הסבר פניך לתייר בלי לקרוע את הכיס

איך מארחים כמו שצריך חבר הולנדי שמגיע אחת לכמה שנים לישראל, בלי לקבל חום מיוקר המחייה? קודם כל נושמים עמוק, פותחים אונטופו ומתחילים להזמין מקומות מראש. בכל זאת, נובמבר הוא חודש חם תרתי משמע והרבה תיירים מעדיפים להגיע לכאן עכשיו כדי לנצל את מזג האוויר המושלם.

כשאופציית האיירבינבי קרסה לנו ברגע האחרון (מה נסגר עם המחירים, תל אביבים?), נזכרתי שאני אוהבת את המקומות הקטנים שאפשר ללון בהם בעיר בלי לקרוע את הכיס. כמו ספוט הוסטל והמוסד הוותיק יותר אברהם הוסטל, שהוא משהו בין חוויה טרקית בנפאל בטיול אחרי צבא, למלון בוטיקי חמוד שמתאים לשהייה יחסית ארוכה של מעל לשבוע.

יש משהו בלוקיישן הזה בין הישן לחדש, ברחוב הרכבת בואכה רוטשילד, שאיכשהו תמיד מחמם לי את הלב ומחזיר אותי לסוף שנות העשרים שלי תחילת השלושים אבל מתאים לחלוטין גם לבני ארבעים פלוס שמעדיפים להיות בצנטרום של הפיילה.

בדיוק עכשיו בעיתוי מושלם, במקום בו מתנקזים אליו גם ישראלים וגם חבר'ה מכל העולם מתרחש שיתוף פעולה שהייתי חייבת לפרגן לו. במהלך נובמבר מוקם פופ אפ באברהם הוסטל התל אביבי עם קבוצת בירות הקראפט הישראלית בירבזאר, מהלך שהוא מעין פיילוט עד שיפתחו שם שני סניפים קבועים בלובי ועל הגג. אין ספק שלמרות כל הדברים הגרועים שהקורונה הביאה, היא גם עשתה משהו מאד טוב לתרבות השתייה הישראלית, בפרט לבירות ובכלל למודעות של הצרכן הישראלי לבירות קראפט.

אני יודעת שקשה לנו לפרגן לפעמים לדברים שקורים בארץ, כי אנחנו לא "חו"ל", אבל יש פה אנשים שעושים עבודה מצוינת בתחום, ואיזה כייף זה לארח תייר ולהתגאות בבירה מקומית. שאגב, בכל פעם שהוא מגיע לישראל הוא נפעם מההתפתחות הפנומנלית בין אם בפן הקולינרי ובין אם בפן האלכוהולי מקומי. אז בנג'מין, תתכונן, אנחנו לגמרי הולכים לשרוץ שם.

אפרופו אירוח תיירים מחו"ל, והצורך הזה להשוויץ בעיר שלך ובמדינה שלך (למרות שבימים אלה ממש קשה אני יודעת), גובר בפרט כשמדובר במישהו שמגיע ממקום כמו אמסטרדם למשל, שאת אומרת לעצמך בכל פעם כשהוא מזמין כרטיס: אבל מה הוא איבד פה לעזאזל. אז מסתבר שגם אנשים שאין להם זיקה יהודית, מתים על תל אביב ובפרט הפודיז ביניהם. אני רק באמת מפחדת שהוא יקבל חום מהמחירים, לכן השילוב האולטימטיבי בעיני הוא לאזן בין היקר לזול, בין הפרימיום לקאז'ואל ובכלל לנצל את כל השעות השמחות בעיר. בגילנו, זה מה שבאמת עושה אותנו שמחים.

אם אני צריכה לבחור מסעדה אחת מהפרימיום ומהטופ 5 התל אביביות, אני נמצאת בבעיה קשה. בשלוש השנים האחרונות כשבנג'מין לא היה כאן, נפתחו מקומות עם יינות נפלאים ואוכל מדהים שמפאת קוצר תקציב לא ייכנסו לרשימה הקרובה. אבל מאז שהוא עדכן שהוא מגיע אני בעיקר עמלה על רשימה מצומצמת של מקומות ששווים כל שקל ושאי אפשר לפספס.

בגזרת הקוקטיילים: סטנלי. כבר כתבתי על המקום המופלא הזה במלון הבאקסטייג', ואני כנראה לא אפסיק לדבר על הבר הטוב בישראל בו כל קוקטייל הוא ליקוט, קטיף והתססה הום מייד בפני עצמו. בגזרת ברי היין כמובן שלא נחמיץ את הגפן, ולו כי זה המקום להשוויץ בו עם יין ישראלי והמון ממנו ואם אני רוצה להשוויץ שוב שאנחנו במעצמת יין נלך לג'נגו.

אני מניחה שבעקרון ננוע בין חומוסיה אחת לשווארמייה שניה (תנו לי המלצות בדחיפות), הידיעה על כך שהפכנו למעצמת דונרים הגיעה גם עד מעבר לים. אבל יש גם את זלמניקו ביפו, הפילמני של עמירם על הבר ליד הגינס, המאפים של עמיתה, ויין טוב עם כמה אויסטרים בבסטה כדי שהוא ירגיש כמו בבית.

אחרי ששלחתי לו את כל התכנית הקולינרית לאישור, הוא שאל "ומה לגבי ארוחת ערב חגיגית", הדבר שניסיתי להימנע ממנו כדי לא להחליט בין כל המסעדות הבאמת טובות (ויקרות יש לומר) ולקחת אחריות על הדבר הזה. ואתם יודעים איך זה אירופאים, הם אוהבים להתלבש, ולשים עניבה וג'קט ונעלי עור מצוחצחות ומפית על הברכיים לפחות פעם אחת בכל ביקור.

כדי לא לטעות הזמנתי לנו מקומות במסעדה שכבר 30 שנה בעצם עושה את זה פחות או יותר אותו הדבר ואף פעם לא מאכזבת. נכון לרגע זה זו פרונטו. אני אוהבת את חוסר הכניעה לטרנדים, את הקו הישר שהיא הולכת בה לאורך השנים גם עם תחלופת הבעלים. עכשיו רק תתפללו בשבילי שאמצא מקום.