה:

קודם כל ידעתי שאם אשקיע מחשבה עמוקה בבחירות השתייה אני לא אהיה מרכז האירוע ורמת הלחץ תרד ממני פלאים. הבקבוק הראשון נפתח בשעה 11 בבוקר. קיץ, בתחילת חודש יולי מדהים כמה אנשים לא עובדים בבראנץ' של יום ראשון. אחרי שסיימתי להתפעל מההמולה ברחוב, הצגתי לחברים שלי את החתן: יווני חתיך מיקב קיר יאני.

'בלה טרקר' הוא בלנד יוון שכמו שחברה הגדירה: עם טעם של מלח ים על סלע. הוא מורכב מהזן היווני אסרטיקו, שרדונה ו-ויונייה. יין שמתאים לבוקר, הולך הלך מצוין עם ביצה עלומה ואבוקדו ובעיקר עושה חשק לעבור לביקיני ולזרוק את הטלפון לים. הכי אווירה של רודוס רק בלי כל הישראלים.

בשלוש נהייתי צמאה שוב. לגיטימי. לא נעים לי לספר מה בנות עושות ביום חופשי, או להודות שבסוף אין כמו שופינג כדי למלא את החורים בלב. אבל אחרי שעסקנו בפעילות הזו, התיישבנו לבקבוק השני: פינו בלאן אוסטרי. המחשבה הייתה ללכת על זנים קצת אחרים מהשרדונה, והסוביניון בלאן הרגילים ולהיחשף לעולם הרחב. אוסטריה נראתה לי מקום מאד קריר יחסית לפינה הלחה ששהינו בה בואכה דיזנגוף, והפור נפל.

פינו בלאן הוא זן שפחות מכירים. ואפילו המלצרית באחד הברים אמרה לי פעם שהוא קצת כבד לה מידי. אבל מה הילדים האלה מבינים. את הפינו האוסטרי, שתינו בדיוק בשעה הנכונה, הוא עמוק ועשיר בטעמים, וממליצה לכם לנסות את הזן הזה בפעם הבאה שאתם רואים אותו בתפריט של מסעדה.

לקראת שקיעה רצתי הביתה ומילאתי צידנית. אני לא אתלונן כאן מול כולם שאף אחד לא עזר לי לסחוב אותה חוץ מנהג חביב של גט טקסי, כי אני לא פולניה אלא פורטוגלית. אבל ככה זה נשים עצמאיות, עושות הכל לבד.

"אז מה הבאת"? כולם התלהבו משקשוקי הקרח, ולרגע חשבתי שחגגנו יום הולדת ליין. כוכבי הערב היו יינות של יתיר שיש לי כבר זמן מה במקרר, כי חשבתי שהם שווים מידי מכדי לקחת אותם לים בשישי. התחלנו ברוזה המעולה של 'דרום' מבציר 2022, ועברנו ל-'נחל יתיר לבן 2021'.

ואז כשירד הערב וכשכבר עשיתי פו על נרות (אין גיל מבוגר מידי לשטות הזאת) החלטתי שאני פותחת את הבקבוק האדום הראשון והיחיד שהבאתי. כי בכל זאת, Its my party ואני אשתה אדום אם אני רוצה, גם אם אנחנו בשמונים אחוזי לחות.

'קריניאן גפנים צעירות' של יקב רקנאטי מחכה לי באריזה כבר כמה שבועות. יצא לי פה ושם לטעום אותו במסגרת התוכניות שלנו בערוץ 'וואלה+', וידעתי שאת הזן האהוב עליי בעולם אני שומרת לרגע מיוחד.

בציר 2021 בחלקת הקריניאן הצעירה של כרמי היקב שעושה כבר שנים ובהצלחה את קריניאן ה"פרא" הבוגר והעמוק, הוא אחד הבצירים המשובחים שיש. מה היה אחר כך? זהו, אני כבר לא זוכרת יותר כלום מהערב הזה.

דבר המערכת: מזל טוב מוכשרת, שמחים שנולדת ומאחלים לך ועוד המון שנים של יין איכותי וטקסטים מהלב.