לפני מספר שנים השתתפתי בטעימת יינות מדרום עמק הרון. הליינאפ היה רחב ומגוון וגולת הכותרת של הערב הייתה בקבוק שאטונף דו פאפ מתיישן. צבעו היה חום ומחומצן עם טעמים עמוקים של פירות יבשים, אדמה ועור. היה לו אופי מיוחד שיכולתי להעריך אבל באופן אישי לא נהניתי ממנו. לצידי ישב זאב דוניה מיקב סוסון ים, שחש ההפך ממני ולאחר שהריח מעט את היין נשען על כיסאו לאחור ובשקט התענג על כל לגימה.
גרנאש, הזן המוביל ביינות שאטונף דו פאפ (80% מהנטיעות), משחק אותה קשה להשגה. קשה להתאהב בו מהשלוק הראשון מפני שהוא אינו מלטף, מתחנף או מתמסר וכדי להבין אותו נדרשת תשומת לב והקשבה מלאה. יינות הגרנאש הטובים ביותר מספקים הנאה חושית רגעית אך גם יש ביכולתם לנהל עם הלוגם שיח אינטלקטואלי ולאתגרו בשאלות. לא פשוט למצוא אותם ועוד יותר קשה לייצר אותם ולשם כך נדרשים אנשי מקצוע מנוסים שמכירים את השטח ואת הקפריזות של הזן.
בחיפושיי אחר גרנאש אדום זני נזכרתי בזאב ובחיבתו הגדולה לזני עמק הרון וגרנאש בפרט. התקשרתי אליו לדבר ולשמוע מעט על תפיסתו את הזן ולאחר שיחה קצרה זאב אמר: "מחר בוצרים את גרנאש בכרם בר גיורא, רוצה לבוא?" ברור שכן!!!
כרם בלאגן
כרם הגרנאש בבר גיורא הוא לא כרם סקסי או אינסטגרמי בשום מובן אך ללא ספק זהו כרם חי, בריא וצבעוני. הגפנים עמוסות אשכולות ענבים שמושכים אותן מטה קרוב לאדמה, מחזה שנראה כמו מחלקת יולדות באיכילוב ביום עמוס.
זאב נטע את כרם הגרנאש לפני 18 שנה בצפיפות גבוהה מהמקובל, 550 גפנים לדונם (בארץ בדרך כלל נוטעים 220 גפנים לדונם) ללא הדלייה, כל גפן גדלה סביב הגזע של עצמה בצורת שיח נמוך. בצעירותו הגרנאש נוטה להניב הרבה פרי באיכות נמוכה אך הצפיפות הגבוהה מאלצת את הגפן להיאבק בשכנותיה על משאבי הקרקע וכתוצאה מניבה פחות ענבים, קטנים ובעלי ריכוז גבוה של טעמים וריחות.
אשכולות הגרנאש שזקוקים לחום גדלים על גפני השיח, בקרבה לקרקע ונהנים מחומה של האדמה גם בלילות הקרירים של בר גיורא. נטיעה צפופה וגפני שיח אמנם עוזרים לגרנאש להניב ענבים מצוינים אך הופכים את כל עבודות הכרם לידניות ושוברות גב עבור הכורמים.
עוד בוואלה!
קשה בכרם, קל ביקב?
בציר 2022 הוכרז כאחד הבצירים המוצלחים בהיסטוריה של כרמי הארץ עוד בטרם סיים היין הראשון לתסוס. עונת גידול גשומה מלאה במנות קור, קיץ חם ללא אירועי שרב ממושכים וערבי סתיו קרירים הניבו כמויות עצומות של ענבים בשלים, מאוזנים ובריאים. אך כל בציר מעמיד אתגרים שונים וזה הנוכחי מתאפיין בעיקר בקושי לוגיסטי בקליטת יבול רב ביקב. לפתע פתאום נגמרים הארגזים, ומה עם מכלי התסיסה, יש מספיק? ואיפה לעזאזל נאכסן את כל היין הזה? חייבים עוד עובדי מיון למחר בבוקר, גם דולבים, גם חביות, מישהו שמכיר מישהו שאולי פנוי באלנבי? טירוף מוחלט.
תוך כדי עבודה ביקב זאב מספר אודות מסעותיו להבנת הגרנאש שאת גבולותיו הוא בודק כל הזמן.
לאחר חיפושים בין קטלוגים של טובי יצרני השמרים בעולם מצא שמר מיוחד ואיכותי מפריורט שמיועד לגרנאש. התוצאה הייתה נהדרת ומדויקת עובדה שכמובן הטרידה אותו מאוד. זאב ידוע בעשייה אישית וייחודית ואינו מעוניין בדיוק טעמים ותקינות ייננית. הוא שואף לבטא את אופי הכרם ושנת הבציר ולכן החליט כבר ב- 2019 לעבוד עם שמרי בר, כלומר לא להוסיף שמרים מתורבתים ולתת לשמרים הטבעיים מהכרם לעשות את שלהם.
את ההחלטה לסמוך על שמרי בר מגדיר זאב כ"לא רציונלית" אך לאחר ניסיונות רבים מצא שהשמרים מכרם בר גיורא חזקים מספיק כדי לקיים תסיסה מהירה ובריאה. התוצאה אמנם משתנה משנה לשנה אבל איכות היין עולה בעקביות.
יקב סוסון ים, Wild Grenache 2019
ענבים מכרם בר גיורא, תסיסה טבעית על שמרי בר, היין התיישן כ-14 חודשים בחביות עץ משומשות. צבעו אדום בהיר ובאף ניחוחות שזיף אדום בשל, חמוציות, פלפל שחור, ציפורן ומעט אדמה רטובה. בטעימה מורגשים טאנינים בשלים ורכים, אלכוהול גבוה וטעמי פרי בשלי. עדיין צעיר ויכול להתיישן עוד בבקבוק.
יקב סוסון ים, Wild Grenache 2021 - טעימת חבית
יישון יין בחבית מאפשר לו לעבור תהליכי איזון וייצוב וספיגת טעמים וריחות מהעץ עצמו ומתהליכי חימצון איטיים. גרנאש בציר 2021 מכרם בר גיורא שזכיתי לטעום היישר מהחבית הוא יין מרתק. צבעו אדום בהיר ולמרות גילו הצעיר הוא מורכב ומפגין שכבות של ריחות וטעמים. טימין לצד סיגליות, פלפל שחור לצד פירות יער אדומים וקלייה עדינה באף.
בטעימה הוא תופס כיוון אחר עם גוף מלא וטאנינים נוכחים ובשלים. ווילד גרנאש 2021 הוא מאותם יינות נדירים מעוררי מחשבה וללא ספק מפגין איכויות יוצאות דופן שיתעצמו עם הזמן. זאב אינו מתאר את היין במילים ובדרכו, משווה אותו לביצוע של Eddie Higgins Trio, לסטנדרט הג'אז Autumn Leaves. כאמור, היין עדיין בחבית אך כשיבוקבק ויצא לשוק אשמח לחזור להריח אותו שוב, להישען לאחור ובשקט להתענג על כל לגימה.