שגרירת היין הישראלי: איך הגעתי עד פריז כדי לשתות יין מישראל

אני לא מבינה איך הגעתי לגילי המופלג בלי לראות את פריז אפילו פעם אחת, אבל התפיסה המקובעת הזאת שאת פריז צריך לראות בזוג, כנראה דבקה גם בי, רומנטיקנית מודחקת שכמות, שהתעוררה מאוחר והבינה שעדיף לבד מאשר לעולם לא. זו הייתה גיחה קצרה ונקודתית, בה שמתי לעצמי למטרה לאכול כמה שיותר ולשתות כמה שיותר.

בין היתר היו לי תכניות להגיע לפרנצ'י, בערב הראשון, הביסטרו הכי טוב בעיר כיום, ואחד המקומות שיותר קשה להשיג אליהם שולחן פנוי. סתם כדי לעשות לעצמי נחיתה רכה. יש שם בערך 20 מקומות ישיבה ושני סרוויסים שמוגשים אחד ב- 19:00 והשני ב- 21:00. ניסיתי להפעיל קשרים, אפילו לסנג'ר חברה בתחום הקולינריה שתסדר לנו שולחן תמורת הפלוס 1 שלי. לשמחתי זה עבד. תקראו לזה מזל של מתחילות, אלא שליקום היו תוכניות אחרות.

שביתת מטרו גדולה ופקקי ענק, אילצו אותי לוותר על התוכניות בפרנצ'י הממוקמת בצד השני של העיר, ולהשאיר לחברתי את העונג לקחת מישהי אחרת לארוחת מלכים.

וכך יצא שנותרתי בערב הראשון שלי בפריז, עם משלחת עיתונאים אירופאים, באזור שנקרא בולון בלינקורט, שהוא רמת אביב של פריז או הרצליה פיתוח אם תרצו, אזור נחמד עם ברי יין ומסעדות מקומיות (בעיקר אסייתיות) לא משהו שחשבתי שאפשר לכתוב עליו הביתה. אבל הרעב החל להציק, אז אספתי קבוצה של אנשים והצעתי להם לחפש יחד חלופה שאפשר לצעוד אליה ברגל לארוחת הערב.

המקום היחידי שמצאנו פנוי בשעת ערב מוקדמת היה במסעדה יהודית צרפתית המכונה le shkoun ביסטרו קטן ושכונתי אותו מנהל בשלוש השנים האחרונות ביד רמה, מסייה מוזס, לצד רעייתו הנהדרת שאחראית על כל הסירים והבישולים במטבח כולל הפטיסרי והקינוחים שנעשים מחומרי גלם טריים במקום.

הייתי עייפה מהטיסה ואמרתי נו שוין, נלך על זה. מיד לאחר מכן התברר שהשניים, הם כוכבי השכונה. שלא לומר הרובע. ומוריס אף לוקח מידי פעם מיקרופון, כאילו היה עינת שרוף בגנקי, ושר שירים בצרפתית כשבנו החביב מלווה אותו בנגינת פסנתר. אחרי ששמע שיש אורחת מישראל, הוא נתן אפילו שיר של שרית חדד.

בתחילת הערב המסעדה הייתה ריקה, ולנו לא היו יותר מידי ציפיות רק לאכול משהו וללכת לישון לפני שנחרוש את פריז ביום שאחרי השביתה. אלא שאט אט היא החלה להתמלא במקומיים וגם בכמה חובשי כיפה. אבל לא כולם יהודים, כך סיפר לנו מוזס, שכשהבין שאני מישראל ולא הצליח להסתיר את התרגשותו. היין זרם בכל השולחנות העמוסים. ולא תאמינו, זה היה יין ישראלי.

בעזרת מלצרית חביבה, גוגל טרנסלייט ותנועות ידיים, הצלחנו לפענח את התפריט הצרפתי, ולהזמין מנת צלעות וביף בורגיניון. בכל זאת, אנחנו בצרפת. מתוך תפריט היינות תפריט היינות הכשר, בחרנו את 'קסטל, לה -וי'. (היו שם גם תבור ובנימינה). "הגעתי עד פריז כדי לשתות יין ישראלי" אמרתי לעצמי, אבל כשראיתי את חברי המשלחת נהנים מכל לגימה ומצלמים את היין, הבנתי שאולי זה מלמעלה ויש לי פה שליחות. כן, תראו איזה יין נפלא יש לנו בארץ.

יש משהו מקסים בעיני בצפיפות ובהמולה של ביסטרו צרפתי והייתי כל כך שקועה באווירה ובדמויות הצבעוניות השכונתיות עד שהאוכל הגיע ושקענו לתוכו. כשהצצתי למטבח וראיתי את הסירים הגדולים שעומדים על פתיליות הבנתי שלא טעינו ואנחנו הולכים לאכול כאן ארוחת מלכים. דממה השתררה מסביב לשולחן, איש לא פצה פה, וכל אחד היה עסוק בצלחתו. לא השארנו פירור. עם קבלת פנים נהדרת כזאת, שגרמה לי לפחות להרגיש קצת בבית וקצת בפריז, יכולתי עכשיו באמת להתחיל את המסע.

אז אם אתם בפריז ואוכלים כשר, וגם אם לא והגעתם לנסיעת עסקים ומתחשק לכם משהו יהודי צרפתי אותנטי, חוויתי מאד, קצת קדרה ביתית בניחוח צרפתי במקום שחף מכל סממן של מלכודת תיירים: 31 Bd Murat, 75016 Paris ותגידו שאני שלחתי אתכם. באחריות.

החברה שאירחה אותי, 'דאסו סיסטמס', עוסקת בעיקר בחדשנות ובמד טק והסיבה להתכנסות הייתה בכלל לשם ענייני חדשות ומד טק, אבל תראו מה זה, בין שלל הפעילויות הרבות שיש לה בתחום החדשנות והסטארט אפים יש לחברה גם כרמים, ויקב , ואפילו הם מייצרים יין.

"שאטו דאסו", כך קוראים ליקב שהקפדתי לטעום את מגוון היינות שלו במהלך הכנס, בלי שאיש חשד שאני שאני גם כתבת יין במסווה. את היינות כמובן שאפשר להשיג בכל מקום כשאתם מגיעים לפריז וגם כמוני, לקחת אחד הביתה. 'שאטו דאסו סנט אמיליון גראנד קרו', הוא יין בורדו קלאסי, מאוזן ועסיסי, שהלך נפלא עם ארוחת ה-מישלן שהוגשה לנו בצהריים, וגם כתוספת נהדרת לפסטה שאכלתי בבית אחרי הנחיתה בלב כבד.

אזור סנט אמיליון ממוקם בלב אזורי בורדו Saintonge ו-Périgord. מדובר באתר גידול גפנים שמהווה דוגמה יוצאת דופן לכרם היסטורי ששרד בשלמותו (נמצא ברשימת אונסק"ו מאז 1999). תהליך ייצור היין מתרחש במכלי בטון קטנים, בעלי טמפרטורה מבוקרת, ואחרי שביררתי קצת יותר לעומק עם הסומלייה, גיליתי שביקב הם מקפידים לתת את הכבוד לכל חלקה בנפרד, "מתוך כבוד לאישיותה". כן, במילים הללו בדיוק. אז תגידו לי, איך אפשר שלא להתאהב במקום הזה?

ועוד דבר קטן, אם זו לא הפעם הראשונה שלכם בפריז, או שזו כן אבל יש לכם מספיק זמן לחוויה מעניינת, במיוחד אם אתם חובבי יין ורוצים סיור טעימות ביקב פריזאי היסטורי, עם סיפור נפלא מאחוריו באזור מונמרטר -שווה להירשם לאחד ממגוון הסיורים שם.

באופן אישי, אהבתי את הסודות מהרובע הלטיני, שללא ספק אחזור אליו ספציפית שוב בביקור הבא. 4 שעות של קסם, יין, ופריז בסתיו. https://www.paris-wine-walks.com/