הבן שלי, דוד, התחיל בשבוע שעבר טירונות. את היומיים הראשונים טרם ירידתו לבסיס האימונים עשה בבקו"ם. האב המודאג התקשר כבר בלילה הראשון לשאול איך הוא עובר את חבלי הקליטה. "קלי קלות", מעודד אותי הנער, "אבל משעמם". מצדי, שכל השירות שלו יהיה משעמם. "איך האוכל?", אני שואל בטון של השתתפות בצער. "מצוין", הוא משיב, "ממש נהניתי".
מה קורה כאן? הכארצות הברית היינו, לשוויץ דמינו? מה שאני זוכר מחדר האוכל הענק של הבק"ום זה בלגן, ריח של ביצים קשות, מסטינג מפח וטבחים עייפים שחובטים לתוכו גושים של פירה נטול טעם. האם הנער מסתיר ממני את המתרחש בבטנו או שמא נרקחת כאן מזימה בטחונית מהדרג המסוכן ביותר? אם הצבא אכן צועד על קיבתו, ואת הטרום-טירונים מאביסים באוכל "מצוין", האין המסקנה המתבקשת היא כי מכינים את בני לכיבוש לוב?
ניסיוני לחדור לחדר האוכל בבקו"ם, נבלם בתקיפות ליד שער דרום של בסיס תל השומר. מתברר כי כדי ליהנות שם מארוחה יש צורך בפנקס חוגר. בלית ברירה נכנסתי לדון ויטו, מסעדה איטלקית שממוקמת ממש ליד עמדת הש.ג. שוב אני שואל: מה קורה כאן? בר-מסעדה איטלקי במקום הגזלן המסורתי? מה מסתירים מאתנו?
בכניסתי למקום גיליתי לתדהמתי כי סביב שולחנות שחוברו להם יחדיו, מסבים כשלושים לובשי מדים שנאספו להם, בצהרי היום ולעין השמש, לחגוג קידום בדרגה לאחת, אפרת. עודם רכונים על צלחות הפסטה וגומעים אספרסו משובח, הפליגו בשבחיה ובחיקויים של מפקדיה. ברקע התנגנו כמה להיטי סלסה, האווירה היתה משוחררת, ובקלות יכולתי לדמיין את הקצינות והנג"דים פוצחים בריקודים חושניים, חרף מדי הזית שלהם.
מעמדת תצפית קרובה, שנועדה להסיר את המסווה מעל הפעילות הצבאית הסמויה הזו, בחנתי את התפריט. הוא כולל מגוון פסטות (34-38 שקל), סלטים של בוקר (22-30 שקל), דג היום (פילה מוסר, 68 שקל) ובעסקית, המוגשת בין 12.00-16.00, מקבלים במחיר העיקרית גם את אחת ממנות הפתיחה או הקינוח.
בדקות הארוכות שבהן התעלמו המלצריות מקיומי עדכנתי את יומן התצפית שלי: האולם גדול ומרווח, וילונות בצבע כתום, כורסאות נוחות עם ריפוד עור חום, בר עשיר ומעודכן, רחבה מרוצפת אבן בחוץ, חומה מפיגה את הרעש מהכביש הראשי - ההסוואה מושלמת. מה מסתירים במתקן האימונים הזה?
מתברר שהאיטלקית שלי לא משהו. המלצרית תיקנה את ההיגוי שלי בקפדנות של רסר"ית. לפתיחה הזמנתי רביולי במילוי גבינת צאן, ברוטב עגבניות חריף עם קוביות חציל קלוי וסלט קפרזה (עגבניות, שמן זית, בזיליקום ומוצרלה עם פיסות פוקצ'ה חמה). הרביולי הגיע, משום מה, לפני הקפרזה (מה זה אומר?) אבל טוב שכך, שכן מנת הפתיחה התגלתה כערימה של ירק מסוגים שונים, עגבניות השרי היו במיעוט ואת המוצרלה איתרתי רק בעזרת אמצעי ראיית-לילה שנשאתי עימי. גם הרביולי היה בינוני למדי. מנת הניוקי שבדקתי בהמשך היתה עתירת שום ועד עכשיו, אני שומר בעקבותיה (ובעקבות הערותיה של בת זוגי) על מרחק ביטחון מהגורמים (הביטחוניים) שעמם אני בא במגע. בדרכי לשירותים ראיתי כי את המסעדה פוקדים גם אנשים בלבוש אזרחי, אך איני בטוח בזהותם.
עדיין איני יודע מה מסתיר המוסד החביב הזה. קשה להניח שהוא מסתיר סתם בינוניות. בכל מקרה, לא נראה לי שאת מסיבת השחרור של בני אחגוג שם.
ריהוט: עץ חום, כסאות מסוגננים, גווני כתום שולטים. מפיות: נייר. כתומות. מים: לבקש. שירות: עסוק בענייניו. שירותים: מרווחים ונקיים. חניה: למסעדה מגרש חניה פרטי.
"דון ויטו". צומת תל השומר דרום (צמוד למשטרת מסובים). טל' 6345833. פתוח: א'-ה' 9:30-24:00, ו' 9:00 עד שעתיים לפני כניסת השבת, שבת 20:00 עד לקוח אחרון.
דון ויטו
צבי גילת
21.12.2004 / 15:58