זוהי אמריקה: הקאמבק של הברבן

נסו את משחק השתייה הבא: הדליקו את הטלוויזיה והעבירו ערוצים עד שתיפלו על תכנית בישול. בכל פעם שהמנחה מתייחס/ת לאוכל ישראלי במונחים של "טעמים חזקים", "צבעוני", או למרבה הקרינג' "שמח" - שותים. כנראה שתהיו שיכורים עוד לפני הקינוח, שיזכה בתורו לסופרלטיבים מעולמות ההון-שילטון כמו "עשיר" או "מושחת". רוצים עוד משחק? שאלו שתיינים מקומיים איזה וויסקי הם אוהבים. בכל פעם שאתה שומעים את התשובות "מתקתק", "עדין" או הלהיט הנצחי "כזה שיורד חלק" - שותים.

עכשיו בואו נדבר על וויסקי אמריקאי. למרות החיבור המדיני והתרבותי ארוך-השנים בין ישראל לארצות הברית של אמריקה, לא תמצאו כאן הרבה חובבים של הז'אנר. הקיטוב הזה בהעדפות הקולינריות שלנו - שהאוכל ישרוף לנו את בלוטות הטעם אבל שהמשקה יירד חלק - זולג גם ליחסים עם המטבח האמריקאי, כשמאכלים כמו המבורגר, עוף מטוגן ואפילו קראק פאי כבר עשו מזמן עלייה ונקלטו בהצלחה מרובה, אבל הברבן והטנסי וויסקי קצת נתקעו בביקורת דרכונים.

ובכל זאת האמת, כמו כוס של ברבן איכותי, היא מורכבת; הרי אין סיבה ממשית שלא נשתה כאן וויסקי אמריקאי על סוגיו. אימצנו את הסטייל, המוזיקה, הפוליטיקה והקציצה - למה לא את הוויסקי? יש פה חלק לא מבוטל לתרגול של החך (הרי גם וויסקי סקוטי לא שתו כאן פעם) כמו גם פתיחות לטעם חדש ואולי אף נרכש. אחת לכל כמה שנים שוטף גל חדש של וויסקי אמריקאי את מדפי הארץ ומזריק קצת חיים לקטגוריה, בתקווה שהפעם זו תחילתו של רנסנס. אפשרי שהפעם האחת-לכל-כמה-שנים מתרחשת בימים אלה, עם חזרתם לשוק של שני מותגים מעולים שנעדרו ממדפי ישראל זמן ארוך מדי - 'אוון וויליאמס' ו-'אלייז'ה קרייג'. רק חזרו וכבר נמזגו. המערב הפרוע זה כאן.

הסלוגן של אוון וויליאמס הוא "A bourbon done right". זה כבר אומר לא מעט על המותג שהופיע לראשונה במתכונתו הנוכחית בשנת 1957 והפך עם השנים לאחד המצליחים בעולם. ההצהרה של אוון וויליאמס לפיה הם מייצרים את הברבן שלהם "כמו שצריך" עשויה להישמע מעט יומרנית אך טומנת בחובה גם מידת אחריות.

בשנת 1963 הוחלט להגדיר חוקים ברורים לברבן אמריקאי, כדי ליצור סטנדרטים מקובלים בתעשייה. כך נקבע שברבן חייב להיות עשוי מ-51% תירס ומעלה, להתיישן בחבית אלון אמריקאי חדשה בלבד למשך מינימום של שנתיים ולהיות מבוקבק ב-40% אלכוהול לפחות. באוון וויליאמס ראו, שמעו, השוו והעלו;

51% תירס? באוון וויליאמס - 78%. מינימום שנתיים יישון? באוון וויליאמס - מינימום 4 שנים. ביקבוק ב-40% אלכוהול לפחות? באוון וויליאמס - 43%. כל ההחלטות האלה של אוון וויליאמס אינן בגדר לעשות דווקא, אלא כאלה שיש בהן כדי להשפיע באופן ניכר על טעמו ואופיו של הברבן.

מהדורת הבסיס של אוון וויליאמס מיושנת 4-5 שנים ומגיעה ב-43% אלכוהול. השימוש בחביות עץ אלון חדשות הופך לאתגר עם כל שנת יישון נוספת, עקב הטעם האינטנסיבי שמפריש העץ הטרי לתוך התזקיק. הטעם הזה עשוי להפוך לעז אף יותר באחוזי אלכוהול גבוהים יותר, שמביאים איתם גם ריכוז גבוה יותר של טעמים וניחוחות.

הארומה של הקנטאקי ברבן, לעומת זאת, הפתיעה עם רשמי עץ קלים יחסית ושילוב רענן של שרף אורנים ומנטה. בפה שלטו טעמי תה קר ומתוק, עם מרירות קלה של קליפות שקדים ותיבול של פלפל לבן. הסיומת הייתה קצרה ופירותית עם אפרסק ושבבי צ'ילי. לא היו פה רגעי שיא, אבל לפעמים איזון הוא מה שהופך ברבן לבולט באיכותו. תמורה מצוינת לכסף.

כמו שכבר הספקתם ודאי להבין, באוון וויליאמס אוהבים חוקים. אבל יותר אוהבים לשחק איתם. כך נוצרה מהדורת ה-Bottled in Bond, העונה על סדרה של הגדרות ממשלתיות, שנקבעו בחוק הנושא את שם זה על-ידי ממשלת ארצות-הברית ב-1897.

לפי החוק, על התזקיק כולו להיות מזוקק במשך עונה אחת, במזקקה אחת, להיות מאוחסן במחסן המפוקח על-ידי הממשלה כדי לוודא ספירה מהימנה של לפחות 4 שנות יישון, ולבסוף להיות מבוקבק ב-50% אלכוהול, או 100 Proof כמו שאומרים באמריקה.

מעמדה של ההגדרה, שבאותם ימים נחשבה לתו איכות, מעט נשחק אך היא עדיין נושאת עמה זיכרון קולקטיבי רומנטי של ה-good ol' days. באף מתבלטים מיד מלון כתום ואגוז מוסקט שמעניקים למשקה גוון אקזוטי, בפה מתגלה עומק משילוב של מולסה ועץ אלון חרוך שמקבלים מעט ירקרקות של עלי לואיזה. הסיומת מנחמת עם עוגת קינמון ותה שחור, אבל לא בכמות שמכבידה מדי על החך. אפשר עם כמה קוביות קרח, ושתיינים שמורגלים באחוזי אלכוהול גבוהים מוזמנים לתת לו צ'אנס כשהוא נקי.

למי שזמנו קצר, אפתח ואומר שרק כמה מאות בקבוקים של מהדורת הסינגל בארל של אוון וויליאמס נחתו בארץ - והם צפויים להיחטף מהר. מהדורות הסינגל בארל יוצאות אחת לשנתיים וזכו כבר 5 פעמים בתואר 'הוויסקי האמריקאי הטוב ביותר' מאז הופעת המהדורה הראשונה ב-1995, שהייתה ממבשרות תחיית הברבן של שנות ה-90.

לטובת כל מהדורה נבחרות החביות הטובות ביותר במחסני אוון וויליאמס, כולן בנות 7 שנים ומעלה. כל חבית נבחרת אינדיבידואלית ומכאן השם single barrel, שצריך לומר שהוא מעט מתעתע. אבל מי ששותה צריך לצפות לתעתועים ובכלל לבלתי-צפוי, ואכן הארומה של אוון וויליאמס סינגל בארל חושפת מורכבות עם שילוב של תמלחת, פירות טרופיים ומרווה יבשה. הטעם העשיר והקינוחי נפתח עם פאי תפוחים, ממשיך לגלידת וניל בגביע וופל וגולש לסיומת של טראפלס שוקולד מריר. וויסקי דגל לכל דבר ועניין.

מי זה בכלל אלייז'ה קרייג, או אליהו סלע כמו שקוראים לו אצלנו בחבר'ה? אלייז'ה קרייג הוא כומר בפטיסטי שיש המייחסים לו את המצאת הברבן בסוף המאה ה-18. היסטוריונים מפקפקים מאוד בטענה שהוא זה שהמציא את המשקה, אבל למה להרוס סיפור טוב עם עובדות?

המזקקה שנושאת את שמו השיקה את מוצריה לראשונה בשנת 1986 והתמקדה כבר מההתחלה ביצירת וויסקי אמריקאי חסר-פשרות, בסטנדרט גבוה שלא ניסה לחקות או להשתוות לשום דבר אחר שהיה בשוק. המחויבות הזאת למקוריות המותג הובילו את אלייז'ה קרייג לשכלל את מלאכת הזיקוק לדרגת שלמות.

את כל המהדורות של אלייז'ה קרייג ניתן להגדיר כ-small batch היות שהן מיוצרות בכמויות קטנות יחסית - מה שמגדיל משמעותית את השליטה על איכות המוצר, כל הוויסקי בבקבוקים הוא בן למעלה מ-4 שנים ואיכות החומרים גבוהה ומוקפדת. כל אלה יחד הופכים כל בקבוק של אלייז'ה קרייג לסוג של מהדורה מיוחדת, ומי לא אוהב להרגיש מיוחד?

וויסקי השיפון של אלייז'ה קרייג הושק לראשונה בשנת 2020 ועורר הדים רבים בקהילת הוויסקי האמריקאי שהתרגל לתפוש את המזקקה ככזאת שמתמקדת בברבן. ההדים הפכו במהרה לתשואות ו-אלייז'ה קרייג סטרייט ריי זכה במהלך השנתיים האחרונות למקום של כבוד בקטלוג של המותג.

וויסקי שיפון היא קטגוריה מעט אלמונית בישראל ורוב הצרכנים לא ממש מודעים לקיומה, אבל בצפון אמריקה מדובר על חלק בלתי-נפרד מתרבות השתייה וההיסטוריה האלכוהולית של ארצות-הברית וקנדה. בכדי להתהדר בתואר straight rye על התזקיק להכיל לפחות 51% שיפון - דגן שנחשב לקשה יחסית לעיבוד, זיקוק ויישון. אתגרים כאלה כנראה מוציאים את המיטב מאלייז'ה קרייג, עם תזקיק שלא פוחד להראות אופי משלו אבל עדיין שומר על מעט נימוס.

הארומה ריחנית עם פרחי לבנדר, קימל ומעט מישמש יבש, בפה שוקולד לבן ורמז של בננה ירוקה, הסיומת מלוחה ומפתיעה עם רוזמרין ועשן. אחוז האלכוהול הגבוה תורם חוויית טעימה ממושכת וגוף טוב, מתאים ללגימה ארוכה - אבל גם לקוקטייל מסוגנן ומתובל היטב.

הצירוף barrel proof, המקבילה האמריקאית ל-cask strength, חוזק חבית בגירסה המעוברתת, הוא כזה שזוקף את אוזנם, מסמר את עורם ומצמיא את גרונם של חובבי וויסקי באשר הם. ביקבוק הוויסקי באחוז אלכוהול גבוה, לעתים אותו אחוז ממש בו יצא מהחבית, הוא הזדמנות עבור השותה לקבל את הוויסקי בצורתו הטבעית והקרובה ביותר למקור, או לחילופין לבחרו בעצמו את מידת וקצב הדילול.

באלייז'ה קרייג משחררים אחת לזמן-מה מהדורה כזאת של ברבן בחוזק חבית מלא, בגיל שנע בין 8-12 שנים, עם פרופיל שונה לחלוטין בכל פעם וכמובן - בכמות מוגבלת מאוד. מהדורה כזאת הגיעה לאחרונה לחנויות המובחרות ומהווה תצוגת תכלית עדכנית ואולטימטיבית של המזקקה.

האף שופע מחטי אורן וזרעי שומר עם שוליים של שוקולד חלב, הפה עמוק ויציב עם קרמל כהה ופלפל שחור טרי גרוס, הסיומת מביאה איתה גל של חמאה חומה ונוכחות גבוהה של אלון קלוי. כמה טיפות של מים חשפו כמעט מיד פירות הדר, מי ורדים ובוטנים קלויים. אחוז האלכוהול במהדורה זו הוא לא פחות מ-62.12%, מה שמהווה מעין הזמנה לצאת למסע של דילול איטי שחושף בכל פעם עוד רובד של הברבן המעולה הזה.