קשה לי לכתוב על אלכוהול בשבועות הללו. נראה כאילו נפלנו לזמן אחר, לעולם חשוך, לסרט רע של תסריטאי פסיכופט. הלב מסרב להאמין שאנחנו לא בסיוט אכזר שעוד מעט נתעורר ממנו. החיים כמו שהכרנו אותם עד כה קפאו, נעצרו בשבעה באוקטובר. קשה להאמין שרק לפני ככמה שבועות, כתבתי כאן על משקאות, מלחמות ומהפכות.
העולם שנעצר לא מזמן, עם מגפת הקורונה, נראה כבר רחוק מאוד. אבל שלא כמו בתקופת הקורונה, בה עולם היין והאלכוהול פרח, הפעם, לפחות בעיני רבים, זה פחות מסתדר. עצב, וחוסר ודאות לא הולכים טוב עם אלכוהול. אך מאידך, אל לנו לשכוח כי אנחנו עם חפץ חיים, ורובנו אוהבים לשתות מעת לעת משקאות מעודדים ומנחמים, הרי מהמקורות שלנו הגיע המשפט: "יין ישמח לבב אנוש".
שתו באחריות
רובנו אוהבים לשתות מעת לעת, ובמינון נכון, אלכוהול יכול להועיל לנו בזמנים קשים. הוא גורם לאפקטים התנהגותיים מורכבים והתגובה אליו משתנה מאדם לאדם ומושפעת גם מנסיבות השתייה ומגורמים נוספים.
אלכוהול מדכא את פעילות מערכת העצבים, ובמינון נכון הוא משפר את מצב הרוח, מסלק עכבות וחסמים, מפחית מתח ואפילו עוזר לבריאות, הפיזית והנפשית. ההמלצה למה שנחשב למינון נכון היא שתי מנות משקה לגבר ביום ומנה אחת של משקה לאישה. נשים מגיעות לריכוז אלכוהול גבוה מגברים לאחר שתיית אותה כמות, משום שריכוז המים בגופן נמוך יותר ולכן הן יותר מושפעות ממנו. יש גורמים שונים לתגובות לאלכוהול וכל אחד יודע מה וכמה עושה לו טוב.
השגרה אמנם רחוקה מאתנו, אך אנחנו חייבים לנסות לחזור אליה, גם אם היא שגרת חירום, כדי לשמור על הנפש וכדי לחזור לחיים. המסעדות וחלק מהברים בארץ חוזרים לעבודה לאיטם, וגם אם אין לאף אחד חשק לצאת ולשתות במצב כזה, המקומות הללו מהווים מעין איים של שפיות, מקומות מפלט, המאפשרים להציע התנתקות קצרה מהמציאות הקשה, הורדת מפלס הלחץ, וחזרה לזמן מה לחיים שלפני האסון שנפל עלינו.
זה גם מדעי. חוקרים שבדקו יותר מ-1,000 איש במהלך מבצע "עופרת יצוקה" ואחריו, גילו כי שתיית אלכוהול פעם בשבוע לפחות מסייעת בהפחתת דיכאון הקשור בטרור ובמלחמה. "מי ששותה אלכוהול פתוח יותר חברתית", הם כתבו "ומאפשר לחברים לחזק אותו ולהקטין את רמות הדיכאון."
תעשיית היין והאלכוהול הישראלית עמדה מלכת בשבועות האחרונים של המלחמה. נוכל לעזור ולתמוך בה. לא חייבים להתחיל בברים אם לא בא לכם לצאת, אבל אם נפתח בבית בקבוק יין ישראלי, או נמזוג לעצמנו כוסית של אחד מהמשקאות המופלאים של יוליוס, הוויסקי של מילק אנד האני הוורמוט של 'מולי' ואחרים, נתמוך בתעשייה הנפלאה שלנו ואולי נרכך לרגע את רגעי החרדה שלופתים את ליבנו כבר כמה שבועות ללא רחם.
עוד בוואלה!
יורים, בוכים ושותים
במבט להיסטוריה, לתרבויות רבות אחרות, אנחנו למדים כי יין ואלכוהול היו תמיד מרכיב בלתי נפרד משגרת מלחמה. מימי הביניים ועד המאה ה-20 יין שיחק תפקיד מרכזי במלחמות ועזר לא מעט גם להעלות את המורל בעם. היו ימים בהם שתיית אלכוהול בצבא הייתה חוקית, חיילים שתו כדי לקבל אומץ על מנת להילחם בשדה הקרב, אחרים שתו בעורף כדי להשקיט את החרדות.
החיילים הצרפתים נהגו לשתות אבסינט כדי להפיג את פחדיהם והאנגלים וההולנדים שתו את החנייבר (Jenever), שנקרא ה'אומץ ההולנדי' באותה תקופה של מלחמת 80 השנים נגד הספרדים. המשקה האהוב עלי, ג'ין, נולד מהחנייבר ההולנדי, שפיתח רופא הולנדי כתרופה בימי מלחמה, בה היה משולב אלכוהול כחומר מאלחש וערער שעידן את טעם התרופה. לימים התחבבה ה'תרופה' מאוד על לקוחות הפאבים ההולנדיים שהפכו אותה למשקה אלכוהולי אהוב.
אלמלא הנוכחות של הצבא הבריטי בהודו, לא היינו שותים היום ג'ין טוניק, שהחל את דרכו כתרופה נגד מלריה ושעליו נאמר שהציל יותר חיים אנגליים מכל הרופאים באימפריה, וגם לא בירות בסגנון IPA שפותחו על מנת שיוכלו להגיע מאנגליה להודו, כשהן ראויות לשתייה.
עולם הקוקטיילים שמעשיר את חיינו בשנים האחרונות נוצר והתפתח בהיסטוריה האמריקאית ובתרבות העולמית כבר לפני למעלה מ-200 שנים, אך הוא התפתח משמעותית ועלה במעמדו דווקא על רקע מלחמת האזרחים האמריקאית.
רוח ההתנדבות בעם שלנו מפעימה, העזרה ההדדית חובקת את כל ישראל היפה. התנדבות ותרומה עושות טוב גם למי שנעזר בהם וגם לעושים במלאכה והמטים שכם עצמם. והפעם, אם נתמוך בתעשיית היין והאלכוהול הקטנה והמצוינת שלנו, נעשה טוב לעצמנו גם פיזית וגם נפשית. לחיי העם הזה.