לרקוד עם שד: ביקור במזקקה האירית שמנצחת את האנגלים במשחק שלהם

כשנחתנו באירלנד ירד גשם, בכל זאת, אירלנד. מרוטים וחבוטים אחרי טיסת לילה מוונקובר, לקשב ולריכוז שלנו נדרשו כמה דקות בכדי להדביק את קצב הדיבור של נהג המונית שלקח אותנו משדה התעופה. בחיוך סהרורי-משהו הקשבנו לתערובת של פוליטיקה אירית, היסטוריה מקומית ברמה אקדמית, המלצות לנהיגה בטוחה ובדיחות אבא. בין נושא למשנהו שאל אותנו הנהג: "אתם שותים? אתם מתכוונים להנות מקצת אלכוהול בביקור שלכם?".

באותו רגע יכולנו לחשוב רק על קפה, אבל ברור שהשבנו בחיוב. "הוויסקי האירי טוב, יש כמה מזקקות שאני מאוד אוהב עכשיו. אבל ג'ין אירי ניסיתם?" התעניין ומיד הוסיף "אני שותה וויסקי אירי וזה באמת נחמד, אבל אני מוכרח לומר שבזמן האחרון אני מתחבר יותר לג'ין שמייצרים פה בשנים האחרונות. לא שאני כזה בחור של ג'ין, אבל אנחנו ממש מנצחים את האנגלים במשחק שלהם. יש משהו יותר טוב מזה?".

למזקקת The Shed של פי.ג'יי ריגני בכפר דראמשנבו שמרכז אירלנד יש מרכז מבקרים מודרני ומעוצב לעילא, בר קוקטיילים פעיל וחנות מותג מגוונת. יחד עם כל אלה, הסיכוי שתגיעו למזקקה במקרה נראה די אפסי; הנסיעה לדראמשנבו היא בסדרה של כבישים צרים ודרכים צדדיות, כשעה וחצי מהכביש המהיר שמחבר את דבלין לגאלוויי. מהחלון ניבטת כל העת אירלנד הכפרית, על מישוריה ירוקי-העד מתחת לשמיים האפורים, כשבתי חווה ועדרי צאן משובצים פה ושם. מה עושה מזקקה שמוכרת כמיליון וחצי בקבוקים בשנה בתוך הגלויה הזאת? בשביל לענות על זה, צריך להבין מי זה פי.ג'יי ריגני.

לפני שהקים את מזקקת 'דה שד', צבר פטריק ג'יי ריגני עשרות שנים של ניסיון בניהול מזקקות בסדר גודל תעשייתי, בין השאר של וודקה וליקרים. אבל ממש כמו מוזיקאי שכותב ג'ינגלים לפרסומות, ריגני חש שזה לא מיצוי ראוי של הכישרון שלו. בשנת 2014 הוא עזב את עיר הולדתו דבלין ופתח את מזקקת 'דה שד', 'הסככה' בשפתנו, כשהשם בעצם מושאל משמו של הכפר דראמשנבו, 'מאחורי הסככה הישנה' באירית. המיקום הלא-שגרתי נבחר מתוך הרצון להקים מזקקה בלב אירלנד הטבעית, הפראית והקהילתית, ומתוך זה לזקק זהות מותג ייחודית שמשלבת בין המקומי לבין ההשראות שצבר ריגני במסעותיו ברחבי העולם, בדגש על מזרח אסיה והודו.

במוצר הדגל של המזקקה, דראמשנבו גאנפאודר ג'ין (Drumshanbo Gunpowder Gin), יש סיכוי טוב שכבר יצא לכם להיתקל על מדפי חנויות המשקאות בישראל, לא רק בגלל שהוא נמצא עליהם כבר כמה שנים, אלא גם בזכות הבקבוק הגוץ בעל העיצוב המקורי והגוון הכחול, אחד הבקבוקים היפים ביותר בקטגוריה ואולי גם מחוצה לה. בניגוד מה שניתן אולי לשער מהשם, הג'ין לא מכיל אבק שריפה, אלא עלי תה מסוג גאנפאודר, זן יוקרתי אותו ניסה פי.ג'יי ריגני לראשונה בטקס תה בסין - והתאהב.

במסע שחצה את אסיה ואירופה בדרך חזרה למולדת, הוסיף ריגני למתכון המתהווה במוחו לימון וכוכבי אניס מסין, אשכולית אדומה מאינדונזיה, קפיר ליים מקמבודיה, הל וקימל מהודו, זרעי כוסברה מרומניה, שורש אנג'ליקה מגרמניה, שורש איריס ממרוקו, ערער ממקדוניה ובשביל קצת טעם של בית - צמח העוקצנית משדות הבר סביב דראמשנבו. מרכיבים בוטניים מהמזרח קיימים במתכוני ג'ין עוד מהמאה ה-19, אבל בהיותו טייל מנוסה ואיש העולם, פי.ג'יי ריגני הוסיף כאן מימד נוסף וקריטי - הבנה לעומק של המסורות הקולינריות מאחורי אותם מרכיבים.

התוצאה היא ג'ין שמצליח לעורר ולרגש את כל בלוטות הטעם וקולטני האף; עלי התה מקבלים את הבמה המרכזית, ההדרים מוסיפים רעננות, התבלינים היבשים יוצרים דינמיקה בין הרשמים החמים לקרים, השורשים והעוקצנית מוסיפים אדמתיות ומעט עשבוניות. ערער בכמות יפה מזכיר שמדובר בג'ין מעל ומעבר לכל ספק, אבל כזה שממש אפשר לשתות אותו נקי. רוצים בקוקטייל? קרח, טוניק איכותי ופלח אשכולית אדומה.

במרכז המבקרים של המזקקה אסור לצלם. הסיור, שמכונה 'הסיור המסקרן', מיועד לטענת המדריכים לעשות בדיוק את זה; לעורר את החושים, לספר את הסיפור ולהשאיר אצל המבקרים מקום לדמיון ושאלות, בלי לגלות הכול. הסיור עובר דרך מספר תחנות, שכל אחת מהן היא עוד פיסה בפאזל שמרכיב את המזקקה ואת דמותו של המייסד; מהקרנה של סרט וידאו באווירת וינטאג' על ההיסטוריה של הכפר הקטן והאלמוני יחסית, דרך הדמיה של שלבי הייצור הראשוניים בהם מעורבים דגנים איריים בלבד ומשם לחדר ממנו ניתן לצפות, דרך חלון ראווה, ברצפת הייצור של המזקקה. במרכז החדר ניצב פודיום ועליו, ברוב הדר ורושם, מונח בתוך תיבת זכוכית - בקבוק וויסקי. רגע, וויסקי?

כן. בשנתיים האחרונות 'דה שד' נמצאת בתהליך שמטרתו למצב אותה גם כמותג וויסקי. בשעה שהג'ין הושק בשנת 2016 והפך במהרה למוצר הדגל של המזקקה, חביות וויסקי התיישנו להן בחשאיות וחיכו לשעתן היפה, עד להשקת המהדורה הראשונה של סינגל מאלט מתוצרת 'דה שד' בשנת 2020. מהצד, שינוי כיוון כזה של מזקקה, עד לרמת מיקוד-מחדש של מרכז המבקרים בוויסקי לעומת ג'ין, עשוי להיראות מעט תמוה. אבל ככל שהעמקנו בסיור ובנפשות הפועלות, התחזקה אצלנו ההבנה שלא מדובר כאן על החלטה מקרית או שגיונית, אלא על אג'נדה שבאה לידי ביטוי בכל מוצר של המזקקה: אם הולכים על משהו, אז הולכים עליו בגדול.

אבל יש ללכת - ויש לקפוץ. הבקבוק שנח בתוך תיבת הזכוכית לא היה של וויסקי סינגל מאלט - אלא של דראמשנבו סינגל פוט סטיל (Drumshanbo Single Pot Still Whiskey). סינגל פוט סטיל הוא סגנון וויסקי אירי ייחודי שזוכה בשנים האחרונות לעדנה מחודשת לאחר עשרות שנים של תרדמת, וכולל שימוש בשעורה ירוקה לצד לתת שעורה ודגנים נוספים. במקרה של 'דה שד' מרכיבי השעורה הם סך של 95% מתוך הדגנים, כאשר ה-5% הנותרים הם שיבולת שועל. בחלל אפלולי, ישובים לאורך שולחן אבירים עב-קורות, טעמנו שתי מהדורות של הסינגל פוט סטיל:

הראשונה היא המקורית, 5 שנים בחביות אקס-ברבן ואולורוסו (50-50). חביות האקס-ברבן (במקור ג'ים בים) מעניקות לוויסקי הזה רשמים מתוקים של טופי חלב ואלון קלוי בעוד שחביות השרי אולורוסו (באטים של 500 ליטר) הן דווקא אלה שנותנות את הטון עם דומיננטיות ארומטית של הדרים, כשבפה נוספים צימוקים, טונקה ותמרים. המתיקות כאן מתונה יחסית ולמרות הגוף הקרמי לא הופכת את הוויסקי לקינוחי, אפשרי שבזכות תזקיק הבסיס ומרכיב השעורה הירוקה שבו, שמוסיף מידה מסוימת של רעננות וחמצמצות שנותנות יחד "עדיפות" לרשמים פירותיים על פני אלה הסוכריים והשוקולדיים.

המהדורה השנייה מבוססת על אותו תזקיק, אך כאן מדובר על 6-7 שנים בחביות פינו-נואר מבורגונדי. היין האדום השאיר בחביות אלה הרבה אופי שמופיע כבר באף, עם בונבוניירה במילוי ליקר דובדבנים, שזיף מיובש ומעט עור מעובד. הפה מפתיע עם וניל ומוקה שבסיומת משתנים לאגוזי לוז ועלי טימין. מהדורה זו היא החדשה יותר ועד לא מזמן הייתה בלעדית לחנות המזקקה, כך שרק מי שהיה עולה לרגל לדראמשנבו היה זוכה לנסות את הוויסקי הייחודי הזה, אבל לאחרונה שוחררו לשוק העולמי 7200 בקבוקים, לחובבי הציד.

האג'נדה המדוברת של ללכת על דברים בגדול קיבלה משנה תוקף כשהוכנסנו לחדר הפלאות של פי.ג'יי ריגני. חדרי פלאות, שהיו פופולריים באירופה מתקופת הרנסאנס ועד שלהי המאה ה-19, הם מעין חדרים מוזיאוניים המכילים אוסף אקלקטי של פריטים מתחומי הטבע, הרפואה, ההיסטוריה וההמצאה, המוצגים בצפיפות ובתפזורת על פני הקירות, הרצפה והתקרה.

החדר משלב פריטים שאסף ריגני במסעותיו ברחבי הגלובוס, מרכיבים אקזוטיים בהם נתקל ושעוררו את יצר הסקרנות שלו וגם מוזרויות כמו לדוגמא פוחלץ של ג'אקלופ (Jackalope). מה יש, אף פעם לא ראיתם ארנב עם קרניים של אנטילופה? כנראה שלא, כי מדובר על חיה מיתולוגית שזקני דראמשנבו מספרים שמופיעה רק לפי רצונה ונוצרת בכל פעם שפוגע ברק באדמת אירלנד. ב'דה שד' החליטו, איך לא, להפוך אותו לקמע של המותג - ומאז הוא מככב על התווית הקדמית של בקבוקי הג'ין. הפוחלץ, למי שעדיין מבולבל, הוא פשוט ארנב שהדביקו לו קרניים. אבל הדביקו יפה.

בין המרכיבים הפזורים בחדר הפלאות של ריגני ניתן להבחין גם בפרי עץ הנקניק (קיגליה מנוצה). בעץ הנקניק נתקל ריגני עת שטייל באפריקה, שם פירותיו של העץ, שאותו אנחנו מכירים בישראל כעץ נוי, נאספים על-ידי המקומיים ומעובדים למזון, תרופות ואפילו מותססים ליצירת משקאות אלכוהוליים. "פי.ג'יי חזר מהטיול שלו באפריקה ולא הפסיק לדבר על פרי עץ הנקניק, הוא צעד הלוך-ושוב במזקקה ונשבע שלא ינוח עד שימצא איזה מוצר אנחנו הולכים לייצר עם זה.

בסוף שידכנו את הפרי לסרפד - ועשינו וודקה", כך מספר לנו שון, מנהל השיווק העולמי של 'דה שד', כשאנחנו מתיישבים איתו על הבר של המזקקה בצהרי היום. דראמשנבו וודקה (Drumshanbo Sausage Tree Vodka) מזוקקת בעיקר משיבולת שועל, כאשר בזיקוק השלישי מתוך שלושה מוסיפים את פרי עץ הנקניק והסרפד. התוצאה היא וודקה חלקה ונעימה, אפילו בטמפרטורת החדר (!), שהמרכיבים הנוספים בה מחמיאים לתזקיק הדגנים ולא משתלטים עליו, מעין אחות חורגת של גאנפאודר ג'ין.

על התווית של הוודקה, שמגיעה בבקבוק אדום מרשים, מופיעה עוד חברה בפינת-החי של דראמשנבו - גירית הדבש. מי שמגיע לחנות המזקקה יכול גם להתחדש בבקבוק קרמיקה במהדורה מוגבלת שמעוצבת בצורת החיה, שהפכה זה מכבר לכוכבת רשת בזכות שלל ממים וסרטונים שמציגים את מה שרבים מחשיבים לחיה הקשוחה ביותר בטבע.

"פי.ג'יי מאוד מזדהה עם גירית הדבש" פירש שון והוסיף "כשהוא הקים את המזקקה הוא עזב 30 שנה של קריירה בטוחה ורווחית בתור שכיר, לקח את המשפחה איתו למעמקי אירלנד והקים את המזקקה מהכסף שלו. אלה היו שנים מאוד קשות, היו גם משברים, אבל הוא שרד את הכל, כמו הגירית. זה זיכה אותה במקום של כבוד על התוויות של הוודקה. נכון פי.ג'יי?". את השאלה איתה סיים הפנה שון לאיש גבוה ומרשים שחלף לידנו.

"שלום, פטריק" מיהר להציג את עצמו והתעניין בחביבות בסיבת בואנו וארץ מוצאנו. בתגובה לתשובותינו הפתיע "אה, בדיוק חזרתי מביקור אצלכם לא מזמן!" והחל לירות בקצב צרור חוויות שצבר בביקורו בארץ. החלקים שהכי אהב? טיול בחוף תל-אביב והנוף מפסגת המצדה. והאוכל. והאנשים. "אני חושב שאחזור בקרוב!" חתם ריגני את דבריו לפני שהמשיך לחלוף ונעלם כלעומת שבא, משאיר אחריו קמצוץ מאותו מסתורין שמזקקת 'דה שד' פיתחה סביב דמותו של מייסדה.

מחוץ לבר מתאספת קבוצה של צעירים ססגוניים, לבושים במיטב המותגים ומפטפטים במבטא אמריקאי כבד. הם מתגלים כמשפיעני רשת מאמריקה שהגיעו לתעד את המזקקה, איש-איש באפליקציה הרלוונטית לו. טיול מאורגן, במילים אחרות. זה האות של שון להיפרד מאיתנו בחום, וכשאני מדבר על להיפרד בחום אני מדבר במקרה הזה על עוד כוס וויסקי - דראמשנבו סינגל מאלט (Drumshanbo Single Malt Whiskey). 100% לתת שעורה אירית, 7 שנים בחביות אקס-ברבן ויין מרסלה (90% ו-10%, בהתאמה). עם רשמים מנחמים של דגנים קלויים, סוכר חרוך ומקל קינמון.

אנחנו מסתובבים בכיסאות הבר ונהנים מכוס וויסקי אחרונה לפני שנצא שוב לדרך. הבר של דראמשנבו מעוצב כמעין חממה של צמחים טרופיים, וכשאור שמש של צוהריים מבהיק לו על שמשות הזכוכית אפשר לרגע לחשוב שאנחנו כבר לא באירלנד הסתווית, אלא באיזו נקודת עצירה במסע הקסם המסתורי חוצה היבשות של פי.ג'יי ריגני. סיימנו את הוויסקי ונפרדנו לשלום ממזקקת 'דה שד'. כשיצאנו החוצה ירד גשם. בכל זאת, אירלנד.