לפני כמה ימים, התחשק לי מרק בצל. ויין. גוגל הנאמן הקפיץ תמונות מהנסיעה האחרונה שלי לפריז לפני שנה, ואחרי שבהיתי בעצב בשפיץ של האייפל והצטערתי שלא עשיתי איתו סלפי של תיירת כי התביישתי, רציתי להרגיש שוב קצת צרפת בלי האנטישמיות.
אז יצאתי לשיטוט ברשת כדי להבין איפה אפשר להשיג מרק בצל צרפתי אמיתי שאינו משקית של קנור כמו שיש לי בבית. ואז קפץ לי פוסט בקבוצת השכונה של בחור בשם פרנקו שווץ שמזמין את כל מי שמתחשק לו אוכל ארגנטינאי וצרפתי להגיע למקום חדש שפתח.
אחר כך התברר לי שהסיפור מורכב הרבה יותר. שווץ עולה חדש מבואנוס איירס ובת זוגתו הצרפתייה לילי נעים פתחו בתאריך אותו חשבו למושלם - ה 4.10, חול המועד סוכות, מסעדה ביתית קטנה עם מנות אותנטיות היישר מבואנוס איירס פינת פריז.
הם עשו שיפוץ ואפילו הספיקו להריץ את המסעדה יומיים ואז פרצה המלחמה, מה שהכניס אותם קצת לבלגן, כי לא הייתה השקה רשמית וכל מה שעסק חדש ומרגש של זוג שאוהב לבשל היה צריך פשוט קפא. המקום עובד כבר ארבעה חודשים כמעט מפה לאוזן, ואמנם עברה כבר רבע שנה והעסקים חזרו קצת להניע אחרי ההלם הגדול, אבל כולנו נתקענו עדיין איפה שהוא באוקטובר על כל המשתמע מכך.
משהו אותנטי. ולא יקר
שווץ סיפר לי שהקונספט הראשוני היה להכין אמפנדס כמו בארגנטינה ולא כמו מה שיש בדרך כלל בישראל. "היה חסר לי מאד משהו אותנטי עם הטעם של הבית. ורציתי לעשות משהו שבאמת יהיה טוב. תמיד כשאכלתי אמפנדס הוא היה יבש מידי". גם לצד הצרפתי של בת הזוג שלו (שניהם אגב בשלנים כמקצוע עם קילומטרז' לא קטן בתחום) היה חסר טעם אותנטי מפריז: רטטוי כמו שצריך, ביף בורגיניון בטעם של בית ומרק בצל של צרפתים על מלא.
לזוג הזה הייתה עוד עוד שאיפה: לשלב עם הארוחות יין, אבל לעשות אותו נגיש ולא יקר עבור כל מי שרוצה לשבת בצהריים או בשעות הערב המוקדמות מיד אחרי העבודה גם לדרינק קטן ליד האוכל ולא לשלם 50 שקלים לכוס, אז הם לקחו בתור התחלה כמה יינות ישראלים, כרגע יש להם יינות של טפרברג, קצת יין צרפתי ואוטוטו הם מוסיפים גם מבחר יינות ארגנטינאים שילוו את המנות שהם מכינים בעצמם. אבל הנה מגיע השוס: מחירה של כוס יין שתלווה את הארוחה הוא 15 שקלים בלבד.
פרנקו ולילי אמנם עושים עבודה מהלב והחבר'ה שלנו בשכונה (רבתי. אתם צריכים לראות מה קורה בקבוצות הוואטצ אפ השכונתית) מאד מפרגנים, אבל זה עדיין לא מספיק והם צריכים את האהבה שלכם בימים אלה, אז אם אתם מחפשים דרינק שניים או שלושה במחיר כוס יין אחת, ומשהו טעים ובייתי אחרי העבודה במחירים ממש נגישים, זו בדיוק השעה והמקום.
קוסינה פרנקו & לילי
איפה: רחוב מלכי ישראל 8, תל אביב
מתי: ימים שני- רביעי עד השעה 20:00, יום חמישי עד חצות
אל תפספס
בחזרה לצפון
אני לא יודעת עדיין מתי הפעם הבאה שאסע לצפון, אבל ברור לי שהנסיעה הראשונה אחרי שאהיה פחות חרדתית, תהיה לקיבוץ אורטל. הייתי שם כמה פעמים בבקתות היין, ונשבעתי לחזור. ולמרות שתמיד תהיתי איך אפשר לגור באזור בו רואים את השכנים הלא ממש נחמדים שלנו על הגדרות, יש למקום הזה יתרונות שמוחקים את הפחד: הקיץ שם קריר ונעים, החורפים מזכירים את אירופה ויש שם את אחד היקבים האהובים עליי, תל שיפון (לשעבר יקב אורטל) שהיינות שלו החזריו אותי שוב ושוב לאתר לעשות הזמנות.
מה שתיתי? '915 סוביניון בלאן 2022' מיוצר מענבים שגדלו בכרם הבית (בגובה של 915 מטרים מעל פני הים, מכאן השם. סוביניון בלאן לימוני, קליל וארומטי והוא גדל בעצם בכרמים בחצר היקב ומיוצר בכמות מוגבלת, שזו כבר סיבה טובה לרכוש שני בקבוקים.
היין הנוסף ששתיתי השבוע הוא '915 'סירה 2021', גם הוא מהסדרה הביתית של היקב. זה יישמע אולי רגשני, אבל זו רוח התקופה, יש בעיני משהו מאד אותנטי ומחבר ואפילו מרגש ביין שגדל ויוצר במקום עצמו, הכי רמת הגולן שיש. אגב, סירה לא תמיד היתה "כוס היין" שלי, אבל אני לומדת לאהוב את המורכבות שלו בשנים האחרונות, וזה בהחלט בקבוק להתאהב בו.