בורא פרי הגפן

כמעט מפה לאוזן עבר שמה של "הגפן", חצר יין מקומית שממוקמת בין סמטאות שוק הפשפשים ביפו (ברחוב נועם 3 ליתר דיוק), עד שהפכה לשם דבר. נקלעתי לשם קצת אחרי הפתיחה, לפני תשעה חודשים, בצעדה ארוכה בין סגרים, עם חברה טובה ועם הכלבה, ומצאנו את עצמנו גומעות את מיטב יינות הארץ כשנינה יושבת לי על הברכיים.

סיפרתי לכם בזמנו על המיזם ועל כך שבתום תקופת ההרצה הפך המקום לבר היין היפואי האולטימטיבי, ובשבועות האחרונים גם לתל אביבי. תפריט היין שמחזיק מעל 120 יינות (ונכון לרגע זה, 124 תוויות ישראליות שונות) התחדש, התהדק, ואחרי הזכייה בתערוכת סומלייה 2022 בתואר: תפריט היין הישראלי הטוב ביותר, חשבתי שזה מצדיק ביקור נוסף במקום כדי לראות מה השתנה,

כמי שגדלה בחולון וכמעט 20 שנה גרה במרכז/צפון תל אביב, יפו היא כמו גיחה קטנה לחו"ל, קצת כמו יוון בואכה טורקיה תלוי מאיזה כיוון מסתכלים. למה דווקא שם? כי מקומות שמוכרים יין טוב יש הרבה, אבל בר יין שמתהדר ביינות ישראלים בלבד הוא תמיד סיבה למסיבה באקלים המסחרי הלא פשוט של המדינה שלנו ובוודאי לא בר יין שמאפשר לטעום את כל היינות ללא הבדל דת, גזע ומחיר, בכוסות.

חוץ מזה, הברקת ה"סיקס אוקלוק" כמו באנגליה, היא משהו שלא ברור איך לא נעשה פה יותר. העובדה שאנשים יכולים לצאת מיד אחרי העבודה לשתות ולא לחזור הביתה ולהתעצל לצאת בחזרה, היא פשוט דבר נפלא שמתחילים לאמץ רק עכשיו. חברים! דרינק בעשר אאוט! דרינק בשש בערב זה הדבר הגאוני ביותר שיש, תתבגרו! אז בגפן לא רק שהתחילו לפתוח בשש, אלא גם עושים שעה שמחה עם 25% הנחה. ואגב, אני שומעת הרבה בכי על יפו, אז אם אתם דואגים לחניה, פשוט תגיעו במונית. גם ככה אין מצב שמישהו יכול לנהוג אחרי ערב שם.

קטגוריות היין מתאימות גם למי שלא מבין ביין, וזו אחת ההברקות הגדולות של המקום מבחינתי. הקטגוריות מחולקות לפי תחושות, ולא לפי אזורים - יינות מרימים, דרמטיים, או כאלה שיוצאים מהשבלונה. אם באתם לאירוע מיוחד, יש גם קטגוריה כזו.

לאחרונה הצטרפו שתי קטגוריות חדשות: "באנו להגזים - חצי ליטר של יין", שאמנם היא לא על שמי, אבל קצת מתחשק לי שהיא תהיה, כי אין ספק שזה מה שקורה פה בבית. וקטגוריית מבעבעים. אנדראה בופה יינן איטלקי שעלה לישראל ומייצר יינות מבעבעים מספק את היינות בקטגוריה, וגם אותם כמובן אפשר לשתות בכוסות. פחות התמקדתי באוכל, אבל כדאי לומר שהמטבח מורכב ממאכלים מחומרי גלם מקומיים בלבד, עם מנות משתנות וללא תפריט קבוע. היין הוא המרכז, והאוכל שבנה דור דטנר, ומבשל איתי רון (צ'יקטי, אברקסס) הוא מלווה נוכח ודומיננטי.

"המטרה שלי היא שאנשים יגידו "בוא ליין" באותה הקלות שאומרים היום "בוא לבירה"" אומר לי מיכאל כהן שותף ומנהל המקום את משפט המחץ האולטימטיבי, והוא צודק. כשאני מביטה על הסצנה מנקודת מבטי, אני חושבת שזה ממש בדרך לשם, לפחות בעיר שחוברה לה יחדיו. בתכנון קדימה "יין הגפן" הוא הדבר הבא, יין שהמקום ייצר בשיתוף עם יקב סוסון ים, החביב עליי גם הוא. ואם אתם חובבי טעימות יין, אחת לחודש מגיעים יקבים לערבי טעימות במחיר מוזל שפתוחים לקהל. והנה מסתבר שהם פתוחים כעת גם בשישי בצהריים וגם בשבת. ועכשיו, כשהאביב הגיע ולא מתעצלים לצאת, זו ממש סיבה טובה לעקוב, לראות מתי יש גם מוסיקה טובה, לצאת ולשתות.

טיפ קטן: הרבה פעמים אנחנו לא ממש בטוחים לאיזה יקב כדאי לנסוע ומסתבכים בהמלצות. אני דווקא ממליצה על הכיוון ההפוך, קודם כל לטעום את היין הישראלי המדובר וכך להחליט מה יעד הטיול הבא שלנו. כשזה בכוסות, זה הרבה יותר קל.