פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חכמי לחם

      התגעגעתם? ברור. הלחם חזר להיות חוקי. אפשר ללוש ולחכות לתפיחה ואפשר לשלם מחיר מופקע במאפיית בוטיק. לעשות או לקנות לחם?

      פסח מאחורינו וסלינו על כתפינו. אחרי שבוע של דיקטים (עם חמאה, עם אבוקדו, או עם שוקולד) הגיע הזמן לחזור אל הדבר האמיתי. לחם.

      ארז קומרובסקי היה הראשון שהביא את הלחם הטוב למחוזותינו והגדיל את המבחר מששלושה לחמים (לבן, אחיד וכפרי) לעשרות ואפילו (לא מגזימה) מאות סוגים. מאז, מתמכרים הפחמימניים למאפיות בוטיק ומתפנקים על לחם טוב. אבל לחם טוב אומר גם מחיר טוב וגבוה. אז נשאלת השאלה: האם להוציא את מיטב כספנו על לחם טוב במאפיה או להכין לחם, לא פחות טוב במו שתי ידינו?

      לעשות

      כסף – 1 קילו קמח: 10 שקלים, שמרים: 4 שקלים. סה"כ: 14 שקלים.

      זיעה – עשר דקות לישה ביד (לאוהבים ולמאותגרים), עוד 3 שעות התפחה ועוד 40 דקות אפיה.

      תוצאה – 2 כיכרות לחם שיפון כבד ודחוס. זה מה שאנחנו אוהבים. אתם יכולים להכין חלות, לחם קל (בשביל זה צריך לקנות גלוטן בחנויות מתמחות) ואפילו באגט.

      זה המתכון שלי ללחם ביתי כבד שמתאים במיוחד להרבה חמאה ומלח:

      חומרים:
      300 גרם קמח לבן קשה
      700 גרם קמח שיפון מלא
      15 גרם שמרים טריים
      2 כפיות מלח ים
      3 כפות יוגורט
      550 מ"ל מים

      הכנה:
      1. אם משתמשים בשמרים מקוביה, ממיסים אותם ברבע כוס מים עד שנמסים.

      2. מנפים את הקמחים לקערה ומוסיפים מלח. מערבבים ויוצרים גומה במרכז.

      3. אל הגומה מוסיפים את היוגורט, השמרים והמים.

      4. לשים כעשר דקות במיקסר עם וו גיטרה או בידיים.

      5. עוטפים בניילון נצמד ומניחים במקום חמים כשעה וחצי עד להכפלת הנפח.

      6. מוציאים את האוויר מהבצק ומחלקים לשתי כיכרות אובליות. מניחים על תבנית מרופדת נייר אפיה היושבת בתוך שקית ניילון ענקית מנופחת. ממתינים שעה וחצי עד להכפלת הנפח.

      7. מחממים תנור לחום גבוה. חורצים בכיכרות 2 חריצים ואופים במשך כ-40 דקות או עד שנקישה על הכיכר נשמעת חלולה.

      8. מצננים על רשת ושומרים בשקית נייר או בד.

      הנה כמה מתכונים, כי אין אחד מושלם:

      לקנות

      כסף – מתחיל ב- 13 שקלים ומגיע גם ל-20 שקלים לכיכר לחם במאפיות הבוטיק.

      זיעה – עכשיו אפשר למצוא את המאפיות האיכותיות בכל מקום. אין כמעט עיר שלא מתפארת בבולונז'רי אחת לפחות, אז מצאו אותה והשקיעו בלחם טוב.

      תוצאה – הלחמים טובים, חלקם אפילו נוגעים בטופ סולם הקולינריה, אבל באופן שיטתי הם יקרים במיוחד.

      פסק דין

      המחלה שלי היא מחלת הלישה ולכן אני משתדלת ללוש עשרים דקות, פעם בשבוע. למי שלא בא לאמץ את הידיים, הייתי ממליצה על מיקסר טוב וחזק. למי שחלה במחלת פחדי השמרים-אל דאגה-הלחם לא יצלח פעם או פעמיים אבל כשמבינים את הסיפור, אז הוא רץ במהירות. לחם מהסופר הוא כבר לא בא בחשבון בגלל החומרים המשמרים ופס הייצור, אבל לפעמים העצלנות חזקה והרצון ללחם אחר גובר, אז הקניה במאפיה לגיטימית. ואחרי הכל, כשכבר מפצחים את גנום הלחם המושלם לאחד, ואת מרכיבי הלחם הקל והבריא לשני, אין מנוס מלקבל החלטה שלחם תעשייתי מהסופר כבר לא יכנס אלינו הביתה.

      פסק דין: המיתון גובר, לוש! ואל תישבר.