סוף סוף אפשר לאכול כאן אחלה סטייק במחיר סבבה

בתקופה שבה נתח בשר במסעדה הפך לאירוע לאחוזונים העליונים, מסעדת בשרים שמציעה בשר שמתומחר במתינות היא יותר מסתם הבטחה. כזו היא טריגר החדשה, שהתמקמה לאחרונה ברחוב מונטיפיורי בתל אביב, בחלל שבו פעלה במשך שנים ארוכות מסעדת דוד ויוסף. על טריגר חתומה קבוצת המסעדנים המוכרת מפאט קאו, קוקו במבינו וג'אנגו (לא כולל טום אביב) וגם מאטליז בשרים שפעל בשוק שרונה. היא מתמקדת בבשר ובו בלבד, ללא סלסולים ועיטורים צדדיים נוספים. אם במסעדות הבשרים המוכרות תמיד אפשר למצוא גם מנת דג, עוף ופסטה, לצמחונים אין סיבה נראית לעין להגיע לטריגר.

על הבשרים חתום שגיא טריגר. מגדלים אותם במיוחד עבור המסעדה ואת הירקות מגדלים בחווה אורגנית ייעודית בחוקוק. טריגר מגדירים עצמם "בית בשר ויין", מצהירים על מינימליזם בטיפול בבשר, הקפדת אין קץ בחומרי הגלם ושפיות בתמחור היין. אלו נתוני פתיחה מבטיחים ממש שכבר יצרו באזז לא מבוטל. יצאנו לשם לראות אם הוא מוצדק.

דוד ויוסף הייתה מסעדה עם לא מעט הידור. בטריגר הדגש הוא על אורבניות עכשווית קשוחה מעט, לא מהודרת במפגיע. זו מסעדה שנראית גדולה אבל בפועל היא מחולקת לשלושה חללים שאינם גדולים באמת: בר, קומת גלריה וחלל חיצוני, לפיח של מונטיפיורי בואך אלנבי. התפריט קצר, ממוקד וענייני: סקציית "התחלות" הכוללת לחם וכמה פתיחי בשר, אגף ירקות קצר, ובו בעיקר אופציות ליווי לבשר ועיקריות בשר ובהן מספר אופציות לא רב לבורגר, סטייקים ונתחים על עצם.

התחלנו עם טרטר שייטל (54 שקלים) בסטורמה (59 שקלים) וסלט עגבניות (45 שקלים). הבסטורמה, מנה קרה על בסיס סינטה בכבישה יבשה עם תבלינים רבים, הייתה טובה מאוד. היא הייתה זעירה ממש אמנם, 50-60 גרם לכל היותר - כלומר כשבע פרוסות דקות כנייר - מה שעורר מחשבות נוספות על קונספט שפיות התמחור, אבל האיכות היתה לגמרי לעילא. סלט העגבניות שלעסנו בחדווה, עם הרבה שמן זית-שום, היה מהסוג שמבהיר היטב את ההבדל בין עגבנייה סבירה לעגבנייה אורגנית במיטבה.

בשר השייטל בטרטר היה טוב וטופל במינימליזם רב. לו היה מצוין זה היה מספיק. בשר נהדר באמת, ממש לא מוכרח את בני הלוויה הפרנסאווים הקלאסיים מז'אנר שאלוט, ברנדי, חרדל, פלפל שחור וחברים. בשר מצוין באמת אפשר לקצוץ גם עם שמן זית וקצת מלח וזה יהיה מושלם. כאן המינימליזם חשף בעיקר את הביטחון הרב של המסעדה בבשר שלה. לפחות במקרה של המנה שלנו הוא לא היה מוצדק. זו לא הייתה מנה רעה אבל היא גם לא הייתה מצוינת או טובה מאוד.

המשכנו למעין מנת ביניים של דנבר קאט (79 שקלים) - 120 גרם של נתח צרוב מבחוץ ואדום לגמרי מבפנים, שעבר יישון יבש ורטוב של שישה שבועות. הנתח נחתך דק-דק והתפוצץ מטעמים. הייתה בו המתיקות הנהדרת ההיא של בשר כמעט נא במיטבו והוא סיפק לנו עונג צרוף.

עברנו לסטייקים. אפשר היה ללכת על נתח אחד ענק משותף (48 שקלים למאה גרם - אכן זול מהמקובל במסעדות בשרים מקומיות) אבל העדפנו לדגום בפיזור רב קצת יותר והעדפנו שני סטייקים אישיים, מפורקים מעצם: אנטריקוט 250 גרם (139 שקלים) וסינטה 200 (129 שקלים), שהגיעו עם תוספות: סלט ירוק ומה שמכונה בתפריט פירה רובושון קלאסי.

קודם טעמנו משני נתחי בשר לא מעובדים - שייטל (בטרטר) ודנבר קאט - והם ענו, בהתאמה, להגדרה "בסדר" ו"מצוין"; יחס זה נשמר גם בסטייקים. האנטריקוט אולי לא היה מ-צ-ו-ין אבל טוב מאוד, כן ובהחלט. עומק הטעמים, מורכבותם, הניואנסים שהשתקפו מהבשר, צריבתו המדויקת; כל אלו חשפו מקדם תמורה לכסף גבוה במיוחד. יכול להיות ששקלול הרמה והמחיר חוברים יחד לסטייק שמספק את ה-VFM הטוב בשטח מסוגו.

סטייק הסינטה לא היה רע אבל קצת החוויר ליד האנטריקוט. אם אצטרך לבחור בין סטייק אנטריקוט לסינטה במיטבם, אבחר ללא ספק בשני. השומן נותן את פלאיו לאנטריקוט טוב אבל בעיני אין כמו הבשרנות הקשוחה יותר, זו שצריכים להתאמץ עליה הרבה יותר בלעיסה, של סינטה טובה. כמו השייטל במנת הטרטר, הסינטה שקיבלנו בטריגר הלכה למתחמי האו.קיי/ בסדר/ עובר ותו לא. במקום כזה, שברור שיודע גם לספק בשר טוב באמת, אתה מצפה ליותר.

כמו בסלט העגבניות, גם בסלט הירוק שהגיע כתוספת היו עלים שאין לטעות באיכותם. הפירה "רובושון קלאסי" לא היה רע אבל לא חילץ מאיתנו אנחת עונג מהסוג השמור לתוספת המושחתת והמופלאה ביותר עלי אדמות, כשעושים אותה כמו ואיך שצריך.

מוס שוקולד (39 שקלים) עם קרם אנגלייז, עוגיית "סאבלה", אגוזי לוז מפוררים ומלח היה נורא טעים. המוס עצמו היה כה שוקולדי, כה מריר וכה מדייק במרקמיו ובמקדם מתיקותו המתון, שלא ממש צריך היה את התוספים. קינוח פשוט וראוי מאוד.

לגמנו ארבע כוסות יין בכוס. שתיים מהן תומחרו ב-39 שקל ושתיים ב-49. תמחור יינות הוא עניין פראי במיוחד במסעדות בישראל. עלות היין הייתה שערורייתית עוד לפני עליית המחירים הקיצונית של השנה האחרונה. כוס יין לא רע בכלל ב-39 שקל זה משב רוח מרענן לגמרי.

השורה התחתונה חיובית. נתחיל בתמחור, מדגליו המוצהרים של המקום. בחשבון גילינו שאת "הדנבר קאט" חישבו על חשבון הבית. בלעדיו עלה האוכל, לפני שתייה ושירות, 455 שקלים. איתו 534. אין ספק, ארוחה כזו או דומה לה בכל סטייק האוס מקומי מכובד הייתה עולה יותר. צריך להגיד שהתמחור השפוי תקף בעיקר בסטייקים. ראשונות הבשר אמנם מתומחרות נמוך אבל יש בהן מעט מאוד בשר.
קונספט ה-value for money מאגד בתוכו מידה של מורכבות. משמעותו איננה שבתמורה לתמחור מתון מקבלים את האוכל הכי טוב שיש אלא תמורה טובה בסך הכול. נדמה לי שהאמירה הזו נכונה בסה"כ לגבי טריגר.

את הבשר הכי טוב בעיר באמת תמצאו כנראה במקום אחר, אלא שתצטרכו לשלם עליו הרבה-הרבה יותר. הבשרים בטריגר נעים במיטבם בין "סבבה" ל"טוב ממש". הם גם יכולים להיות, כאמור, "בסדר" בלבד. ניכר כי מדובר במקום סופר-הגון שבא בטוב כדי לעשות טוב. רמת ההתכוונות שם והשאיפה לתת את הכי טוב שהם יכולים גבוהות באמת. נעים להמליץ על מקום כזה, ואני עושה זאת במידה לא מבוטלת של שמחה, אבל עם הכוכבית המפורטת בפסקה הנוכחית ממעל: הבשר הכי טוב בישראל? עדיין לא. בשר טוב בתמחור הגיוני: כן, בהחלט.

טריגר בשר ויין, מונטיפיורי 21 תל אביב, 03-9151144

טרטר שייטל - 54
בסטורמה - 59
סלט עגבניות - 45
דנבר קאט - ע"ח הבית
סינטה מהעצם - 129
אנטריקוט מהעצם - 139
מוס שוקולד - 39
4 כוסות יין - 176
פררלה - 22
מינרלים - 14
סך הכול: 677