פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      יאללה טייבה

      כשנאדים חורי החל לייצר בירה ליד רמאללה הוא לא חשב שהיא תיתקע במחסומים. אחרי שהמפעל כמעט נסגר הוא שב לאחרונה לשווק בהצלחה את 'בירה טייבה' המוצלחת. לחוסר פרגון הוא כבר התרגל

      נאדים חורי, תושב הכפר טייבה הנמצא צפונית-מזרחית לרמאללה (שום קשר לטייבה בשרון), מייצג את האופטימיות הזהירה שמשהו טוב אכן יכול לקרות בין הישראלים והפלסטינים.

      חורי הוא הבעלים של "בירה טייבה" (Taybeh Beer), מבשלת הבירה הפלסטינית הראשונה והיחידה עד כה. בין אם התכוון להיות כזה או לא, הפך חורי להוכחה עבור ישראלים רבים כי הצד השני הוא לא רק כאפייה, בקבוק תבערה ומטעני נפץ, אלא גם תרבות שתייה ראויה. בירה טייבה נמזגת כבר כמה שנים בברים שונים בתל אביב, ירושלים וחיפה, וישראלים רבים נהנים משיכר פלסטיני גאה ואיכותי. אם זה לא קירוב לבבות, מה כן?

      בירה טייבה נוסדה בשנת 1992, והיא נקראת כך על שם הכפר בו היא מיוצרת ("ערב לחיך" בתרגום לעברית). חורי חי בארה"ב מס' שנים, סיים לימודי הסמכה בייצור בירה באוניברסיטת דיוויס שבקליפורניה, והחליט לנצל את משק כנפיה של יונת השלום, להשתקע בטייבה ולהקים מבשלת בירה ייחודית. הוא שכר שטח, קנה את הציוד בארה"ב, הביא חומרים מאירופה והחל להגשים את החלום.

      "טייבה", להבדיל מבירות ממוסחרות רגילות, היא בירה שלא עוברת תהליך פיסטור. הפיסטור עוזר לבירה להאריך את חיי המדף שלה, אך פוגם בטעם ובטריות, ולכן את הטייבה כדאי לשתות קרוב ככל הניתן לתאריך המסומן בבקבוק. לא קל להרגיל שתיין בירה "רגילה" לשתות בירה טבעית ללא חומרים משמרים, ולמרות זאת הטייבה עמדה במשימה ובגדול.

      הבירה הפלסטינית הופכת ללהיט גם בישראל

      בשנת 1995 יצאה הבירה הראשונה - "גולדן" (Golden), בירה אייל בהירה עם 5% אלכוהול. הבירה בוקבקה בבקבוקים שנקנו בפורטוגל והחלה להימכר בעיקר ביישובים הסמוכים לטייבה. לא עברו 60 יום והטייבה הגיעה למכירות של אלפי בקבוקים בשבוע. עם הזמן החל חורי לייצא את ה"טייבה" לירדן ואף לישראל, והבירה הפלסטינית הפכה ללהיט.

      בשנת 2000 הוציא חורי לשוק את המותג השני שלו, הפעם בירה אייל כהה בשם "דארק" (Dark). גם הבירה הכהה הניבה מכירות טובות, ונדמה היה שבירה טייבה השיגה את דריסת הרגל שלה בשוק הבירה המזרח תיכוני. רק נדמה.

      המהומות באותה שנה, שהפכו לאינתיפאדה השנייה, תקעו מקל בגלגליו של חורי. את המכירות עצרו המחסומים, והעוצר שהוטל על רמאללה לא היטיב עם הבירה. מכולות של בקבוקי בירה נותרו מיותמים בצד הפלסטיני של המחסומים, והבירה, פרט לעובדה שלא נמכרה, לא עמדה בחום הכבד והתקלקלה מהר מאוד. המכירות ירדו ב- 80%, חורי נקלע לקשיים כלכליים, 15 מתוך 20 העובדים פוטרו והמפעל כמעט ונסגר. רק בשנה וחצי האחרונות, חזר המפעל לייצר כמויות גדולות של בירה- כ-300 אלף בקבוקים בשנה וטייבה מצליחה לחזור לעצמה.

      "זו בירה של מחבלים"

      נאדים חורי עצמו, איש חביב, נעים ובעל כרס בירה לתפארת מדינת פלסטין, משרה אווירה אופטימית כשהוא נשאל שאלות על עתיד מפעל חייו. באפריל האחרון, שלושה חודשים לאחר עליית החמאס לשלטון, הוא התראיין לעיתון "USA TODAY" והביע חשש גדול מפני חוקים של המנהיגות האיסלאמית החדשה נגד ייצור אלכוהול בשטח הרשות. יחד עם זאת, הוא מאמין ומקווה שהמפעל שלו ימשיך להתקיים, וששוחרי הבירה שלו ייהנו מהבירה האהובה עליהם גם אם היא תחת שלטון החמאס.

      בשבוע שעבר פגשתי אותו, לראשונה, בפסטיבל בירה בירושלים. שוחחנו על אירועים כמו אותו פסטיבל וכיצד הוא רואה את יחסי האלכוהול הישראליים-פלסטינים. חצי דקה לאחר שאחד המבקרים סירב לטעום מהטייבה ואמר במבטא אמריקאי כבד "זו בירה של מחבלים", שאלתי את חורי האם תגובות כאלו לא מייאשות אותו. "חס וחלילה" הוא אמר, "אם הייתי מתייחס רק לתגובות השליליות הייתי מוותר מזמן. הקישור הפוליטי ברור לי, אך אני אמשיך לעשות בירה טובה ולקוות שהקיצוניים יישארו במיעוט". נשמע יותר כמו פוליטיקאי מנוסה, אך כנראה שכדי למכור בירה פלסטינית בישראל אין ברירה אלא לעבור כמה קנדציות בפרלמנט של החיים.

      לאחרונה קיבלה מבשלת טייבה אישור להקים מפעל בגרמניה, כשההבדל היחיד בין הטייבה המקומית לזו שבניכר יהיו המים. המטרה היא, כמובן, לפרוץ את המחסום האירופאי ולהתחרות בבירות גרמניות, בלגיות וצ'כיות שמאחוריהן פז"מ של כמה מאות שנה. בנוסף, נמכרת הטייבה גם ביפן ובארה"ב, כך שניתן לומר שחוץ מאפריקה ואוסטרליה תוכלו למצוא בירה טייבה בכל יבשת בעולם.

      נסו לערבב בין ה'גולדן' ל'דארק'

      ה"גולדן" של טייבה, חרף העובדה שהיא בירה טבעית, מזכירה בטעם את ההיינקן והקרלסברג. זו לא מחמאה, כי הטייבה מתיימרת להיות טובה מהם. יחד עם זאת אני מאחל לה שתגיע למספרים של השתיים האחרות.

      ה"דארק", לעומת זאת, היא בירה מצוינת, שמזכירה את הסטארופרמן והאגנברג הצ'כיות בגירסתן הכהה. לא אלאה אתכם בתיאורים מפליגים על הארומות והאזכורים השונים שעלו בי תוך כדי הלגימה, אלא פשוט אציין כי היא בירה מצוינת וטעימה.

      כשניגשתי לברמנית בדוכן של "טייבה" בפסטיבל הירושלמי, הודיתי שאני מתלבט בין השתיים ושאלתי מה ההמלצה שלה. "מיקס" היא ענתה, ומיד מזגה חצי כוס של הגולדן וחצי דארק. האמת? למרות שלא נהוג לערבב באותה כוס בירות שונות, זה שילוב מוצלח מאוד.