"אם לא תהיה תוכנית כלכלית נכונה, חצי מהיקבים בארץ יפשטו רגל"

עוד בוקר של אי וודאות. אני מקבלת למייל הודעה שיקבים באזור מטה יהודה התחילו לפתוח את מרכזי המבקרים שלהם בהתאם להנחיות פיקוד העורף, ועולה בי התרגשות מעורבת בדאגה. אני שמחה שיקבי ישראל מתחילים להרים את הראש. גם ככה זה ענף שחוטף את המכה ראשון וחוזר אחרון. תחום שההוצאות בו מטורפות וההכנסות מועטות. אבל אני גם מודאגת. כי כמה ימים קודם לכן שמעתי על יקבים שסגרו שערים, פיטרו עובדים ועוסקים רק בייצור והפצה, כי אין להם את היכולת להתמודד עם המצב.

כדי לנסות ולהבין את הלך הרוח, דיברנו עם כמה יצרנים שסגרו את הדלתות ומנסים להמשיך, למרות הכול, ועם יצרן אחד שהחליט לפתוח.

יובל סמואל, הבעלים של היקבים אמפורה ו-לטם, מדוכא. עד לפני חודש המצב נראה מעודד ממש. אנשים חזרו לצאת לבלות, מרכז המבקרים של יקב לטם עבר שיפוץ מאסיבי והחל להתמלא מדי סופשבוע, ויקב אמפורה הוכתר על ידי גולשי MAKO כיקב הטוב ביותר (לסיור) בישראל.

"עכשיו שני היקבים עומדים נטושים", אומר סמואל, תשעים אחוז מהצוות פוטר ונשארו רק העובדים החיוניים, כמעט ואין הזמנות ממסעדות, חנויות היין קונות מעט, המצב על הפנים. למזלנו אין לנו בעיית שינוע אז אנחנו מקווים ומסתמכים שאנשים יקנו גם ישירות מאיתנו כדי שנוכל לשרוד. הבעיה היא שהקהל שלי או שעזב את המדינה או שהתגייס, הקהל שלי לא קיים כמעט כרגע ויש לנו אחריות לאנשים שלנו. שובר לי את הלב שהם לא פה איתי"

"התחושה הכללית ירודה ממש, מרגיש שהשוק לא יתאושש יותר מידי, ייקח הפעם יותר זמן לאנשים לחזור כי אין להם מצב רוח, מרגיש להם לא נוח ליהנות. גם אני מרגיש ככה. הבעיה היא שההתנהלות הכלכלית פה זוועתית כמו תמיד, הכול באוויר, אין פיצויים, אין תוכנית למקרי חירום, מלא מהצוות מגויס, אני זה שמשלם להם והמדינה אמורה לשלם לי. האם אני חושש שהיא לא תוכל לשלם לי? ברור! אם לא תהיה תוכנית כלכלית נכונה, חצי מהיקבים בארץ יפשטו רגל, העלויות בענף הזה מטורפות והרווח קטן, חודשיים- שלושה כאלו ויקבים מסוימים יקרסו."

"אנחנו ממש זקוקים לכוח הקניה של כולם. אנחנו פה כרגע עושים הכול כדי שהיקבים יחזיקו מעמד ולעובדים שלנו יהיה לאן לחזור. אני מאד מקווה שנחזור לשגרה ונוכל לפתוח."

החנות של יקב אמפורה
החנות של יקב לטם

"היקב ממש קרוב לגבול ולכן הוא סגור, מזל שסיימנו את הבציר בזמן ונשארנו עם ההתססות והביקבוקים" מספרת דנה שרון, מנהלת השיווק של יקב הרי גליל. "זה לא קל, מעט מאד אנשים נכנסים ליקב בצורה מאובטחת, יש הרבה שמירה אבל קיבוץ יראון מפונה ואין נכנס ויוצא. הרבה מהעובדים פונו ואנחנו עובדים במתכונת מאד מצומצמת."

"בשלושת השבועות הראשונים, עבדנו על מיזמים קטנים. סיפקנו יין לימי שישי למפונים בבתי מלון ועבדנו עם יקב רמת הגולן בחלוקת יינות לסוף שבוע למפונים בכל הארץ. אבל כרגע העבודה היא בשני מישורים: הראשון זה העשייה אחרי הבציר והשני זה השינוע לחנויות יין ומסעדות שנפתחות. במקביל לשני אלו, שייקח זמן עד שיתאוששו בצורה מלאה, לנו יש את השיווק לחו"ל שממש מציל אותנו והוא כרגע ממשיך כרגיל."

"מאד קשה לצפות מה יהיה בעתיד, הכול כרגע לא ברור, כן מבינים שהכול ישתנה, אנחנו נצטרך לעבוד אחרת בשיווק. בשלב מסוים, בתקווה שהמצב לא יסלים, אנשים יחזרו לבלות ולרכוש. כרגע אנחנו נטו על שיווק ומכירה בנקודות שונות, גם קודם לא חיינו רק על מרכז המבקרים ההפצה שלנו מאד חזקה, היא במרכז הארץ ולכן לא נפגעה ויש לנו קהל נהדר שתמיד שם איתנו."

החנות של יקב הרי גליל

"בשישי האחרון היינו אמורים בכלל להשיק את מרכז המבקרים המפואר שלנו, הייתה אמורה להיות השקה מרגשת, מלאה באנשים שאנחנו אוהבים לכן הניגודיות היא קשה." מספרת ליאת משען, מנהלת השיווק והפיתוח העסקי של היקב.

"בגלל שאנחנו מאד קרובים לגבול הצפוני, כק"מ מגבול הלבנון אז ברור שהיקב סגור, 50% מהצוות גויס ורוב העובדים פונו אז אנחנו כמעט בלי עובדים. לצד זה כל ההתנהלות אל ומהיקב מאד קשה, בגלל המיקום הכבישים ליקב נסגרים ללא הרף והלך הרוח כרגע מתנהל בהתאם למצב. למזלנו סיימנו את הבציר ונשארנו עם העניינים המכניים עם הייננים וצוות מצומצם שמתעקש לעלות כל יום לעבוד, עבודה נותנת שפיות. אנחנו במקביל עובדים על היין שנבצר וגם על ייצוא לחו"ל שמחזיק אותנו למרות שמצב השינוע שלנו לא משהו."

"אנחנו מנסים במקביל לתת ולהעניק. היקב מארח ללא הרף חיילים שבאים להתארח, לאכול, להתקלח ולהתרענן קצת וזה קורה על בסיס יומי , בשבעות הראשונים פנינו ללקוחות שלנו שמארחים משפחות במלונות והעברנו כבר בשבוע הראשון יינות לקידוש, כדי שיהיה קצת נחת למי שצריך, אפילו שלחו לנו תמונות שזה נתן קצת תחושה של טוב."

"כלכלית אנחנו לא יכולים באמת לדעת לאן המצב יוביל, זו רק ההתחלה, אין לאף אחד מושג מה קורה הלאה. בשישי לפני כל הבלאגן וכל תקופת ההרצה המקום היה מלא באנשים שבאו לפרגן וליהנות ועם זה אני רוצה להישאר, עם ההבנה שברגע שהאזור שלנו יחזור להיות בטוח, אנשים יחזרו לפרגן לנו בחזרה. התקווה היא שיצר ההישרדות הישראלי המפורסם יחזיר אנשים לשגרה. מה שכן אנחנו ממש מתגעגעים, לאנשים, ליקב. לשגרה."

האתר של יקב רקנאטי

האחרון ברשימה היא יקב כישור הגלילי, הילה סבה, מנהל השיווק ומרכז המבקרים של היקב, שלחה הודעה שהם החליטו לפתוח את מרכז המבקרים ואי אפשר היה שלא לברר איתה מה התחושות והחששות שבפתיחה כזו, כשאנשים עדיין חוששים לצאת מהבית.

"כשהתחילה המלחמה כמובן שהכול נסגר אצלנו. אבל היות שכישור עובד תחת כישורית - כפר לאנשים מיוחדים, חשוב מאד להמשיך בשגרה לכן האנשים שעובדים איתנו ממשיכים בשגרה שלהם פשוט ללא מרכז המבקרים. כלומר עבודות מחסן, הכנה והוצאת משלוחים בארץ ובחול וכד'. ניצלנו את ההזדמנות לעבוד על המיתוג והתוויות, למלא בקבוקים שתיכננו לעשות בעוד כמה חודשים ופשוט מצאנו עיסוקים לכולם."

"למה החלטנו לפתוח? כל שבוע עשינו עם עצמנו ועם המשפחות שלנו בדיקת מצב לגבי פתיחת המקום, להרבה מאיתנו יש משפחות בדרום ואנשים במילואים וכל פעם בדקנו אם המצב מתאים ריגשית ומורלית כי הכול נורא רגיש. ואז החלטנו שבשבוע שבו הילדים חזרו לבית הספר ונכנסו לסוג של שיגרת מלחמה, לפתוח את היקב כי זה נכון להחזיר את המשק לשגרה כדי שהוא יתאושש. המפתיע שבאמת הגיעו אנשים, ממש מעט אבל אנשים זקוקים לשפיות, לשחרור מהחדשות כדי לנשום. וכוס יין לפעמים עוזרת."

"המצב בהחלט ישפיע על היקבים, זה תחום לא קל שנחשב בילוי ומותרות. אנשים ירכשו כנראה הרבה הביתה, המכירות ירדו כמובן, אנשים לא יוצאים, חוששים, גם אם הם ילכו לקניות לא בטוח שיקנו יינות כי אין להם מצב רוח. כרגע אנחנו מתמקדים בלהעסיק את האנשים שלנו, להפיג את החרדה ולקוות שהלקוחות שלנו יישארו איתנו.

החנות של יקב כישור

האופטימיות עדיין לא ממש באוויר, אנחנו לא חודש מתחילת הלחימה ואין אופק, זו מערכה ארוכה שתגבה קורבנות בנפש וקורבנות כלכליים, כאלו שעוד מלקקים את הפצעים מנזקי הקורונה. כל שנותר לנו זה לנסות ולפרגן ליקבים שונים ולקנות מהם ישירות כמה שנוכל.