שף בייבוא אישי

מסעדת מל ומישל היא סוג של אקס טריטוריה בנוף המסעדות המקומי. להבדיל מהיכלי ההסעדה הגדולים, הבנויים להאכיל אוגדות סועדים, ומעוצבים בקווים מודרניים עד מאוד, מל ומישל הוא מקום קטן ואישי. במסעדה, 24 מקומות לכל היותר בחלל הפנימי, שהוא בעצם חדר לא גדול כלל, קצת פחות מזה בחוץ, עוד כמה על הבר וזהו.

הפורמט מזכיר קצת טרטוריה ביתית או ביסטרו כשהמגע האישי נוכח בכל. החל מהעיצוב, שכולו מופת לאסתטיקה אירופאית טובת טעם; דרך כלי ההגשה היפהפיים, שנראים כאילו נבחרו אחד- אחד והותאמו במיוחד לכל מנה ומנה; ועד לשירות הקשוב-חמים. כל אלו יחד הופכים את מל ומישל למקום שכולו אופי. מדובר בעצם באנטי תזה לכל מה שמוכר לנו ממסעדנות ההון והיזמים הגדולים, וטוב שכך. יש מעט מקומות, בתל אביב ובישראל בכלל, שמעניקים ערך מוסף גדול של אווירה כמו מל ומישל.

חוץ מאווירה יש במל ומישל גם אוכל ועליו חתום בשלוש וחצי השנים שחלפו מאז נפתחה המסעדה, השף יוגב ירוס. ירוס מבשל באוריינטציה צפון איטלקית ברורה, אבל לא חושש לשלב פה ושם נגיעות ים תיכוניות. ומעבר לעובדה שהמטבח איטלקי, הוא, בדיוק כמו העיצוב והאווירה, אישי. בעצם, למרות שהבישול איננו יצירתי או מתחכם, יש הרגשה שמבשל אותו השף, באופן אישי לך. במדינה שבה רמת הבסיס השגורה במסעדה איטלקית היא מהמצערות שאפשר להעלות על הדעת, מל ומישל הצטיירה מאז פתיחתה כנס קטן. יצאנו לשם השבוע לבדוק שאלו הם פני הדברים גם נכון לכרגע.

בחוץ קר, בפנים מוזיקה רכה וחמימה והאסתטיקה האהובה ההיא. קצת אלכוהול להתנעה והארוחה יוצאת לדרך עם צלחת נקניקים (62 שקלים) בצידו האחד של השולחן ומרק בצל (38 שקלים) ממול. הצלחת מתגלה ככלי הגשה תלת קומתי, מהסוג שעליו עורמים סנדביצ'ונים או מיני מאפים למסיבת תה. ארבעה סוגי נקניק היו שם: שניים ביבוא אישי - סלמי מילנזי, חתוך דקיק כמו שצריך ופרושוטו; שניהם מצוינים. ברזאולה עדינה מתוצרת בית, מלוחה פחות מהמקובל ומצוינת; ושפק, על בסיס כתף חזיר, משובח גם הוא. נתח גבינה בשלה וריבה טובה, לא מתוקה מידי, השלימו מנת פתיחה טובה במיוחד. בקיץ נחמד להוסיף למנה כזו תאנים או ענבים, אבל גם בלעדיהם העונג היה צרוף.

נהנינו מאוד גם ממרק הבצל. היו בו כל העומק והעושר של מרק בצל במיטבו, בצירוף נגיעת מתיקות קטנטנה, כנראה הודות לנגיעה של יין מרסלה, שהוסיף את הטוויסט האישי הקטן.

לינגוויני מרינרה (92 שקלים) ועגל שיכור (94 שקלים) תפקדו כעיקריות. מנת העגל הייתה טובה מאוד: נתח שייטל עגל איכותי, עם נתחים קטנים של נקניק חזיר איטלקי (פנצ'טה), הקרמת פרמזן ורוטב מרלו עמוק וטוב. כל חומרי הגלם היו מצוינים והטיפול בהם לא יומרני אבל נכון ומדוייק. נהנינו גם מפירות הים במנת הלינגוויני. היו שם שרימפס, קלמרי ומולים, במינונים מתונים אבל באיכות ובטיפול מצוינים. קצת פחות התפעלנו מהפסטה. הרוטב על בסיס קולי עגבניות, שום ובזיליקום, היה בסדר לא יותר. נדמה שקצת יותר נוכחות וקצת פחות עדינות לא היו מזיקות שם, למרות שבמנה כזו פירות הים הם אלו שאמורים לתת את הטון, כשהרוטב משמש כרקע. יכול להיות שאם היו שם קצת יותר פירות ים, הבלאנס במנה הזאת היה נכון יותר, אבל אל תטעו – זה טעים.

הקינוחים לא יישרו קו עם איכויות המנות שקדמו להם. הטירמיסו (36 שקלים) לא היה רע אבל גם לא נורא הבריק ופאי תפוחים עם קרם וניל (30 שקלים) אכזב ממש. מסעדה שמחזיקה אוכל ברמות הללו לא יכולה להגיש קינוח כזה. אם מדובר במדגם שאכן מייצג את סקציית הקינוחים במל ומישל כי אז עוד קצת מאמץ בגזרת המתוק לא יזיק שם בכלל. ובכל זאת, כל מה שקדם לקינוחים היה כה טעים, שניתן לספוג גם את הירידה המסוימת הזאת באהבה.

175 שקלים בממוצע לאדם לפני יין הם לא מעט כסף. אבל התמורה האיכותית והמוקפדת, בצירוף האווירה הופכים את מל ומישל למקום שתמיד כיף לחזור אליו. שרק יישארו ככה.

מל ומישל - רחוב בן יהודה 155, תל אביב. טלפון: 03-5293232