מחוץ למסגרת: ביקור ביקב צפרירים

לורי לנדר היא לא אישה של מסגרות, הן לא עושות לה טוב, אבל איכשהו הבריחה שלה מהמסגרות הובילה להקמה של יקב. משימה שאין מחייבת ממנה. לורי, ושייקה בעלה, הם העומדים מאחורי יקב צפרירים ממושב צפרירים שבמטה יהודה. היא במקור מארה"ב, הוא מפולניה, ושניהם יחד חיים משנת 1989 באזור, שהוכרז לא מזמן כאזור יין רשמי וראשון למדינת ישראל, וחובק למעלה מארבעים יקבים.

כבר בגיל 16 נשלחה לורי ללימודים בקולג'. "הייתי ילדה אינטליגנטית ולא ידעו מה לעשות עם ילדים כמוני, זו הייתה איזו דרך לשים אותי במסגרת", היא אומרת. במחצית שנות ה-70, כשהייתה בת עשרים, יצאה לורי מהמסגרת המשפחתית והחליטה לעשות עליה לישראל לבדה.

שייקה לנדר, שעלה לארץ כילד בן שש בשנות ה-50 מפולין, הוא ארכיאולוג וגיאוגרף שבסוף שנות ה-60 נרשם למדרשת שדה בוקר כשהיחידים כמעט שגרו בשממה רחבת הידיים היו הזוג בן גוריון ועוד כמה מפריחי שממות. איך הם הכירו? ככל הנראה כאשר הם "חפרו" אחד לשני כשנפגשו ברשות העתיקות, מקום עבודתם. הוא כארכיאולוג והיא כמאיירת בעלת מומחיות לרישומים ארכיאולוגים, ומאוחר יותר כעורכת ומפיקה ספרותית.

הזוג שמייצר כיום כ-8,000 בקבוקי יין, התחיל את מסעו בעולם היין המקצועי בשנת 2003, עם לימודים ב"שורק" והרבה זמן איכות עם הכורם האגדי רוני ג'יימס ז"ל מיקב צרעה. ב-2008 לערך החל היקב לפעול ולמכור יין.

משך שנים רבות היה ידוע היקב בשני מאפיינים: יינות בלנד אדומים ויין אחד אדום זני מענבי זינפנדל, שאת העושים בו שימוש בישראל ניתן למנות על כף-יד אחת. "בציר ראשון היה ב-2011" מספרת לורי "ורק עכשיו הוא מספיק בוגר כדי להיות משמעותי. זה כרם לא רווחי והסיכוי שינטעו עוד באיזור בעתיד קטן... הזן מאתגר לגידול ויש שנים שאין ממנו יין."

תגובות הקהל היו נלהבות לדברי לורי, ממש מההתחלה, שכן כשהיין יצא לאור מרבית הזנים המוכרים בישראל היו צרפתים, וביין זה היה משהו שונה גם מבחינת הזן וגם מבחינת הבשומת. בטעימת זינפנדל 2018 מצאתי יין מאוזן והרמוני, בעל ריח מבושם ופירותי, נגיש מאוד, עם סיומת ארוכה ומתובלת שיכול היה להמשיך את דרכו בעולם, אלמלא היה נפתח לטעימה.

שנת 2018 הייתה שנה מיוחדת עבור לורי בפרט, ליבה עמד דום לפתע אולם למזלה היה נמצא מי שיציל אותה. כשמדברים איתה, היא מדברת מעט בעצב על כך שאינה חזקה פיזית כשהייתה ועל השפעות נוספות שיש לאירוע משנה חיים כזה.

אולי היה זה האירוע, שגרם ללורי להשתנות קצת מבחינת תחומי העניין שלה ביין. ואולי הזמן וההתבגרות עם היקב. בכל מקרה היקב שהתמקד ביינות אדומים, מציג זה הבציר השלישי יין לבן אמיץ וטעים עשוי מענבי פרנץ' קולומברד ובעוד כ-3-4 שנים ייתכן ויציג אחד נוסף משנין בלאן שניטע בשנת 2021.

גם מרבית היינות האדומים של יקב צפרירים פחות "כבדים" משהיו בעבר לתחושתי. הם עשויים טוב באותה המידה אבל נגישים יותר, מתאימים לאקלים שלנו. בסופו של דבר, הזנים זנים אירופאיים אבל היינות לבנטיניים. בכרם הראשון שבבעלות מוחלטת של היקב בנחל חכליל יהיו בעתיד זנים נוספים כמו מורבדר, סוביניון בלאן ועוד. בכל מקרה אין שום כוונה להביא ענבים מחוץ למטה יהודה.

שאלתי על הקהל שמגיע ליקב ויושב במטע הזיתים המוצל ליהנות מטעימת יין. מסתבר שממוצע הגילאים נע סביב גילאי ה-30 ולפעמים התחושה היא של "בר יין בטבע" אומרת לורי. בנשים המבקרות ביקב היא גאה במיוחד. אם בעבר המשפט שהיה שגור בפיהן היה "אני לא מבינה ביין", היום לדבריה הן דעתניות, לומדות, קוראות, טועמות ועברו שינוי מרשים ב- 10-12 שנים סה"כ.

מגזר העולים מברה"מ לשעבר גם הוא נוכח ביקב ולדבריה יודע מאוד לפרגן גם באהבה ליין וגם בנכונותו לקבל את הנאות החיים. אגב, יין הדגל שנקרא אמנם על שמה של חורבת "פטום" אלא שברוסית משמעות שמו היא "אחר כך", ולכן תמיד משאירים אותו לסוף הטעימה. מחירי יינות היקב: 96-142 שקלים.