אתם תצטרכו להאמין לנו כשאנחנו אומרים שזאת עבודה לא קלה, לא קלה בכלל.
להתנסות בכל המוצרים החדשים שיוצאים לשוק הישראלי (ולפעמים גם מחוצה לו), לטעום לפני כולם, משלוחים ועוד משלוחים, שקיות נייר שמצטברות במשרד (ובבית), תחושת שובע בלתי פוסקת.
ברצינות, זה קשה יותר ממה שזה נראה, ואף אחד לא משלם לך על חדר הכושר, או מפצה אותך על תחושת ה-FOMO המתפתחת במהירות בנפש.
לכל הכתבות במדור "חדש על המדף"
עם זאת, מדור "חדש על המדף", על טועמיו, סקרניו וצרכניו הנאמנים, יצא שוב לדרך, נחוש ומוכוון משימה. והפעם - פיצת חורף לבנה, מהאגדות. כן, אנחנו מאוד אקלקטיים.
בתיאבון!
פנטזיה תמימה למדי, כך נראה, הובילה את רשת פאפא ג'ונס לשדך את המילים "מהדורת חורף" לאסוציאציית שלג וצבעים לבנים-צחורים, כל הדרך לקולקציית פיצות שנועדה לחמם את העונה הקרה. כלומר, קרירה. כלומר, גשם פעם בשבועיים, שמתויג אצל כולם תחת "סערה" כדי שנרגיש טוב עם עצמנו.
ובכל זאת, לוח השנה בכל זאת מבשר על איזשהו חורף, ובגלל שהכוונות טובות, ואותה פנטזיה לגמרי במקומה, לא נותר אלא להיסחף עם החלום על מעילים מחממים וזירות החלקה על הקרח באוויר הפתוח, ולבדוק עד כמה הפיצות החדשות הללו עושות את תפקידן.
ספוילר: עושות, לגמרי עושות.
מדובר ברביעיית פיצות לבנות, שבונה את עצמה על בסיס רוטב שום במקום רוטב העגבניות הקלאסי.
משם, היא מציעה "בלקנית" (רוטב שום, ממרח עגבניות מיובשות, שתי גבינות איטלקיות, פטה, זיתים ירוקים, בצל סגול ומוצרלה), "קלמטה שש גבינות" (רוטב שום, טפנד זיתי קלמטה, עגבניות טריות, ארטישוק, חמש גבינות איטלקיות ומוצרלה), "צ'יקן פסטו" (רוטב שום, נתחי עוף, פטריות טריות, בצל לבן, מוצרלה, רוטב פסטו) וכן "צ'יזי פסטו" (רוטב שום, פטריות טריות, בצל לבן, מוצרלה, רוטב פסטו). מחיר: 89.90 שקלים לגודל משפחתי, 99 שקלים למשפחתית ושתי פחיות או מנה נלווית לבחירה, 140 שקלים לשתי משפחתיות - אחת מהמהדורה החורפית ואחת קלאסית.
נתחיל בבסיס. רוטב שום הוא נקודת פתיחה מצוינת לכל דבר שנכנס לטאבון, וגם להרבה מאוד דברים אחרים. עם פיצות, כמעט באופן טבעי, זה פשוט מתבקש, במיוחד כשהן עשויות מהבצק המצוין גם כך של הרשת. בארצות הברית, רוטב השום של פאפא ג'ונס כבר נמצא *בתוך* הקראסט. פה אנחנו עדיין לא בשלב הזה, אבל זאת התחלה מצוינת.
משם, השכילו ברשת לא להתפרע עם שטויות לשם השטויות בלבד, ובנו ארבע גירסאות קומוניקטיביות ותבוניות. קלמטה שש גבינות, על אף שקשה למתנפל הסביר לזהות ולהבחין בשש, הייתה מצוינת, מלוחה כמובן, ועם קיק חמצמץ מהארטישוק. הבלקנית, מצדה, פיזרה קצת יותר מרכיבים - לרבות טאץ' עגבניות מיובשות חמוד - ועדיין שמרה על קו מנחה טעים.
המבחן העיקרי היה דווקא פיצת העוף, מרכיב שלא מצליח כמעט אף פעם לשרוד את הסלייס בשל מאפייניו היבשושיים. כאן, הוא פורק לנתחים קטנים, כמעט תיבוליים בגודלם, ובהינתן שאתה מתאם ציפיות ולא מצפה למצוא כאן כנפיים ושוקיים שהרגע ירדו מסיבוב רוטיסרי, כל מה שנותר לך לעשות זה לחייך, ולחסל. קצת פסטו, הרבה גבינה, פטריות-בצל, ואתה לגמרי שם. כלומר, לא בחורף, אבל בפיצה של החורף.