הפער העצום בין תקופת היובש האמריקנית של תחילת המאה הקודמת ובין טירוף האלכוהול והקוקטיילים הנוכחי בתל אביב מייתר כמעט מעצמו את השימוש במונחים גדולים כמו SpeakEasy, אבל משהו בכל זאת לוחש לך ברכות כשאתה נכנס לדיוויד אינטרקונטיננטל.
יכול להיות בגלל שהמלון בקצה הטיילת העירונית מחזיק במספיק כניסות כדי להסוות את היעד שלך, יכול להיות גם שזה חלק מקמפיין ההשקה השקט, כמעט חרישי. סביר שגם וגם, והכי הגיוני שזה בדיוק זה - בר קוקטיילים מושקע, בקומת הלובי של המבנה הענקי, שאתה צריך למצוא בעצמך כי אחרת, בואו נודה בזה מהר ונחסוך אי-נעימויות, זה יהיה פחות כיף.
וכך, שיטוט קצר הופך לשיטוט בינוני באורכו, וכניסה מתזומנת היטב מחליפה את עצמה למשחק חפש את המטמון, עד שאתה נתקל בשלט שהוא לא חלק מהמשחק, ולא חלק מהספיק-איזי, אלא פרולוג לסיפור אחר.
וכשהסיפור הזה הוא ספייס, שווה להיכנס, ולשקוע.
בר הקוקטיילים החדש (שהוא Spice ולא Space) הוא תוצר שיתוף הפעולה בין המלון הוותיק והמצוין ובין יותם שילה וגיא זילביגר, מהנדסי ומתכנני ואדריכלי הספייסהאוס, בית משקאות שהתחיל כבר והפך, עם השנים ובעזרת היד העובדת קשה של שניהם, למעצמת כוסות וחלומות.
מדובר בחלל קטן למדי, שמוקם בחכמה יחסית בפיתולי אחד המסדרונות המסחריים של המלון. הקונטרסט, כפי שניתן לצפות, עושה עמו חסד. רגע אחד אתה מביט בציורי גלריה ובתכשיטים ארץ ישראליים, ומיד אחר כך אתה מתלבט בין כורסת עור כשמסביבך וילונות כבדים ודיספליי שקורץ שעה שמחה.
ולכן, נשתה משהו.
תפריט "הזמן הכול". ספייס
התפריט מציע כל מזיגה שתרצו, כמובן, אבל מתמקד בעמוד מפתה של קוקטיילי Signature, עירבובים ייעודיים שנוצרו במיוחד לפה. אתה טיפה ספקן, תוהה אם עדיין יש מה לתווך ולשדך מאחורי הבר הזה ותחת כנפי עסק שמוכר קוקטיילים מבוקבקים בארגזים ובמשטחים ובמשאיות, אבל עוד מבט ועוד שאלה, והברמן משיב לך טוב מספיק כדי להסיר את הספקות, ולהתחיל להזמין.
יש כאן מרטיני קפה וכמהין (וודקה בלוודיר, פטריות כמהין שחורות, פרמזן ואספרסו, 72 שקלים) כמעט מופרך בשעשועיו, אבל כזה שמצליח לנחות בבטחה בפה, "סאוור פיינקילר" משלושה סוגי רום וקרם קוקוס (66 שקלים), וגם "וויניארד נגרוני" שהחליף את הוורמוט בליקר ענבי מרלו מתובל (64 שקלים) והצליח על הדרך לרענן קצת עוגן אלכוהולי שמתחיל מעט לשעמם באמת.
עוד? עוד. "קליר אנד ספייסי" היא מרגריטה צלולה (68 שקלים) אך מרהיבה, חריפה בקצוותיה בעזרת שימוש בפלפל סצ'ואן, "מדיטרניאן מייד" (72 שקלים) סוחב לעולמות האניס-שרטרז-ג'ינג'ר ו"א קונפרנס", אולי כהומאז' לדרינק שמעולם לא קיבלתם בכנסים שמתקיימים תדירות בתחומי המלון, משלב וויסקי, קוניאק וקלבדוס.
לבד מאלה, מגישים פה גם מרגריטה אננס, או מרגריטה פיקנטית על בסיס פסילורה, שילובי ג'ין (ליצ'י-ורדים או פטל-מיול), וגם את אותו נגרוני קלאסי, או אולד פאשנד קלאסי לא פחות.
תפריט האוכל נחנך כאן במתכונת מהודקת עד כדי "בואו נזמין כבר הכול", עם חמש מנות בלבד.
אלה כוללות סלט פפאיה (55 שקלים) פריך אך ג'וסי ובעיקר מפתיע לטובה, ארנצ'יני פטריות (55 שקלים) עם סקורדליה, פאני פורי ממולא בסביצ'ה (78 שקלים) מצוין במשחקיו המרקמיים, פיש אנד צ'יפס (78 שקלים) עם דיפ לימון כבוש ובאן אסאדו מפורק עם צ'יפס (85 שקלים).
לעת עתה, הוסבר, הלוגיסטיקה מעט מורכבת (האוכל מגיע מאחד ממטבחי המלון ודורש תיאום עם הברמן ומפגש פיזי בינו ובין המלצרים שמגיעים אליו), אך המכלול צפוי להשתנות, להתאים את עצמו לצרכים, ולחגוג את הקוקטיילים באופן מעט יותר חלק. כך או כך, ובמיוחד אם אתם מגיעים מבחוץ או סתם אורחי מלון שאינם מכוונים לארוחת הערב שלו, מדובר בחיזוק טעים ועשוי היטב לסיבה העיקרית שבגללה הגעתם לפה.
העיצוב החם והניתוק השקט ממוקד העניינים המלונאי מבטיחים לכם, לכל הפחות, עצירה שלווה על קו החוף הגועש של תל אביב. האנשים מאחורי הבר משווים ומגדילים כמובן, ומספקים אי מקצועני של ממש, על אותם מים. כל שאלה נענית בתשובה קוהרנטית, בלתי מתחכמת, ולמדנית, וכל בקשה זוכה לתגובת-נגד מחויכת, וידידותית.
כך, דרינק אחר דרינק, אתה מרשה לעצמך להשתחרר, נעטף בעור הכורסאות, ומתחיל ללגום רמזים של פרמזן ופטריות, ריקודי פלפל ומלח, טיולי כרמים. בחוץ בית מלון תל אביבי בשיא תפארתו וקיבולתו. בפנים בית משקאות חו"לי שהוא אולי לא Speak Easy, אבל גם לא צריך לצעוק את עצמו כדי שיבואו.
ספייס, מלון דיוויד אינטרקונטיננטל, תל אביב, 17:00-24:00