משהו שמזכיר בית

אי אפשר באמת לטייל היום כמו שצריך, אבל מידי פעם אני עוקבת באינסטגרם אחרי אנשים אמיצים שיוצאים להם לאזורי העמקים, ירושלים, ואפילו למצפה רמון והסביבה, ועושים טיול אמיץ של חצי יום, כדי לנשום, למרות הכול, את הקרקע בעונה עם מזג האוויר הכי יפה בשנה. כמו שבהרבה מקומות שנשענים בימים כתיקונם על תיירות יין, קולינריה וטיולים אומרים: זו לא שגרה, אבל אפשר בהחלט להתחיל לנסות לעשות דברים שעשינו פעם. בסופו של דבר, מדובר בפרנסה של המון אנשים לצד ניצחון קטן, ויש יאמרו שאפילו ניצחון גדול, של הרוח.

אומץ לנסוע רחוק עוד אין לי, למרות שאני משתפרת עם המרחקים שאני גומעת. השבוע יצאתי אפילו יצאתי מגדרי והגעתי עד לאזור הבורסה ברמת גן, שם, ממש במקרה, גיליתי מיני שוק של יצרנים מהעוטף והצפון. עובדים מהסביבה יצאו משם עם חבילות של יין, גבינות וירקות וחשבתי לעצמי שחבל שכל זה היה צריך לקרות כדי שנעשה סוף סוף את חרם הסופרים הגדול שתמיד חשבנו לעשות, ואיזה יופי שגילינו שלפחות מבחינה קולינרית אפשר להרגיש קצת כמו בפריז.

בהמשך ליוזמות הללו, הפעם דווקא מהצד של חשיפת היצרנים, בדקתי וגיליתי שגם בקיבוץ המשפחתי האהוב שלי, חולדה, מתגבשת יוזמה נפלאה של יריד שמיועד לא רק ליצרני האזור, אלא גם ליצרנים מאזורי העוטף וקווי העימות, מכל התחומים, ביניהם גם יצרני יין, שמן זית, גבינות ועוד. חקלאים ויצרנים שרוצים לקחת חלק בשוק, שיתקיים ביום שישי ה - 8.12, מוזמנים לפנות למלכה צמח, בטלפון 050-6902131. ואתם, הוסיפו ל-טו דו ליסט שלבם. חולדה זה מקום מהמם, ואני אחת שיודעת.

תקציר הפרקים הקודמים, איבדתי את כל אוסף היין שלי, את המעט שנשאר שתיתי, ובימים אלה, כדי למצוא תעסוקה מספקת ואסקפיסטית ובין היתר גם כדי לשתף אתכם בחוויות, אני תרה אחרי בקבוקים מעניינים שלא הכרתי קודם. בקבוקים שיחיו את את האוסף מחדש ויספקו לי סיבה להתארגן עד יום ההולדת הבא עם מקרר יין.

אפרופו טיול קטן של שעה וקצת נסיעה מת"א, על יקב דדה לא שמעתי לבושתי, ובמקרה נתקלתי בבקבוקים שלו בחנות היין שליד דירתי החדשה. לא יודעת אם זו קארמה שמול כל דירה שאני עוברת אליה יש חנות או שזה פשוט סימן משמח לכך שיותר ויותר אנשים שותים יין ורוצים גם להבין מה הם שותים.

יקב דדה נוסד בשנת 2007, הוא נקרא ככה על שם אמא דדה בת למשפחת חזן, שחיה במרקש בתחילת המאה הקודמת, והייתה מבין היהודים שקיבלו היתר מיוחד לעשות יין ממלך מרוקו, יין שמיועד כמובן לקידוש.

אמא דדה ייצרה שם בין היתר יין, וערק מתאנים, ענבים ותמרים. אחרי ששמעתי את הסיפור, נמלאתי געגועים לסבתא שלי, שאמנם לא עשתה יין, אבל ידעה לבשל יופי וידעתי שאני חייבת משהו שמזכיר לי בית ואם יש בו גם אלכוהול אז בכלל. מי שמנהל את היקב ועושה את היין הוא הנכד של אמא דדה -ג'קי חזן בעל ניסיון של 20 שנה בפן התפעולי של התעשייה, שהקים יחד עם חבר טוב את היקב שנמצא בלב הר געש קדום, בתוך חווה אורגנית במורדות הכרמל ויש בו גם מרכז מבקרים. (טו דו ליסט 2).

"מרלו שיראז 2020", ו-"מלבק ברברה בציר 2021" עמדו זה לצד זה ואפילו לא התלבטתי אם לקחת אחד או שניים. אני בתקופה האדומה שלי. ה-מרלו שיראז 60%-40% בהתאמה, הפתיע אותי בבשלות שלו, שתינו אותו בצהריים עם כמה גבינות של מחלבת צאלה מחוות הבודדים "משק צאן" (טו דו ליסט 3) והוא היה נעים עגול ומתובל.

גם מלבק ברברה 50%-50% הוא יין נהדר גם אם אתם פחות מתחברים לברברה. הוא אמנם כבר דרש קונטרה יותר קולינרית לפחות לחיך שלי, יש לו טאנינים חזקים אבל מדובר ביין מאד מאוזן. הכוס הבאה תהיה כבר שם עם הנוף.

ועוד משהו קטן, אבל גדול לפני סיום. זוכרים את הכוסית לחיי החטוף עומר ונקרט שבילה במסיבה בנובה? אביו שי, שהוא גם ייבואן ומפיץ יינות, הכין מארז של 6 יינות, שכל ההכנסות ממנו מוקדשות לתמיכת המשפחה במאבק להחזרתו של עומר. במארז יינות ישראלים מובילים לצד יינות בוטיק מהיקבים הטובים בעולם.

לרכישת המארז באתר Winecase