ג'ין הוא המשקה האהוב עלי ביותר. אני אוהבת את הרבגוניות והוורסטיליות שלו, את הניחוחות המעניינים, המיוחדים לכל יצרן, את הצמחים, עשבי התיבול ושאר המרכיבים המסקרנים, אוהבת את הטעם המיוחד ואפילו את הבקבוקים היפים. לכן, כשהזמינו אותי להרצאה על אלכוהול ומהפכות, שכוללת טעימות ג'ין, הרצאה של שחר קרייזלר, יזמית מוכרת בנוף עולם האלכוהול, כשלצידה מור קורל, האישה והקוקטיילים, ושכל ההכנסות ממנה נתרמו לתנועת המחאה החזית הוורודה, ברור שהתייצבתי.
"אנחנו חיים בעידן מטורלל, ומסתבר שגם בעבר היו זמנים כאלה, ולא מעט", פתחה שחר את ההרצאה, תוך שהיא שוקעת בסיפורים עם רקע היסטורי פוליטי. בדרך, אחרי הקוקטיילים של מור, טעמנו גם ג'ניבר (חנייבר בפי ההולנדים האחראים למשקה), ג'ין לונדוני קלאסי וג'ין של העולם המודרני. יצאתי משם עם ראש מלא, תרתי משמע, כשההיסטוריה נושפת בעקבות האלכוהול שאפפו את מחשבותיי. אני אוהבת ג'ין, וגם את הסיפור של הג'ין, שחובק סיפורים על מלחמות, מהפכות ומחאות, שמשתרעות על פני מאות שנים.
אם רוצים להתחקות אחר הולדתו של הג'ין, צריך לחזור אחורה כמה מאות שנים אל שנת 1568, אז פרצה מלחמת 80 השנה, ובתוכה גם מלחמת 30 השנה, בין הולנד לספרד, שנקראה גם המרד ההולנדי. החיילים ההולנדים סבלו בזמן המלחמה מבריאות לקויה בשל התנאים הסניטריים הגרועים. מחלות עיכול ומחלות כליות הפכו למגפה. רופא הולנדי, בשם פרנסיסקוס סילביוס מאוניברסיטת ליידן, שמע על כך והחליט לנסות לרקוח לחיילים תרופה שתעזור להם להתמודד עם בעיות העיכול והבעיות בדרכי השתן. לשם כך מהל באלכוהול שמן שהפיק מצמח הערער (Juniperus באנגלית).
עלים וזרעים של ערער היו בשימוש למטרות רפואיות, עוד מהשנים שבהן קטלה המגפה השחורה עשרות מיליונים באירופה. הדוקטור חשב לעצמו: הערער משמש כחומר משתן והאלכוהול כחומר מאלחש, נראה ששילובם יחדיו יספק מזור טוב לכאבים ולתחלואה. לשיקוי החדש קרא הדוקטור Jenever, או חנייבר בהולנדית. הניסוי הניב תוצאה חביבה אחרת, טעם הערער שעידן את טעם התרופה האלכוהולית היה גם טעים, וחיש מהרה הגיעה ה'תרופה' גם אל חובבי אלכוהול אחרים והפכה לפופולרית ביותר בפאבים ההולנדיים.
איך זה קשור לענייננו? החיילים ההולנדים, שביקשו מזור לאימת המלחמה מול הספרדים, מצאו אותו בחנייבר שלהם שככל ששתו ממנו יותר כך טושטש פחד הקרב שלהם ובהשפעתו נלחמו כאחוזי אמוק באויביהם. אגב, דבר דומה התרחש בשורות הצבא האדום ברוסיה. סטלין נהג לתת לחיילים שלו חיזוק בצורת וודקה כדי שילכו אחריו. זה היה כלי השליטה שלו עליהם.
החיילים יצאו למלחמה האכזרית וקראו יחי הוודקה ויחי סטלין. ובחזרה להולנד. האנגלים, שנלחמו לצד ההולנדים במלחמה הזו גילו את הסיבה לאומץ ההולנדי וכשהמלחמה הסתיימה חזרו עם המשקה הביתה לאנגליה. השם Genever עוות לשם ג'ין, ומרכיבים שונים כמו, קינמוו, ג'ינג'ר, אנג'ליקה, קימל, הל, ציפורן וכוסברה וכן בוטנים, קליפות הדרים ושאר פרחים, צמחים ושורשים, הוספו לתזקיק ולשמן הערער.
באותה תקופה באנגליה, הוכתר למלך ויליאם משושלת אורנג' ההולנדית, שסגר את גבולות הארץ בפני סחורות צרפתיות עקב המיסוי הגבוה שהשית עליהן לואי ה-14 כדי לחזק את כלכלת ארצו. האנגלים מצאו תחליף ליין ולברנדי הצרפתי במשקה ההולנדי החדש. הוא היה זול ונקלט בשוק במהירות מסחררת. במאה ה-18 ייצרו ממנו 90 מיליון ליטרים בשנה, בעוד שאוכלוסיית בריטניה מנתה אז רק שבעה מיליון איש.
ויליאם נפטר בשנת 1702, וכמה שנים לאחר מכן נכנסה אנגליה לתקופה שנקראת ג'ין קרייז. תקופה קשה מורכבת, עצובה ומזעזעת. המשקה הזול עשה דרכו מיד לאנשי המעמד הנמוך, ורבים נהגו לזקק ג'ין ירוד ומפוגל בביתם, וכל זאת באישור השלטונות. המשקה עזר לנדכאי העם לברוח מן המציאות העגומה של חייהם. התופעה הגיעה לממדי מגפה ומחזות מזוויעים נראו ברחובות העיר: גברים, נשים וטף מתגוללים ברחובות, תינוקות שינקו אלכוהול עם חלב אימם, נולדו מעוותים ועם תסמונת אלכוהול עוברי ו-75% מהילדים שנולדו באותה תקופה לא הגיעו לגיל 5. משפחות רבות נטשו את ילדיהם בפתחי כנסיות. בנוסף, לגברים היו בעיות פוריות ונוצר דילול אכזרי של האוכלוסייה, ובצד הכל, הפשע חגג.
בציוריו של אמן התחריטים בן התקופה, ויליאם הוגארת', אפשר לראות מעט מהמראות האלה, בייחוד ביצירתו 'סמטת הג'ין', שבה מוצגים שתיינים רבים כשבר כלי וחסרי אונים. בקדמת התחריט מופיעה אם הלומת משקה, כשבנה נשמט מידיה אל מעבר למעקה המדרגות. לידה שיכורים אחרים בתנוחות שונות, כולל אימא שמשקה את תינוקה בג'ין, ואישה ששוכבת על עגלת מתים ומשקים אותה בג'ין. בתמונות שלו ניכרת גם אלימות רבה נגד בעלי חיים וחסרי ישע.
בשנת 1734 פורסם סיפור מזעזע על אימא חד הורית וקשת יום שלקחה את בתה מהמעון, שם השאירה אותה קודם לכן, הפשיטה אותה מהבגדים החדשים שקיבלה במעון כדי למכור אותם והשאירה אותה למות ביער. המקרה הזה, אחרי 24 שנים של אנשים זרוקים ברחובות באומללות, כנראה הזיז משהו ובשנת 1736 הגיעה הפעולה הראשונה של התערבות הממשלה. זה לקח עוד הרבה שנים של ניסוי ותעיה עד שהצליחו למגר את התופעה, והג'ין האיכותי והמעודן יותר נולד, כשגרסתו היבשה החלה לטפס במדרגות הסולם החברתי וחדרה אל בתי האצילים והמדינאים, ומשם גם אל מעבר לים.
אל תפספס
קוקטייל נולד
מחאות נוספות התרחשו כמה מאות שנים מאוחר יותר, בתחילת המאה העשרים, ובראשן בתקופת היובש בארה"ב. זה החל במחאת נשים שנאבקו על להצביע, הן יצרו לובי חזק וקראו להתנזרות מצריכת אלכוהול. חוקי דת צדקניים ועדויות רפואיות לנזק שעלולה לגרום ההתמכרות לאלכוהול יצרו התנגדות למנהגי השתייה החדשים וצריכת האלכוהול הגבוהה, שהביאו אתם גלי ההגירה העצומים, מחירם הנמוך של המשקאות האלכוהוליים וטיבם הירוד של מי השתייה.
בשנת 1920 יצא האלכוהול יצא מחוץ לחוק בארה"ב, אך הציבור לא יכול היה לעמוד בגזרה החדשה והתפתחה תרבות של זיקוק והברחת אלכוהול, מתחת לשולחן ובברים מחתרתיים שנקראו speak-easy. אלה היו שנים של פריחה למאפיה, לעולם הפשע ולשוק השחור. יצרני כהילים בלתי חוקיים (Moonshiners) פעלו בסתר בכל פינה וייצרו לעתים משקאות ללא שום פיקוח תברואתי, ששלחו אנשים רבים לעולם שכולו טוב. לאחר שהרשויות הבינו שאי אפשר לפקח על ההברחה ולמנוע שתיית משקאות חריפים ושהחוק הדרקוני כשל, בוטל חוק היובש ומפברואר 1933 הותרה מחדש מכירת משקאות אלכוהוליים.
איך זה קשור לג'ין? אז ככה, בתקופת היובש בארה"ב הגיע אל המסבאות ג'ין מחתרתי שטעמו לא היה מן המשובחים. בשל הצורך להתגבר על הטעם הגס טפטפו פנימה מעט ורמוט. המאפיה האיטלקית, ששמרה על קשרים טובים עם המולדת, הבריחה את הוורמוט המובחר של חברת מרטיני. לאחר התקופה ה'צחיחה' הפך השילוב הזה לקוקטייל המרטיני הנודע בעולם כולו.
לאחר שהתפכחתי, נזכרתי במשפט בו סיימה שחר את ההרצאה: "טרלול היה וטרלול כנראה יהיה וללא ספק אנחנו נמצאים באחת התקופות הכי מטורללות וזה המקום שלנו להיות ביחד ולהרים לחיים".