ואז נכנסה החיה לסיפור

בשבועות האחרונים מחלחל מושג חדש-ישן לשיח הציבורי בישראל - "הבועה". מכל קצוות החברה הישראלית נשמעות טענות המופנות לתל-אביביים החיים, לפחות על פי המקטרגים, תוך התעלמות מופגנת מהמלחמה בצפון. הטלוויזיה והעיתונות מוצפות בכתבות על תושבי המרכז משתזפים בחופי הים, מתקררים מהמיזוג בקניונים ומבלים בברים ומועדונים, וכל זאת בזמן שבצפון כלואים במקלטים.

לכל הדמגוגים שממשיכים להציג את "הבועה" באור שלילי, לא נותר לי אלא להמליץ לצפות באחד מהסרטים הקלאסיים בתולדות הקולנוע העולמי - "קזבלנקה". תחילת שנות ה- 40, מרוקו תחת כיבוש נאצי, העולם בעיצומה של מלחמת עולם אכזרית במיוחד, ומה רואים רוב הסרט? ריק בליין (האמפרי בוגארט בשבילכם), בעל מועדון בקזבלנקה, יושב על הבר כשסביבו עשרות בליינים ושותה עצמו לדעת. עוד כוסית ועוד אחת וככל שהאלכוהול זורם לכבד, כך נשכחת המלחמה שבחוץ ורגשות אהבה לאילזה (איגריד ברגמן) עולים וצפים. המלחמה מעולם לא נראתה טוב כל כך. אם בוגארט המשיך לחיות ולשתות למרות המלחמה, נדמה לי שגם לנו מותר לנסות.

כדי להעלות את המוראל בעורף, נסו את הדבר הבא: קחו כמה כוסות, שיקעו בחלומות בשחור-לבן על זמנים טובים יותר, ומיזגו את המשקה שבוגארט שותה כל ערב על הבר בקזבלנקה. נא להכיר, אחד הבורבונים המכובדים ביותר, וויילד טרקי.

הוויילד טרקי (Wild Turkey) הוא וויסקי בורבון עם המון כבוד בברנז'ת הוויסקי העולמית. אמנם לא מייחסים לו תכונות אלוהיות ונשגבות כמו הסינגל מאלטים הסקוטיים, אך אין ספק כי יחסית לוויסקי אמריקאי הוא זוכה לעדנה גדולה.

הכל התחיל בשנת 1855, אז הוקמה בקנטאקי חברה בשם "אוסטין, ניקולס" שהתמחתה בסחר קפה, תה ותזקיקים שונים. עד שנות ה-20 של המאה הקודמת עסקה החברה בעיקר בסחר ולעתים רחוקות ייצרה בעצמה וויסקי במזקקות שונות ברחבי קנטאקי. בשנת 1933 רכשה אוסטין ניקולס מזקקת וויסקי בשם "רייפי" (Ripey)בעיירה לורנסבורג שבקנטאקי. במזקקה החלו לייצר וויסקי כבר בתחילת המאה, אך בעקבות חוק היובש (1920-1933) הופסקה פעילותה. כשהחוק בוטל חזרה לתפקד, ובגדול. ברייפי ייצרו וויסקי בורבון מצוין, והוא נמכר בכמויות גדולות יחסית לאותה התקופה. כשראו ב"אוסטין ניקולס" כי מכירות הבורבון החדש מרקיעות שחקים, החליטו למקד את עיסוקם בוויסקי וזנחו את הקפה והתה.

בשנת 1940 יצא תומאס מקארת'י, מנהל בכיר באוסטין ניקולס, למסע ציד עם חבריו באחוזתו שבדרום קרולינה. החבורה נפגשה פעם בשנה ויצאו לצוד תרנגולי הודו החיים בר ("ווילד טרקי"). כדי להפוך את המסע למעניין וצבעוני יותר, הביא עימו מקארת'י כמה בקבוקי בורבון ממחסני המזקקה, ובזמן ההמתנה עד שהעוף ייצא ממחבואו היו החברים שותים מהבורבון המשובח.

שנה לאחר מכן יצאה החבורה העליזה למסע ציד נוסף. בעוד הם יושבים במארב, שאלו את מקארת'י האם הוא הביא את ה"וויילד טרקי בורבון" שהביא בשנה הקודמת. מקארת'י כמובן הביא כמה בקבוקים, אך המשפט נחרט עמוק במוחו. כשחזר מהציד פנה למנכ"ל החברה והציע לקרוא לבורבון "ווילד טרקי", על שם העוף המדובר. לא התגלתה התנגדות כלשהי, והמותג החדש יצא לדרך תחת השם החדש.
בשנת 1980 נקנתה חברת אוסטין ניקולס על ידי תאגיד הענק "פרנו ריקאר", וכיום 'ווילד טרקי' הוא אחד המותגים המובילים שלו.

הווילד טרקי מיוצר מתערובת של תירס (לפחות 51%, ע"פ החוק האמריקאי), שעורה ושיפון. את התערובת הזו מתסיסים עד לקבלת שיכר בחוזק אלכוהולי של כ- 8%, ומעבירים לזיקוק. לעומת המאלטים הסקוטיים, שמזוקקים בזיקוק דודי מסורתי ואיכותי, הווילד טרקי - כמו רוב רובם של הבורבונים - מזוקק בזיקוק רציף, אותו זיקוק תעשייתי המשמש בין היתר בתעשיית הוודקה, ופה הבעייתיות שלו. כמו שאר הבורבונים, אין לבורבון סיכוי גדול להתחרות באמת בוויסקים איכותיים, מכיוון שהזיקוק הוא, וסילחו לי על הביטוי, דראעק לחלוטין. אמנם זו אמריקה, ארץ ה"זמן זה כסף", אך אולי כדאי לשנות פאזה ולעבור למשהו איכותי וטעים יותר?

בתהליך הזיקוק מגיע הנוזל לחוזק של 60%, מכיוון שבמזקקה טוענים ש"ככל שמזקקים לחוזק גבוה יותר, כך מבשלים את הטעם החוצה". בסיום הזיקוק מתקבל תזקיק שקוף וחריף והוא מוכנס ליישון בחביות עץ אלון אמריקאי לבן חדשות ובתולות. את החלק הפנימי חורכים, וכך משיג הוויסקי את טעמיו וצבעיו השונים. ה'וויילד טרקי' מיושן לתקופת מינימום של 8 שנים במחסני היישון במזקקה.

כשהיישון מסתיים, מערבב המאסטר דיסטילר ג'ימי ראסל, שהחל לעבוד במזקקה בשנת 1954, וויסקים שונים מהחביות השונות עד לקבלת הטעם הרצוי. הוויסקי נמהל במים עד לחוזק האלכוהולי המבוקש, מבוקבק ונחתם בתווית עם הלוגו המפורסם של תרנגול ההודו "וויילד טרקי", ומשווק ברחבי ארה"ב והעולם.

המותג הידוע ביותר של וויילד טרקי, וכן הנמכר ביותר. ה 101 מסמל 101Proof , דהיינו 50.5% אלכוהול, וזו הייחודיות הגדולה של וויילד טרקי. למרות שהוא בורבון מתקתק, נעים וכביכול לא מחייב, הוא בועט בגרון ומעניק חווית שתייה שונה משל בורבון רגיל. 8 שנות יישון, צבע ענברי עמוק, שימוש באותה נוסחה שנשמרה עוד מימי מזקקת רייפי, חזק אך נעים, חריף במידה ולא כזה שישאיר אתכם הלומי קרב.
מבקר הוויסקי הכל-יכול, מייקל ג'קסון, כינה את הוויילד טרקי "הקלינט איסטווד של הוויסקים", רמז קליל לקשיחות ולחספוס שבו.

למעשה מדובר במותג כמעט זהה לווילד טרקי 8, אך בהבדל "קטן" אחד: זהו בורבון בחוזק של 40% אלכוהול, כלומר קליל יותר, נעים וחלק בגרון. יוצר לראשונה ב- 1974, והוא ללא ספק בורבון רגיל, בלי טריקים מיותרים.

כשמו כן הוא - זן נדיר. בשנת 1991 החליט ג'ימי ראסל להוציא לשוק גרסת "חוזק חבית" (barrel-proof) של וויילד טרקי, גם כתשובה לשאר מותגי הבורבון שהוציאו מותגים דומים, וגם כי זוהי נקודת זכות לכל מזקקת וויסקי. 54.1% אלכוהול, מהילה במים אינה חלק מתהליך הייצור, וויסקי המכיל בלנדים של 6- 12 שנה, והמזקקה ממליצה – אלליי - לשמור אותו בפריזר! הסיבה הרשמית היא שדילולו בקרח יעלים טעמים רבים. נשמע כמו עוד תירוץ להגברת המכירות, אך כבר אין לי כוחות להיאבק בזה.

בשנת 2000 שיתף ג'ימי ראסל את בנו, אדי, בהכנת בורבון חדש ואיכותי. אדי, שמיועד להיות המאסטר דיסטילר הבא של וויילד טרקי, היה למעשה זה שהחליט על הבלנד והתוצאה היא בורבון בן 10 שנים, 50.5% אלכוהול, אך מעט פחות אגרסיבי מהוויילד טרקי הרגיל. ג'ימי החליט לעשות כבוד לג'וניור עד הסוף, ושמם של השניים מוטבע על התווית.

ה"רוח של קנטאקי" הוא למעשה מותג ה"סינגל בארל" של וויילד טרקי. הכוונה היא שהוויסקי מגיע מחבית אחת בלבד, ולא מעורבב עם וויסקי מחביות אחרות במזקקה. ראסל, כמו כל מאסטר דיסטילר אחר, מגיע מדי פעם למסקנה כי וויסקי בחבית מסוימת הוא טוב כל כך, עד שחבל לערבב אותו עם אחרים. המותג קיים מ- 1995 ומכל חבית מבוקבקים כ- 270 בקבוקים, כל אחד מהם ממוספר ומס' החבית כתובה על התווית. 50.5% אלכוהול.

כמו כמעט כל מותג בורבון, גם ווילד טרקי הוציאו מותג של וויסקי שיפון. זהו אינו בורבון, מכיוון שהוא מכיל לפחות 51% שיפון במרכיביו, לעומת התירס שבבורבון. התוצאה היא וויסקי פחות מתקתק מהבורבון, מעט מריר, ואם לא רגילים לוויסקי שיפון צריך להתרגל לטעמו. 50.5% אלכוהול.

וויילד טרקי הוציאו מותג המשלב בין הבורבון הידוע לליקר מתקתק. הערבוב של וויילד טרקי עם דבש ותבלינים נוספים הופכים אותו למתחרה בדרמבוי, אייריש מיסט ודומיהם. הטעם קליל ומתקתק יותר, והחוזק האלכוהולי נמוך יחסית- 30%.