גול עצמי

לא שילמתי 309 שקלים לצפייה במונדיאל. אם אני אומר את זה בגאווה? כן, במידה מסוימת, אבל לא בתחושת ניצחון. בכל המשחקים ששודרו בשלב המוקדם ועד רבע גמר המונדיאל, נדדתי בין בתי קפה, פאבים ומקום העבודה. בקרב הזה כולנו הפסדנו. אלה שכן קנו את השידורים יצאו לוזרים, כשהתקפלו ברגע האחרון ואלה שדבקו בעקרונות שלהם נאלצו לעבור בין בתי קפה ופאבים ולקוות שיהיה כסא פנוי ושיקבלו תמורה הולמת לסכום שיוציאו. בלשון המעטה זה לא היה הכי נוח או חסכוני בעולם.

ישיבה ממוצעת במקום ששידר את המונדיאל עלתה בין 70 ל-90 שקל ולפחות במקומות שאני פקדתי לא היו דילים מפתים של אוכל ושתייה, אלא בעיקר מסך גדול כגורם משיכה מרכזי. בחשבון פשוט, בארבע פעמים שבהן ראית משחק במקום ציבורי, שילמת יותר מערך החבילה. העיקרון המוביל היה, שאם לתת כבר את הכסף למישהו, עדיף שהוא יזרום לבתי עסק. למקומות הבילוי הייתה הזדמנות פז לעשות קופה יפה בחודש המונדיאל. העובדה שכולם אכן עשו אינה גורמת לצרות עין, להיפך – ההצלחה שלהם מתקבלת בברכה, בוודאי כשלוטשים עין על הסטיפות שעשו החבר'ה של צ'רלטון. השאלה היא איך התמודדו בתי העסק עם הסיטואציה הבלתי קונבנציונאלית, לפיה בניגוד לגמר ליגת האלופות או למשחק של מכבי בגביע אירופה, אין לאנשים אלטרנטיבה. התשובה: יש לנו עוד הרבה מה ללמוד בכל הקשור לתרבות ספורט וצפייה ציבורית.

את המשחקים פתחתי עם ארגנטינה מול חוף השנהב בקפה "לואיז" ברחוב יהודה מכבי בצפון ת"א הסמוך למקום מגוריי. "לואיז" הוא מקום קטן וסימפטי, שחסרונו הגדול הוא מיקומו על המדרכה סמוך מאוד לכביש, כך שנוצרת חגורת חנק חיצונית מצד הולכי הרגל ועשן המכוניות. המושבים הקדמיים הוזמנו מראש, אז ישבתי מאחור. הצפייה הייתה נסבלת, האוכל סביר, השירות משתדל אבל לעתים מתעכב. פתיחה לא רעה, בהתחשב בעובדה שמדובר ביום המשחקים השני בסך הכל, אפשר היה לצפות לבלגן ארגוני גדול יותר וב"לואיז" נשמר סדר יחסי.

את המשחק הבא: ברזיל - אוסטרליה החלטתי לראות בפאב, שהיה החביב עליי בזמן משחקי ליגת האלופות, ה"בלאנקו" בבוגרשוב פינת המלך ג'ורג'. כשהגעתי ציפתה לי הפתעה - המקום נסגר. כנראה שמישהו שם שילם את מחיר חוסר הארגון שהיה מנת חלקו של המקום עוד לפני המונדיאל ולא הספיק ליהנות מפירות הטורניר. חזרתי כלעומת שבאתי, לא ראיתי את ההתמודדות.

ארגנטינה מול סרביה – אין מקום לזוז בכל העיר. ראיתי עם קליטה מחורבנת באינטרנט, כשב-0:3 לארגנטינה נפסק השידור ולא חזר. החלטתי שלא עוד, מעכשיו רק בטלוויזיה נורמלית. המשחק הבא היה בין ספרד לטוניסיה, אמצע השבוע, נוח לצפייה. חזרתי ל"לואיז". היה ריק יחסית, ישבתי במקום מצוין, המשחק היה טוב, האוכל מעולה, השירות השתפר והיה מהיר מאוד. הלוואי ככה בכל פעם.

ה"מטרופוליס", על פינת וייצמן ויהודה המכבי אירח אותי למשחק של ברזיל – יפן. האוכל במקום היה סביר אבל יקר, השירות איטי והמלצריות לא תמיד עמדו בקצב. יש לציין שזה היה אמצע השבוע, היו מקומות פנויים ולא היה לחץ ולמרות זאת, שבוע וחצי בתוך הטורניר, המקום עדיין לא הסתגל לאינטנסיביות שנדרשה ממנו כדי להשביע את רצון הלקוחות.

את ספרד מול צרפת בשמינית הגמר ראיתי ב"ספידו בר" בנמל ת"א. מכיוון שלא הזמנו מקום, "נענשנו" בלראות את המשחק על הפלזמה הקטנה במקום על המסך הגדול, אבל על כך אין תלונות, לפחות המקום סיפק אלטרנטיבה. האווירה הייתה מצוינת, המחירים גבוהים והשירות מזעזע - המלצרים רצו כמו תרנגולות ערופות ראש, מבלבלים בין ההזמנות ולא רואים מימינם ומשמאלם. שמתי איקס על המקום, כשחבריי שבו אליו כדי לצפות בארגנטינה-גרמניה (בעיקר משום ששאר המקומות באזור היו מפוצצים). הם דיווחו שהשירות נותר מבולבל ומכיוון שהמיזוג לא פעל היה עוד הרבה יותר גרוע. מבחינתי ה"ספידו בר" נכשל בגדול במונדיאל הזה ומשם נדדו חבריי ל"אגאדיר" כדי לצפות באיטליה-אוקראינה. ההרגשה הייתה שהמקום די עשה טובה ששידר את המונדיאל: היה אור מלא במסעדה, הנברשות הסתירו את המסכים והמשחק הוקרן בלי סאונד, בקטע של "מי שרוצה שיראה, ומי שלא – לא".

אחרי ששרפתי בעבודה שעתיים וחצי על הגועל של אנגליה ופורטוגל בשבת, החלטתי שמגיע לי יותר. טלפון אחד הזניק אותי ל"כנאפה" בשדרות ח"ן פינת פרישמן, ברזיל מול צרפת - דובדבן מתוק לקצפת קצת חמוצה. הצפייה הייתה נוחה, השירות אדיב, המחירים טובים והאוכל מצוין. כמו כן, אף אחד לא נכנס לפאניקה מצבא הצופים שגדש את המקום ומכיוון שהגעתי לשם במפגש שנעל את שלב המשחקים בתשלום במונדיאל, אני יכול רק להניח שגם להם היו חבלי לידה והם פשוט למדו והחכימו ממשחק למשחק.

בסך הכל קשה להגיד שמסעדות ובתי קפה (לפחות אלה שדגמתי) היו ממש ערוכים למונדיאל הזה (מרד צרכנים? יש דבר כזה בארץ?). יש עוד הרבה לתקן כדי שנהפוך למדינה עם תרבות ספורט ראויה והדברים אמורים לא רק כלפי בתי העסק אלא גם כלפי הקהל עצמו. אחרי הכל, לו היו המשחקים משודרים בחינם, רובנו לא היינו יוצאים החוצה, ולא ניתן היה להעמיד במבחן את התופעה הייחודית שאפיינה את חודש יוני. ועם זאת, ראוי לציין שכולם השתדלו, גם אם לא כל כך יצא. בסופו של דבר, אני עדיין חושב שהקונספט של ניתוב הכסף לבתי העסק במקום לערוצי הכבלים ולצ'רלטון היה הדבר הנכון לעשות גם אם התמורה לא הייתה תמיד מושלמת. להתראות ביורו 2008.