"לא תמיד ניתן לדעת למה לצפות כשמלונות מספקים לך הטבה בדמות 'ארוחת בוקר כלולה במחיר' עם ההזמנה, אבל המציאות עלתה על כל מה שדמיינתי. פירות טריים, מאפים מושחתים, מנות גורמה של חלבון ואוכל ישראלי (תחשבו באבאגנוש, חומוס וחלת דבש) הם רק חלק קטן מהמטעמים שאפשר למצוא בבופה הזה.
"לא רק שהתצוגה שפעה אפשרויות, גם הפירוט שליווה כל מנה - לרבות תיאור מדויק של המרכיבים - הוסיף מאוד לחוויה. והדובדבן שבקצפת? ארוחת הבוקר מוגשת בחלל מוצף באור עם נוף ישיר לקו החוף המתפקע של תל אביב".
הכותרת המדהימה של Condé Nast Traveler - ארוחות הבוקר המלונאיות הכי טובות בעולם, על פי העורכים שלנו - לא הותירה הרבה מקום לספק, ואת כל מה שזלג בין חריצי המידע טרחה לאסוף אמילי אדלר, אחת ממנהלות הסושיאל של המגזין הנחשב. לאסוף ולעטוף באריזת מתנה שמונחת מאז בפתח מלון דיוויד קמפינסקי בתל אביב.
הרשימה הזאת, שהתפרסמה בסוף אוקטובר, איננה שיווקית וממומנת. להיפך, היא מתבססת על החוויות האישיות מאוד של עובדי הטראוולר, וככזאת היא אמנם סובלת מפריזמה צרה למדי - כל מלון שבו התעוררת ואכלת הוא בהכרח אינספור מלונות שבהם לא ביקרת עדיין, ולכן אינך יכולה לחוות דעה לגביהם - אבל גם מבליטה חותמת מהימנות מוחלטת.
חותמת מהימנות מוחלטת. הבוקר של מלון דיוויד קמפינסקי
היא אקלקטית מאוד, ומדלגת באלגנטיות מעל חשודים מיידיים. היא לא מתיימרת ולא מעצבנת, ממוקדת מאוד ונקראת כפי שהיא אמורה להיקרא - טיפים להתעוררות בוקר טעימה, מהאנשים שמסתובבים בעולם, מתעוררים בבוקר, ואוכלים טעים. ברוב המקרים, כלומר.
יש כאן, בין היתר, המלצות מפרו וממונטיגו ביי בג'אמייקה, נגיעות במרקש ובמלון ארבע העונות בליסבון, הסט. רג'יס המפואר במקסיקו סיטי והלודג' המדהים באי הקנגורו האוסטרלי, מסע רכבת באוריינט אקספרס ועצירה ב-Jack's Camp בבוצוואנה, פריז הקלאסית והיידראבאד האקוזטית, ברלין, ניו יורק, סינגפור וגם תל אביב.
סך הכול 14 המלצות שאין לטעות לגביהן. השאיפה היא, כמובן, לסמן V על כל אחת ואחת מהן. אבל בהינתן שאנחנו טיפוסים ריאליים, התחלנו בקרובה ביותר הביתה.
הדבר הראשון שאתה רואה מול העיניים בכניסה הוא שולחן אפייה גדול. זה הטריק הראשון בספר, וגם מהלך שמשלב היטב ממזריות בוקר ומקצוענות - מקצוענות מטבח, מקצוענות שיווק, מקצוענות עיצוב ותכנון קהל. מקצוענות של מקצוענים, בקיצור.
השולחן, פרי עבודת צוות הקונדיטוריה של אורן זילברשטיין, אינו בומבסטי, אבל ממוקם בסימטריה צעדים ספורים לאחר שאתה פונה ונכנס פנימה. אחריו יש עולם ומלואו של אפשרויות, אבל אתה כבר מתחיל בסחף. לחמים ומאפי בוקר, קרואסונים טריים ודיינישים, לחמניות חלב וענייני מחמצת, פרעצל ובייגלה - כולם הום מייד, במה שהוא כנראה הפילטר המשמעותי ביותר בין קמפינסקי ובין הרבה מלונות אחרים, שמעדיפים לקנות.
מבחינתך, והם יודעים את זה, אין צורך בכלל להגיע לכיסא. אפשר להישאר פה. אם מישהו היה מודד את הזמן שתעביר בדיוק בספוט הזה בשעתיים הבאות, זה כנראה היה מאשש את הרצון הזה גם מבחינה אמפירית.
הארוחה, שפתוחה גם לקהל חיצוני (210 שקלים לאדם) שלא התמזל מזלו ללון כאן, מוגשת בחלל ה"סארייה" בקומת הלובי ובנויה בפורמט של מזנוני הגשה אלגנטיים יחסית לז'אנר, ומנה "עיקרית" לבחירה.
כצפוי, אסוציאציית הבופה הישראלית אינה עומדת במבחן הקמפינסקאי. כאן זה מהודק הרבה יותר, בקטע טוב. בלתי מתפרע, בקטע טוב. אלגנטי ככל יכולתו, בקטע טוב כמובן. והכי חשוב - מצליח לתת לך גם וגם (וגם). גם היצע מסחרר, גם ביצוע שמסרב לעשות כמות על חשבון איכות וגם חוויה כללית מתורבתת, חו"לית אפילו, במאפייניה.
אז מה יש כאן בעצם? התפריט של מור כהן נע היטב בין הבסיסי והעילי, הבריא והמושחת, והוא עצמו משתדל מאוד לקרוץ החוצה לעולם, ולשמור במקביל שהצלחות ידברו עדיין במבטא ישראלי ומזרח תיכוני.
כך, מוצאים פה גבינות מצוינות של משק שוורץ, לאבנה סמיכה וחמצמצה עם זעתר, פטה מלוחה ומנצ'גו, גבינת שמנת עם כמהין וגאודה, קממבר וסנט מור וגם גבינת קברה מיוחדת יותר, ששואפת קרמיות.
לצידן, יש שקשוקה ירוקה ובורקס טורקי חם, גראטן תפוחי אדמה שמנתי וסלמון שלם בעישון חם, ממתין לכף שלך, סלט ביצים וסלט שושקה, לביבות מטוגנות-פריכות ודגים מעושנים או כבושים, וגם עמדת פרסטיז' שבה וודקה בלוגה קפואה, קוויאר ובליני. אתם יודעים, כמו כל בוקר שגרתי בחיינו.
אלה מתוגברים בירקות טריים כמובן, ובמיצים טבעיים, לרבות "שוטים" של תערובות בריאות ממוקדות שמקבלים את פניך עוד לפני הכניסה לחלל, אצל המארחת. ומשום ששתית משהו טבעי, ואפילו הרמת שוט או שניים, אתה רשאי להמשיך בשחיתות כמובן.
העיקריות מציעות קלאסיקות בנדיקט (בריוש קלוי, ביצים נוזליות כהלכה, תרד וסלמון מעושן, הולנדייז נהדר) או קרוק סלמון עם אמנטל וביצת עין, רושטי עם הליבוט מעושן, רמולד וביצה רכה, וגם פנקייקים עם בננה ואוכמניות ומייפל בצד. לטבילה, לשכשוך, לחיוך.
כל זה נשטף בעזרת קוקטיילי בוקר מיוחדים (בתשלום נוסף) או פשוט בהליכה עצלה לעמדת העירבוב הכלולה במחיר, ובה הזדמנות לשחק עם קיר רויאל, עם מימוזה, או פשוט עם מבעבע כמו שהוא.
ישיבה, הישענות, התרפקות, ואז עוד מתוק, לא? חייבים. פירות טריים, אותה חלת דבש, שלושה סוגי יוגורט לפחות וגרנולה שחומה, עוגת גבינה מפתה, ממרחי שוקולד שהוכנו ממש כאן, מאפים וניליים-פירותיים וגם לחם עם חמאה צרפתית. כי בכל זאת אנחנו מסתפקים במועט הרי.
מן הידועות היא שארוחת הבוקר הישראלית היא הטובה בעולם. זוהי אינה קלישאה ובטח לא פטריוטיות מוגזמת, מהסוג שמעוות את שיקול הדעת שלך. יצאתם לחו"ל מתישהו בעשורים האחרונים? אז אתם יודעים לבד.
זה אף פעם לא הכמות שלה, למרות שגם העסק הזה מהמם חושים. יש גם מקומות, אפילו מלונות, שבהם אתה יושב וקצת מתאכזב. אבל רובם, רובם הכמעט מוחלט, עושה בית ספר לעולם.
בגלל כל אלה, כמעט לא הוגן להבליט ארוחה אחת בלבד ברשימה כל כך יוקרתית, אבל זאת בוודאי לא הבעיה של קמפינסקי, ובוודאי לא עניינו. הוא עושה את שלו, והרבה מעבר לכך. הארוחה כאן מספקת חוויה אקס-טריטוריאלית של בראנץ' מול הים בתג מחיר גבוה אמנם, אך בוודאי לא חריג בימינו. על הדרך, היא מצליחה להצדיק את כל הסופרלטיבים של הטראוולר, לפחות. "כל ארוחת בוקר במלון היא סוג של פריבילגיה", נכתב במגזין בצדק, "אבל אנחנו מצאנו את אלה שעשו מעל ומעבר".
ארוחת בוקר במלון דיוויד קמפינסקי, ראשון-חמישי 07:00-10:30, שישי-שבת 07:00-11:00, הירקון 51, תל אביב, 210 שקלים לאדם