חצי שנה אחרי הטבח: ישבנו על בירה עם חברי קיבוץ בארי

כבר בימים הראשונים שלאחר ה-7 באוקטובר, בעוד מדינה שלמה מביטה בעיניים קרועות במראות הקשים מיישובי העוטף ולא יודעת את נפשה מרוב יגון, חשבנו מה אפשר לעשות כדי להחזיר מעט שמחת חיים למקום שספג פגיעה קשה כל כך.

לפחות במקרה שלנו, אנשי ערוץ סנהדרינק באתר וואלה, התשובה הייתה ברורה: בתי ספר וגני ילדים ייבנו מחדש, מבני קהילה ומוסדות ציבור אחרים ישוקמו על ידי מדינת ישראל, אבל מי ידאג גם למשהו עבור הנשמה? מי יסייע לפאבים ביישובים שניזוקו לעמוד מחדש על הרגליים?

יכול להיות שעבור קוראים רבים מדובר בנושא שולי - ואנחנו נהיה הראשונים שנסכים שלא מדובר בצורך הראשון במעלה ובכל זאת, פאב בתפיסה שלנו הוא לא מילה לועזית לבית-מרזח, מקום שאליו באים לשתות. עבורנו, אולי בשמו האנגלי שנגזר מהמילה PUBLIC, כלומר "ציבור", מדובר במרכז קהילתי לבגירים, מקום שאליו באים אמנם כדי ללגום, אבל גם כדי לפגוש את הקהילה:

לשוחח עם חבר שלא על ענייני עבודה, להכיר אנשים חדשים, להתאהב, לקשקש, לצחוק, לדבר מהלב, לשתות עוד משהו כדי לזכור ואז עוד משקה כדי לשכוח. לפאב יש תפקיד חשוב בחיי הקהילה, קל וחומר בחיי קהילה שזקוקה לריפוי, אחרי שעברה את מה שעברה...

את הנאום הזה נשאנו, חברי סנהדרינק, בפני עמיתינו - ומיד אחר כך המשכנו אל החברה המרכזית, שם מצאנו לא רק דלת פתוחה אלא גם נפש חפצה. הם גם הציעו את המותג שילווה את המהלך: שקמה.

למה שקמה? כי שקמה היא בירת קראפט, מה שכינו כאן עד לא מזמן "בוטיק", היא אמנם יושבת בתוך מבשלת קרלסברג באזור התעשייה באשקלון, מרחק קצר מיישובי העוטף שנפגעו, אבל מה שהפך אותה מושלמת למשימה הוא החיבור בין עבר, הווה ועתיד.

שקמה מסמלת את התחדשות ייצור הבירה במה שנחשב לערש הולדתה: ארץ ישראל המקראית שחיברה בין מסופוטמיה לאימפריה המצרית.

האיש הראשון שעמו יצרנו קשר היה חיים ילין, איש קיבוץ בארי ולשעבר גם ראש המועצה המקומית וחבר כנסת. מהפוליטיקה נמאס לילין כמעט מהרגע הראשון, אבל מפעילות למען הקהילה, במובן הכי טהור של המושג, הוא לא יכול לקחת פסק זמן.

זו אולי הסיבה לכך שבחודשים האחרונים הוא נכנס, באמצעות הטלוויזיה, לא רק לכל סלון, אלא גם לכל לב. האיש פשוט הביע כאב ולצידו גם תקווה גדולה, העניק פנים לשבר הגדול אבל גם לתקומה, הצליח לדבר בו זמנית בלב כואב אבל גם באמונה, לא הסתיר את החורבן, אבל בה בעת היה סמל לתקומה.
חיים לא נזקק ליותר מכמה שעות כדי לאסוף עבורנו את פרטי הקשר של האחראים על כל הפאבים ביישובי האזור. בירור קטן הראה שאף אחד מהמבנים לא נפגע.

רק שהשיקום הפיזי הוא עניין פעוט, המטרה היא לשקם את הפאב כך שיתאים לצרכי הקהילה, ואלה - כמו שלמדנו להכיר בחודשים האחרונים, מאוד מאוד מורכבים. נתחיל בכך שלא כל הפאבים זהים כשם שלא כל הקהילות זהות.

חלקם היו בסך הכל שני חדרים שחוברו להם יחדיו ובהם נשלפו ממקרר קטן בקבוק וודקה ומיץ תפוזים, שנמזגו לתוך כוס פלסטיק עם מעט קרח. כשמישהו רצה קוקטייל, נהגו להוסיף גם קש... מקומות אחרים עמדו בסטנדרטים הגבוהים ביותר, כאלה שלא היו מביישים בר מצליח באזור המרכז: עם תפריט משקאות ייחודי ועם מטבח שהוציא יופי של מנות.

למעשה, הדבר היחיד שמשותף לכולם הוא מה שמשותף גם לכל הקהילות שבתוכן פעלו: מאז ה-7 באוקטובר הם עומדים סגורים, בעוד התושבים-לקוחות רחוקים, מפונים לבתי מלון או יישובים אחרים.

השבוע עשינו צעד קטן, ראשון מבין אלפי צעדים שעוד נצטרך לעשות יד ביד עם הקהילות ועם האחראים על הפאבים ביישובים השונים. בבארי, יישוב של כ-1,250 ערב שמחת תורה, מתגוררים עתה כ-120 תושבים. חלקם חברי קיבוץ ששבו לבתיהם והיתר בני גרעין של מתנדבים. הפאב המקורי שלהם עומד עדיין סגור, אבל כדי לשרת את הקהילה הקטנה ששבה לחיות בביתה, הוסב המקלט הסמוך, שנבנה מתחת לבית העם ושימש בעבר להופעות, כפאב זמני.

הלכנו לשם השבוע: עופר חבקין, סומלייה הבירה של החברה המרכזית, בשם בירה שקמה. ואנחנו, אנשי סנהדרינק שבתוך וואלה - ופגשנו את חברי המשק ששבו חלקית לבתיהם. גם הם יודעים שהמסע יהיה ארוך. כמה ארוך? קשה עדיין אפילו לאמוד.

יש מי שאומרים כשנתיים, אחרים חושבים שיותר. מה שאנחנו יכולים להציע להם בינתיים הוא ליווי מקצועי, ליווי קולינרי, עזרה בצרכים קטנים כמו ברז בירה של שקמה שיותקן שם מיד לאחר הפסח, כמה מקררים... הדברים הקטנים שיכולים לספק צורך גדול, לאו דווקא בשתייה לשם שתייה, אלא יותר במפגש חברתי, כזה שבו מתחילים לאחות את השברים של קהילה שספגה מהלומה.

איך ייראה המסע מכאן והלאה? אנחנו עדיין לא יודעים. מה שבטוח הוא שבקרוב ניצור קשר עם עוד יישובים ונתחיל לאפיין את הצרכים: לאט, בזהירות, כמגששים דרכנו בדייט ראשון על הבר... דבר אחד אנחנו מבטיחים - להיות שם בשבילם, כי לא משנה כמה ארוכה תהיה הדרך - היום שבו ייכנסו לפאב שנפתח מחדש באחד היישובים מי שבאו אליו לבדם, וייצאו כזוג - יהיה גם יום של ניצחון קטן.