מאז נפתחה, איפשהו בסוף אביב תחילת קיץ 2022, הפכה טריגר לאחת המסעדות האהודות בשטח. כשמחירי בשר איכותי במסעדות נוסקים לגבהים בלתי סבירים בעליל, היא, עם מיתוג של מקום שאפשר למצוא בו בשר טוב בתמחור שפוי, ביססה את מקומה בהצלחה רבה, ואיתה המסעדן ואיש הבשרים שגיא טריגר, שעומד מקצועית מאחוריה.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
במקביל להצלחת המסעדה, הממוקמת בקומת הכניסה של הבית ברחוב מונטיפיורי, פתחו אנשי המקום בקומת המרתף את רוז', בר קוקטיילים ואוכל, ולא רחוק משם גם את ג'אנגו, בר אוכל שמתמקד יותר בהמבורגרים.
מים רבים זרמו בירקון מאז יצאה טריגר לדרכה. כולה שנתיים וחצי לכאורה, אבל תחשבו מה קרה כאן בזמן הזה. יצאנו אליה שוב, לתהות על המתרחש בה כשלפחות כלפי חוץ נראה שהיא איננה שייכת לקבוצה העצובה של המסעדות המועדות לסגירה.
שעת ערב מוקדמת של יום חמישי וטריגר כבר הייתה מפוצצת לגמרי. כל כך הומה שנראה היה שמדובר בשעה מאוחרת הרבה יותר. קפיצה קטנה לשירותים למטה גילתה שגם בבר, על אף השעה המוקדמת, מפוצץ. ישבנו במרפסת הפונה לרחוב. זו שבקיץ לפני שנתיים וחצי הייתה פתוחה לנוף העירוני ועכשיו משקיפה לעבודות בכביש. ואי אפשר היה להימנע מלשאול שוב את השאלה ההיא - מתי, לעזאזל, תפסיק העיר הלבנה להיראות כמו אתר בנייה אחד גדול?
הצצנו בתפריט. התייקר בטריגר מאז ביקורינו הקודם כאן. הן האוכל והן היין. עדיין, המספרים למאה גרם בשר על עצם מתונים ביחס למסעדות סטייקים נחשבות והקידומות למחירי מנות הפתיחה נמוכות יחסית לאלו שהתרגלנו לפגוש. התחלנו עם ראשונות שפיץ שייטל (49), שורט ריב (49), קולורבי (44) ולחם (28).
מנת השפיץ שייטל, שהרשימה בתמחור מתון כשהבטנו בתפריט, התגלתה כזערורית. מעט מאוד נתחי בשר דקיקים כנייר, בכבישה קרה, עם שמן זית, חרדל בר ביתי ומלח מלדון. זה היה בשר כבוש עשוי היטב וטעים בהחלט.
פתיח השורט ריב היה בעצם בשר מפורק חם על קוביות לחם קלוי ואיולי. אם השפיץ שייטל היה טוב ממש, הבשר המפורק היה מעולמות הבסדר. ללא בעיה ניכרת אבל עם נימת מתיקות עודפת ולהבדיל מהשפיץ שייטל, ללא מקדמי ייחוד.
הקולורבי הצלוי רוכך היטב, כמעט יותר מדי, והיה נימוח לחלוטין, ללא כל מידה של התנגדות למגע הסכין. אפשר היה לעשות אותו קצת פחות. רוטב הבארנייז שהגיע לצידו היה קלאסי וטעים.
ליווינו את כל אלו בלחם, שהייתה בו נגיעת שומן בקר והיה לא רע, בחמאה שגם בה היה שומן בקר ובפלפל חריף.
בנקודה זו התלבטנו אם לחלוק נתח גדול על עצם או ללכת על שתי מנות קטנות יותר מקטגוריית "בשר שאנחנו מגדלים ומיישנים". הלכנו על האופציה השנייה והזמנו מנת "החרב של טריגר" (124) ונתח פלאט איירון (109).
במנת החרב היו 200 גרם בשר ואסיו ושומן, על שיפוד ארוך, עם מעט דמי גלאס וסלט חסה. ואסיו הוא חריגת-מה משגרת הסינטה-אנטריקוט-פיה-שייטל והוא חלק מהפלדה, בטן הפרה. לא שאלו אותנו באיזה מצב צבירה אנחנו מבקשים את הנתח ושכחנו לבקש. שמחתי לגלות שהגיע במצב מדיום-רייר, ואפילו נוטה לקצת פחות מזה. הבשר היה עסיסי, מלא אופי וטעים בהחלט והשומן העשיר אותו. גם סלט החסה היה רענן.
מקור נתח הפלאט איירון הוא בכתף הבקר והוא נחשב יקר יותר בהשוואה לוואסיו. זו מנה שהוזמנה מהספיישלים והיו בה 150 גרם בשר, שנחתך דק יחסית, ללא תוספת. בשר נחמד, אדום כמו שצריך, שחיסלנו במהירות. למרות שלא היה רע בשום אופן, ולהבדיל ממנת החרב שלפניו, הוא לא הותיר תחושת חותם אחריו.
תהינו אם להזמין עוד נתח מהספיישלים - פיקניה, למשל - אבל השתהינו קצת והבנו שלא חייבים. הזמנו מוס שוקולד עם דיז'סטיפים - גראפה רומנו לוי (28) וצ'ייסר פרנה ברנקה (25). המוס היה עשוי ללא רבב, שוקולדי מאוד, לא מתוק מדי, עם נימת מליחות עדינה.
סגרנו ארוחה לא רעה כל עיקר, שהרכיב העיקרי בה היה בשר. איכויותיו נעו בין לא רע לטוב. ניכר כי טריגר יודעים את העבודה ומבינים איך לטפל בבשר אבל לא פגשנו שום מנה שהייתה מרגשת או מצוינת.
בשר מצוין באמת יודע להותיר זכרונות טעם עמוקים ומשמעותיים. זיכרון כזה לא נותר מהארוחה בטריגר. גם בביקור הקודם שלנו כאן, בפתיחה, לא התרשמנו שמדובר בבשר הטוב ביותר בארץ. בכל זאת, איכשהו, נדמה לי שאז היה קצת יותר טוב.
גם אם בטריגר רחוקים מלהיות גרידיים בהקשרי תמחור, 442 השקלים שהשארנו על האוכל (לפני שתייה) מייצגים ארוחה ממנה לא באמת יצאנו מפוצצים. אפשר היה להזמין בקלות מנת בשר אחת נוספת. אז מקדם התמורה לכסף, שהרגיש בפעם הקודמת נאה ביותר, יורד גם הוא בדרגה אחת.
בכלל, נראה שטריגר מתנהל כמקום יעיל מאוד ומקצועי בהחלט, אבל אם בפעם הקודמת הוא הצליח להותיר תחושה של מקום עם לב רחב, עכשיו התחושה הייתה יותר של מפגש עם מכונה משומנת. לא מדובר במקום רע, כאמור, והיו גם מספיק מנות טובות, אבל נדמה לי שכדי שטריגר יהפוך למקום שמותיר גם חשק לחזור אליו, דרוש קצת יותר.
טריגר, מונטיפיורי 21, תל אביב, 03-9151144