אף מילה לחות'ים: באילת עושים יופי של יין

ביום שישי האחרון, מצאתי את עצמי ביפו טועמת יינות על הבוקר, כמו אין מלחמה בעולם. בדיוק באותו הזמן, ירון, החבר האילתי שלי סיפר לי שהוא בדרך ליקב שסיקרן את שנינו, "יקב הים האדום". זה היה כמה שעות אחרי שקפצה לי התראה ששוגר טיל בליסטי - זה פחות גרוע לדעתי מג'חנון אבל זה למדור אחר -לכיוון אילת. טיל בליסטי! יורט בים. לירון שלום. גם לים האדום, וגם לכוס השיראז של היקב בצילום שקיבלתי.

אני אוהבת את אילת, והמדור שהקדשתי לחנות ובר היין יינות אילת, השתפך מספיק על העיר הזאת שאיכשהו תמיד סובלת ממשהו ולא בצדק. את הסיפור של יקב הים האדום אני מכירה במעורפל, יצא לי לטעום את שיראז 2017 של היקב ומאד אהבתי את היין הלא מסונן עוד לפני שזה נהיה טרנדי, אבל מאז איכשהו נעלמו הבקבוקים מהרדאר.

תהיתי מה קורה וגיליתי שלפני כחודש וחצי, כך מסתבר, בעיצומו של בלאגן מדיני ואילתי החליט אורי שחר, היינן, הכורם והבעלים של היקב לפתוח את מרכז המבקרים ולארח אנשים לגבינות יין ואוכל טוב, ובשבת בצהריים להרים מעשנה של בשרים - תחום ההתמחות נוסף שלו. לכן הוא שומר את היינות ביקב וכמעט שאי להשיג אותם, למעט בכמה מסעדות מוכרות שעדיין נותרו להם כמה בקבוקים. "התחלתי לארח וגיליתי שצריך כמויות אחרות של יין שלא הכרתי". הוא אומר

סיפורו הלא ייאמן של שחר התחיל בשנת 2002, במושב שקף שבחבל לכיש, כשבכרם ענבי המאכל של אחיו, גדל לו בטעות גם קברנה סוביניון. "הוא התקשר אליי ואמר לי שהוא חייב לעקור שבע גפנים, ואני מיד אמרתי לו בנונשלנטיות, אז בוא נעשה יין".

לשוחח עם שחר, זו חוויה בפני עצמה, ואם תגיעו למקום ותפגשו אותו פנים מול פנים, תוכלו ליהנות ממנה במלואה. "בהתחלה עשינו יין גרוע, 40 בקבוקים שלא היו ראויים לשתייה, אבל כמו בכל דבר שאני עושה בחיים, התמדתי ולמדתי עד שמצאתי את הנוסחה, קניתי ציוד, והייתי נוסע מאילת לשקף ובחזרה. זה היה כמעט בלתי אפשרי".

הרעיון להקים יקב באילת נשמע אולי הגיוני, אבל הרעיון לנטוע כרמים באזור, מופרע לחלוטין. "בהתחלה זה היה אצלי בבית, עם ענבים מהמושב של אחי ומהאזור. אחר כך כשכבר מצאנו את המקום 80 מטר מכביש הערבה מול אילות, הוא היה מלא עקרבים ונחשים ובעיקר אבנים. אבל האמנתי שאני יכול ליישר ולסדר וגידרתי ושתלתי את הזנים הראשונים בעזרת חבר טוב שניהל את אגף ענבי היין במשרד החקלאות וסייע לי, אבל הזהיר: תתרחק משרדונה".

עשר דקות לתוך השיחה עם שחר, התחלתי להרגיש שאם רק ארצה גם אני אוכל להקים יקב פה בחצר בשדרה בתל אביב. שהטיפ שלו הוא: לא להקשיב לעצות. עובדה. את השרדונה שאמרו לו להתרחק ממנו באילת, שתיתי בזמן כתיבת שורות אלה.

הבציר האחרון היה בחודש יולי "לפני כולם", וכמה חביות חדשות החלו להבשיל, ואז פרצה המלחמה. כאמור המרכז רק נפתח עכשיו למבקרים בשבועות האחרונים, והעונה הנוכחית היא אולי היפה ביותר של האזור הזה. "את יושבת לשתות יין ומכמה מטרים ממך את רואה את הכרמים. קו ראשון".

כרמים באילת זו באמת חוויה לא שגרתית. עזבו אילת, כביש הערבה. לראות פטיט סירה, שנין בלאן, שיראז ,רובי קברנה ושרדונה וסה"כ 17 דונם שגדלים בתוך כלום ושום דבר זה נס אלוהי. את הקברנה והמרלו הוא עדיין מביא מכרמים באזור כרמי יוסף ואת התהליך ממשיך בדרום כשהוא מקפיד על ייצור יינות לא מסוננים ללא ביסולפיטים, אבל הענבים שלו גדלים בצורה מושלמת.

כששאלתי אותו איך הוא לא פחד להיות זה שנוטע את הכרם הראשון באילת והערבה, הוא ענה: "לא ידעתי כלום, פשוט שתלתי כרם בלי להבין מה ואיך ולמדתי תוך כדי תנועה".

היקב מייצר כיום 6000 בקבוקים בשנה, ושחר משכנע אותי שיש לו גם יין משובח בסגנון אמרונה למי שאוהב. אני נשארת עם השיראז, יין שאיכשהו תמיד מרגיש שהמדבר הוא התפאורה הכי מתאימה לו. "קפה בגדד" וכוס שיראז. אי אפשר לברוח מהמזרח התיכון הזה גם אם נרצה.

איפה היקב? ובכן, הכתובת הרשמית כמובן תופיע לכם בוויז כדרך המטעים 6, אבל שחר מזהיר שזה לא אומר כלום. ככה זה במדבר.

מה שאתם צריכים לדעת: מול קיבוץ אילות, אחרי הפניה למסוף רבין שמאלה, חפשו שלט ענק 'יקב הים האדום', והגעתם. הלכתם לאיבוד? תתקשרו 052-270-4704