היה שמח אצל פרידה הכט. אנחנו אמנם בכינו בגלל הבצל שנקצץ במטבח שליד, בצל שאת אדיו סירבה מערכת האוורור לשאת החוצה, אבל ככה זה ביום של פתיחה, בוכים וצוחקים לא מעט.
להכט, לארטמיס ולשאר העובדות הבצל לא הזיז, הן היו עסוקות בעיקר בלחייך. חייכו למראה התור הקטן שנוצר בצהריים שלוש שעות בלבד לאחר הפתיחה, חייכו לתייר הצרפתי שלשווא דרש כוס יין עם הקוסקוס וצחקו בקול רם כשנזכרו 7 שנים אחורה במטבח קטן ברחוב שלמה המלך, בו החל הכול.
"התחלנו שם במטבח של הדירה שלי", נזכרה הכט שהתרוצצה כלא יודעת את נפשה במקום שרק נפתח. "במקרה שנה אחרי שהתחלנו לעבוד התפנתה הדירה של השכן, אז השתלטנו עליה והפכנו את כל הדירה למטבח גדול. 7 שנים עבדנו משם והוצאנו משלוחים לכל העיר. מי שידע איפה אנחנו היה לפעמים מגיע לקחת או אפילו לשבת ולאכול, אבל בשביל רוב התל אביבים היינו באנדרגראונד".
עכשיו היא כבר לא במחתרת. על חלון הראווה מתנוסס שלט ניאון אדום גנדרני שמבשר לעוברים ולשבים על נוכחותה החדשה של הכט בבן יהודה. וזה עובד, המקום מלא.
תמזגו לעצמכם, תארזו לעצמכם
לא לחינם צובאים העוברים ושבים בבן יהודה על המטבח של הכט. את המומחיות שלה במאכלי עדות היא פיתחה עוד בפרדס כץ, שם למדה לבשל אצל השכנות, אחרי שמיצתה את המטבח הביתי שלה: חצי תימני חצי רומני. היום התפריט שלה עובר ג'חנון, מפרום, חריימה, קובה, חמין, קוסקוס ואפילו הגפילטע מבקר לפרקים בחג. הכט היא כמו מוזיאון חי ונושם של הקולינריה העדתית בישראל. במפעל ההנצחה הזה היא מגישה מדי יום בשליחויות כמה מאות מנות של אוכל ועכשיו היא תתמודד גם עם הגשה במקום.
קשה לה להיגמל מהשליחויות, עובדה, את האוכל במקום היא מגישה בכלי פלסטיק לצד צלחות. למה? גם כי זה בשירות עצמי ולה אין זמן להתעסק עם הגשות מתוחכמות, וגם כדי שהסועדים יוכלו ליצוק בעצמם את הכמות הרצויה לצלחת ואת השאריות לקחת איתם הביתה בכלי מהפלסטיק. אנחנו מאוד אהבנו את הגישה הזאת. אני באופן אישי לא ויתרתי אפילו על פירור אחד של קוסקוס שנשאר ועל טיפת רוטב מהמפרום. את שניהם לקחתי הביתה, ובערב הם נתנו הדרן קטן.
הדגימה מהאוכל של הכט בצהרי יום הפתיחה, הוכיחה שהמעבר לא גרע במאומה מהאיכות. המפרום (17 ¤) היה מדהים, כשביקשתי לדלות סודות תיבול אמרו לי "מה אין שם, מה?". אם אמרנו שהמקום של הכט הוא מוזיאון לאוכל עדתי, הרי המפרום שלה הוא ההגדרה המדויקת להכנתו בספרי בישול. הרוטב האדום של המפרום ויש לציין, הלא שמנוני כלל, התיישב על הקוסקוס (13 ¤) בול!
טעמנו גם קובה סלק (25 ¤) ורדרד, טעים ומתקתק, שהובהר שהוא לא ממש אדום, כי אין שם צבעי מאכל והכל טבעי. הקובה הגאוני לווה באורז לבן (6 ¤) הכי פשוט שיש, וכמו שאתם יודעים, הכי פשוט הוא גם לרוב הכי טוב. בצד כרסמנו גם סלט ירקות (13 ¤) טרי-טרי ומרוב שהתלהבנו שכחנו להזמין קינוח. לא נורא, סיבה מצוינת לבוא שוב לבקר.
___________________________________________________________
פרידה הכט, בן יהודה 20 א', תל אביב. 03-6201471, 03-6200470
פתוח: ב'-ו': 11:00-19:00, שבת 8:00-19:00.