ברשימת המאכלים שילדים אוהבים תמיד מככב משהו של סבתא. בעצם, מי לא מתגעגע לריחות ולטעמים של המאכלים של סבתא, המציפים אותנו בהתרגשות מתובלת בזיכרונות נוסטלגיים. כשסבתא במטבח היא מעין קוסמת המצליחה לרקוח מעדנים שמחממים את הלב ומשמחים את הנשמה ואת החיך.
העניין עם המתכונים של הסבתות הוא שיש בהם משהו מסתורי. גם אם כל המרכיבים ידועים וגלויים והן אינן משמיטות דבר במצרכים ובשלבי ההכנה, עדיין, רק כשזה יוצא מהיידים שלהן זה באמת זה. כשאמא מנסה לשחזר את המתכון ונצמדת במדויק להוראות, מיד עם הביס הראשון נשמעת הביקורת הנוקבת: "זה לא כמו של סבתא".זו אכן משימה כמעט בלתי אפשרית לפצח את הצופן ולהכין לילדים "בדיוק כמו של סבתא".
במתכון שלפניכם נצמדתי ל"סבתא זיוה האגדית", הלא היא החמות המופלאה שלי, רשמתי, ראיתי, מיששתי והרגשתי "איך מתנהג" הבצק הסודי שלה, והופך בקלילות ובדרך פלא לעוגיות חלומיות שעושות חגיגה בלב לכל מי שטועם אותן או אפילו רק מפנטז בגעגוע על טעמן.
המאפים של סבתא זיוה
חומרים לגרסה המקורית:
לבצק:
½ 1 כוסות קמח תופח ("בתור התחלה אחר כך מוסיפים עוד לפי הצורך")
100 גר' חמאה רכה
4 חלמונים (לשמור את החלבונים מיד נשתמש בהם)
1 כפית סוכר
1 קוביית שמרים מפוררת
1 גביע שמנת חמוצה
מעט מים רותחים
למילוי:
4 חלבונים
1 כף סוכר
2 כפות קקאו
1 כוס סוכר
* ביצה לבירוש
אופן ההכנה:
1. בקערה גדולה שמים את הקמח, החמאה, החלמונים והשמנת - עדיין לא מערבבים.
2. יוצרים בקמח גומה ושמים את קוביית השמרים המפוררת.
3. על השמרים שמים כפית סוכר ואז יוצקים מעט מים רותחים רק כדי להרטיב את השמרים ( בערך 2 כפות ).
4. ממתינים כ ¼ שעה עד שהשמרים תופחים.
5. לשים את התערובת עם הידיים עד לקבלת בצק אוורירי ורך מאד, אך לא דביק. מוסיפים קמח לפי הצורך עד שהבצק אינו נדבק לאצבעות.
6. נותנים לבצק לנוח עוד ¼ שעה (* מי שיש סבלנות לא יזיק אם ימתין גם ½ שעה אבל לא חייבים).
7. בינתיים מקציפים את החלבונים עם כף סוכר עד שמתקבל קצף נוקשה.
8. מחממים תנור לחום של 180 מעלות.
9. מומלץ לחלק את הבצק ל-4 חלקים ולעבוד בכל פעם עם חלק אחד: על גבי משטח מקומח מרדדים את הבצק לעלה דק בעובי של כ 2 מ"מ. חשוב לרדד בעדינות ולא להפעיל הרבה לחץ על המערוך. לא להיבהל אם הבצק נדבק מעט למשטח.
10. מורחים על הבצק את קצף החלבונים ומפזרים עליו את תערובת הקקאו והסוכר.
11. בעזרת סכין ארוכה ורחבה מפרידים את הבצק מהמשטח ומגלגלים לגליל לא הדוק מדי.
12. חותכים לפרוסות במרחקים של 2 ס"מ ובעזרת הסכין מניחים על גבי תבנית מלבנית שטוחה המכוסה בנייר אפייה.
13. כשכל עוגייה כבר מונחת בתבנית משפצים אותה בעזרת האצבעות ועושים לה צורה יפה ועגולה.
14. מברישים בביצה טרופה ואופים עד לקבלת גוון זהוב ומגרה (בערך 20 דקות).
גיוונים:
- אפשר לחתוך במרווחים גדולים ואז מתקבלות עוגות אישיות.
- אפשר להחליף את תערובת הקקאו בתפוחי עץ מגוררים עם סוכר וקינמון, להוסיף צימוקים, אגוזים ו/או שקדים, חלבה, גבינה מתוקה (מומלץ גבינת טוב טעם עם סוכר), פרג וכל מה שאוהבים.
- להכנת עוגיות מלוחות - מוסיפים לחומרי הבצק מעט מלח וממלאים בגבינת עזים או בולגרית או בתערובת גבינות בשילוב זעתר, עירית או כל עשב תבלין שתבחרו. אפשר להוסיף עגבניות מיובשות או זיתים ואפשר לזרות למעלה קצח או שומשום.
- בשום מקרה לא לוותר על קצף החלבונים כי זה סוד העוגיות. מומלץ להוסיף או לגרוע מלח או סוכר בהתאם למלית שבוחרים.
- טעים גם עם קמח מלא.
רק אם תאכל תגדל:
אני יכולה להעיד שילדי קיבוץ שלם וחבריהם גדלו על העוגיות האלה וגם דור הצאצאים ממשיך לגדול עליהן.
משחק ילדים:
הפעם הראשונה לא פשוטה אבל גם אם הצורה לא משהו, הטעם נשאר מדהים והמרקם אוורירי ומיוחד. בפעם הבאה זה יהיה יותר פשוט.
מחמאות מהפעוט:
"זה כמעט כמו של סבתא", מבחינתי זה אחלה מחמאה! המוצלחות ביותר היו אלה עם התפוחים.