777, יו! יו!

גיא גיסר מגלה איך הפך הקוניאק ממשקה איטי ויקר של זקנים לדרינק של ראפרים

  • אלכוהול
גיא גיסר

עולם האלכוהול הוא עולם חדשני ומפתיע. בכל שנה צץ לו משקה אלכוהולי, חדש או ישן, שהופך לדבר החם הבא בעולם כולו, ולעתים כמו שהוא בא, כך הוא מתפוגג.

הקוניאק, אותו משקה מכובד ובא בימים, תמיד היה בעייתי בכל הקשור לטרנדיות. תמיד התייחסו אליו כאל משקה של זקנים, כזה ששותים לאט, יקר מדי וכאחד שעבר זמנו. והנה, להפתעת כולם, הקוניאק עושה קאמבאק מטורף, ישר למרכז חיי הלילה העולמיים והישראליים. פתאום כולם שותים קוניאק בשוטים, עם ג'ינג'ר אייל, קולה או קראנברי והעולם שותק. מעשים כאלה היו גוררים בעבר תגובות נזעמות הן מצד אושיות האלכוהול, והן מצד היצרנים: לשתות קוניאק בשוט? עם משקה קל? מה פתאום? רק בכוס סניפטר ללא קרח!

אבל הזמנים השתנו. הקומוניזם מת, סאדאם נעלם, משקה גרמני, מריר וכהה בשם ייגרמייסטר כבש את הברים בעולם והפועל ניצחה את מכבי 0:3. אם המאורעות המדהימים הללו התרחשו וכולנו שרדנו, יש לי הרגשה שנוכל לשרוד גם את העובדה שהיום שותים קוניאק בשוט. אז מה השתנה פה בעצם? איך קורה שבמשך שנים מי ששתה קוניאק עם קולה קיבל מבטים זועמים ומרחמים מצד הסובבים אותו, ואילו היום רוב הסיכויים שהוא יראה לידו עוד 4 חבר'ה שותים באותה צורה.

התשובה פשוטה מאוד: כסף. יצרני הקוניאק השונים שמו לב, סוף סוף, שכמויות הקוניאק הנמכרות בעולם הולכות ויורדות, וככל שיורדות המכירות כך עולה הגיל הממוצע של הצרכנים. קוניאק, כמו שאמרנו, היה משקה של זקנים, והחשש "להיראות זקן" מנע מצעירים רבים שהיוו פוטנציאל אדיר כצרכני קוניאק, לשתות ממנו.

הראשונים ששמו לב לבעיית המזומנים והתדמית היו הבעלים של חברת "רמי מרטן" (Remy Martin), אחד הקוניאקים המפורסמים ביותר בעולם. אנשי השיווק של רמי מרטן ערכו סקרים בקרב הקהל הצעיר בארה"ב, וגילו כי הטעם החביב עליהם מבחינה אלכוהולית, הוא מתקתק - חמצמץ. בשנת 1999 הדהימה רמי מרטן את עולם האלכוהול כשהוציאה מותג חדש ומהפכני: "רמי רד" (Remy Red), שילוב של קוניאק עם מיצים טבעיים כגון אפרסק, משמש ודומדמניות אדומות, ברמה אלכוהולית של 16% בלבד (לעומת 40% בקוניאק הרגיל). ותיקי התעשייה הזדעזעו, שאר היצרנים היו המומים, אבל רמי מרטן החלה למכור את הרמי רד בכמויות גדולות מאוד, בעיקר במועדונים ובברים בחופי הים השונים.

התפיסה שמאחורי הרמי רד היא, שכל מי שישתה את הרמי רד יזכור, בין אם במודע או לא, שהוא שתה משקה של רמי מרטן, ולכן יש סיכוי גבוה שבאיזשהו שלב הוא יטעם את הקוניאק הרגיל של החברה. יאהב? מעולה. לא יאהב? לא נורא, יש את הרמי רד שמכניס כסף, וגם זה טוב.

קוניאק כלונג דרינק

וככה נולד גל חדש של "קוניאקים לצעירים" - מותגי קוניאק שונים בתכלית מהקוניאקים הרגילים, ומכוונים לקהל היעד הצעיר. חברת הנסי (Hennessy) הוציאה את "Pure White", קוניאק בהיר שמתאים לערבובים עם משקאות קלים, רמי מרטן הוציאו את "רמי סילבר" (Remy Silver), קוניאק בהיר אף הוא, חברת "קאמו" (Camus) הוציאה את "קו?ל ג'אז" (Cool Jazz) וכן הלאה.

השיווק והפרסום של הקוניאקים בארה"ב השתנה מקצה לקצה, והתחלק ל- 2 חלקים עיקריים: 1. במקום עוד תמונה של קוניאק נח בכוס סניפטר בוהקת, צצו פוסטרים של כוסות עם קרח וקוניאק, פרצופים של צעירים מחייכים מאחור ונופך הרבה יותר קליל למשקה. כך פנו לקהל הצעיר, הבליין והפוטנציאל הגדול לשתיית קוניאק כלונג דרינק.
2. שיווק לאפרו אמריקאים. להפתעתם הרבה גילו אנשי השיווק של חברות הקוניאק שהראפרים הגדולים - פאף דאדי, באסטה ריימז, דר. דרה, טופאק ועוד- מאמצים לחיקם את דווקא את המשקה הזה. כביכול, אין קשר בין ראפ לקוניאק: משקה יוקרתי, מתנשא, צרפתי ומיושן, מול מוזיקה קצבית רווית סקס ותכנים אסרטיביים. אך העובדה שהראפרים הגדולים זקוקים לסמלי סטאטוס כגון מכוניות יקרות, תכשיטים ובתים מפוארים כדי להראות עד כמה הם גדולים, קישרה בין הקוניאק לראפ. מאות אלפי צעירים אמריקאים, שחורים ולבנים, נחשפו למשקה דרך הראפ, והשיווק קיבל תפנית חדה לכיוון הקהילה השחורה.

כיום, ארה"ב נמצאת במקום הראשון בעולם במכירות קוניאק, כשמדינות המזרח הרחוק נמצאות במקום השני. בצרפת שותים יותר וויסקי מקוניאק, מה שמוכיח שככל הנראה צורת השתייה החדשה עושה את שלה. ייתכן שללא הגישה השונה של חברות הקוניאק למוצר שבידם, היינו נמצאים במצב שבו קוניאק היה משקה נדיר מאוד ויקר עוד יותר.

לכבוד המשקה הנהדר הזה, משבוע הבא תחל סדרת כתבות חדשה בנושא הקוניאק. אז בינתיים שימו קרח בכוס, מיזגו קוניאק, שימו על עצמכם חולצת פוטבול ונעלי אולסטאר, ודמיינו שאתם One of the niggas from the hood. או שלא.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully