תרשו לנו לחלוק אתכם איזה תובנה קטנה. משהו על החיים מבנצי ואלי. נגיד יש ישיבה במקום עבודתכם עם אנשים ממקום אחר, ונגיד שיש צלחת עם קרואסונים על השולחן. תדעו לכם שכל הבחורות סביב השולחן עסוקות באותו דבר: "אני אוכל קרואסון? אני לא אוכל קרואסון?" כל הבחורות בלי יוצא מהכלל. הבנים אותו דבר. הם עוברים בחורה, בחורה, ושואלים את עצמם: "הייתי שוכב איתה? לא הייתי שוכב איתה?" כמו שהיה אומר הגבאי בבית כנסת שלנו - זו דרכו של עולם. אז כשאתם מתלבטים, כן או לא, תנו לנו לתת לכם עוד טיפ. תדעו לכם שלאחר מחקרים, בנות מהפריפריה נותנות מאה ועשר אחוז. הן יודעות שאם הן באו לאזור המרכז, ורוצות לעמוד בסטנדרטים, הן צריכות לעשות מאמץ, להפתיע, להיות בקלאסה. ואת זה אנחנו אומרים לכם שנינו למרות שבנצי שכב בחיים שלו רק עם הנוכחית. אלי עשה את המחקר בשביל שנינו.
את כל זה אנחנו מספרים לכם כי אחרי שחרשנו את המקומות הכי-הכי בתל אביב, שלחו אותנו לאיזדורה. מסעדה ברישון. ואכן, כמו עם הבחורות, מדובר במסעדה שנותנת מאה ועשר אחוז. היא יודעת שבשביל להיות בסטנדרט היא צריכה להתאמץ יותר כי לפני שמתחילה הארוחה ואחרי שהיא נגמרת, אתה מוצא את עצמך ברישון, וכדי לפצות על העניין הזה, צריך לתת יותר.
נתחיל מהדקורציה. את העיצוב עשה אילן פיבקו, שאיך נגיד, הוא לא אמן האנדרסטייטמנט. שנדלייר כתומה ענקית בכניסה מעל הבר, הכול צבוע שחור, תקרות של 8 מטר, וילונות קטיפה. ב-ב-ם.
על עיצוב התפריט אחראי חיים כהן, ואכן מדי פעם הערניים שבינינו מקבלים פלאשבקים לקרן ז"ל, גם בסגנון וגם במנות ספציפיות. אם התגעגעתם, יש לכם לאן לבוא.
הדאווין הנכון
התחלנו במגוון מנות ראשונות. הראשונה שהייתה מלאת השראה הייתה מרק תרד עם רביולי גבינת עזים וחצילים (34 ¤). היה חמוץ משהו טוב. כאילו לקחו את סודות האטום של החמוסתה במסעדת מורדוך בשוק מחנה יהודה, שלחו אותה להשבחה ולקורס דאווין והביאו לנו משהו שיש בו טעמים של אימהות כורדיות זקנות, ובנים תל אביביים שיצאו מהארון.
עוד מנה מעולה הייתה סביצ'ה דניס על ברוסקטה בתוך גספצ'ו (35 ¤). קיבלנו וואחד ערמה על כל טוסט וחתיכות הדג היו עסיסיות וגדולות, ולא קוביות זערוריות כמו שבדרך כלל מגישים במנה כזו. רוטב העגבניות היה קצת עוקצני ואפשר היה להעמיס חתיכות דג, או לתפוס את הטוסט ולהוריד ביס ענק עם כל הקומבינה.
היה גם מרק תירס וקרעפלך שרימפס (35 ¤). מה נגיד, הדעות חלוקות. לדעת חלקנו היה משהו עיסתי במרק והקרעפלך היו יותר בצק משרימפס. חלקנו האחר חושב שהיה חלקלק וטעים.
דווקא במנה שכאילו אי אפשר ליפול בה, נפלנו. סלט של עלים ירוקים, ראשד, גרגר הנחלים, שרימפס צלויים וחציל קלוי בוויניגרט טחינה (45 ¤). אנחנו אוהבים חציל קלוי בטחינה, אבל יצא שהכול היה סבבה חוץ מהחציל הקלוי. הוא שכב שם מובס וקופא מקור מתחת לערמת עלים שכאילו נזרקה עליו לשם הסוואה וסבל מטפטופי טחינה לא מעניינת. באופן אישי, אנחנו חושבים שהסוד בחציל קלוי עם טחינה הוא שהחציל יהיה חם! לפחות העלים היו פריכים וטובים וכך גם השרימפס.
לא נתנו לקולות המוזרים של הבטן של בנצי להביך אותנו והזמנו לעיקרית פילה בקר עם ארטישוק ירושלמי, פטריות ושמן כמהין (105 ¤). הפילה שחה בהצלחה עם כל הירקות ונראה שהוא נהנה מכל רגע. היו שם פטריות צרובות, פיסות ארטישוק ירושלמי, שזה השורש עם הכי הרבה סטייל שמסתובב כאן, והכול בארומה מובהקת של כמהין. הסטייק שכב שם באמצע כמו קדאפי בין שומרות הראש שלו.
גם המנה העיקרית השנייה הייתה משהו. בורי בתבשיל עגבניות וחציל בלדי (65 ¤). בורי הוא הדג הרשמי של יום שישי אצל אימא שלנו ואנחנו תמיד אומרים לה שהיא עושה אותו הכי טעים בעולם. אז זהו, שאלוהים יסלח לנו אבל באיזדורה הוא פשוט היה טעים הרבה יותר. היה שם רוטב אדום של עגבניות מקולפות וחצילים, ובין לבין השתכשכו נתחי פילה בורי רך וטוב. ניגבנו בכזאת יסודיות שלא נתפלא אם מלצר לא ערני החזיר את המחבת שבה הוגשה המנה ישר לארון.
פסגה של קינוחים
אבל השוס האמיתי היו הקינוחים. הם היו מהטובים שטעמנו. כנהוג במחוזותינו, אין דבר כזה להזמין משהו ספיציפי. כל מנת קינוח היא מקהלה עליזה של כל מיני וריאציות על מה שהזמנת. וטוב שכך.
היה מרק הדרים (32 ¤) - פלחים של אשכולית אדומה מקולפת למשעי ועוד הדרים שוחים במיץ הדר, מעל זה פרפה הדרים ריחני, ועליו פחזניות זערוריות של קרם וניל וקרמל מתפצח. הבנתם? וכל מרכיב יותר טעים, מדויק, ריחני ומפנק ממשנהו.
עוד אנחנו מתמודדים עם ההדרים והגיע קרם קרמל, אלפחורס ומשקה חלב (32 ¤) - מנה בדיוק בשביל בנצי שלא הולך לישון בלי עוגייה וכוס חלב. קרם הקרמל היה בדיוק במרקם, בדיוק במתיקות, בלי שום רגשי נחיתות דרום אמריקאיים מול הפנקוטות למיניהן. לידו שלוש עוגיות אלפחורס מרובעות, מלאות חמאה, ועל ידן כוס מיניאטורית עם חלב חם ממותק. ממש לשבת על הספה מול הטלוויזיה עם שמיכה ולקוות שהרגע לא ייגמר.
ולקינוח הקינוחים שלושה ריבועים של מוסים שוקולדיים שוקולד איזדורה (38 ¤). שוקולד כזה, מוס כזה, טעם מפה, זווית משם. מצטערים, פשוט כבר לא ראינו על העיניים בשביל לרשום את הפרטים, אבל גמרנו הכול מהצלחת. הייתה גם עוגת שוקולד משמש וטילון ויסקי (32 ¤), שרצינו להזמין רק בגלל השם וחיבתנו לטילונים. אבל כוחנו כשל.
יצאנו מהמסעדה גוררים רגליים ישר לאמבולנס שפינה אותנו לניתוח מעקפים. גררנו את ההרגשה הנפלאה של ארוחה מדויקת עד שהגענו לתל אביב. בקיצור בפעם הבאה שאתם רוצים לתת לעיר הגדולה להתגעגע אליכם, יש מישהי שקוראים לה איזדורה שיודעת כבר מה לעשות.
"איזדורה", רחוב הכרמל 20, בניין העירייה החדש, ראשון לציון. טל': 03-9665353. פתוח כל יום 12:00-16:00 לעסקיות (82 ¤ כולל יין ושתייה קלה) ובערב מ-19:00 עד אחרון האורחים.