כשניקו תתחיל לבשל

שנה וחצי חלפו מאז נפתחה, בצומת הרחובות רוטשילד ומרמורק בתל אביב, מסעדת ניקו. מדובר באחד הספוטים היותר שווים בתל אביב, עם הרבה אווירה משדרות רוטשילד. מתישהו, כשהשיפוצים בהבימה ובחניון הכיל התרבות יסתיימו סוף סוף, יזכה הנוף הנשקף מרחבת המסעדה לעוד מימד. אבל בכל זאת, גם עכשיו נעים שם.

כבר מפתיחתו נראה ניקו כמקום הנע בין זהויות: מסעדה שאשפר לאכול בה ארוחות מלאות מצד אחד, בית קפה מצד שני. ניקו מגדירים עצמם "מנות אחרונות ומה שלפניהן" ובביקורי הראשון שם, קצת לאחר הפתיחה, גיליתי מנות אחרונות מצוינות ממש, כשמה שלפניהן קצת פחות טוב. התחושה הייתה שצריך לקוות שפרק הראשונות-עיקריות בתפריט ילך וישתפר, בעוד כל מה שעל הקינוחים לעשות זה להישאר כמו שהם. הביקור שם השבוע חשף, למרבה הצער, שניקו צועדים אחורה, בשני הרבדים. הראשונות והעיקריות התגלו כפחות מושקעות משהיו, הקינוחים כבר לא ממש מצוינים.

מתפריט הראשונות, הכולל מגוון נשנושים שעל הנייר לפחות נשמעים מקסימים, הזמנו רול וייטנאמי (34 שקלים) וברוסקטה פרושוטו (37 שקלים). הרול היה סתמי להפליא. חזה עוף צרוב, אטריות שעועית, עשבים שסבלו ממעט חריפות יתר ורוטב סויה-ג'ינג'ר בצד. שום דבר שחשף חן או טאץ' כלשהו בחיבור הרכיבים או בביצוע. מנת הברוסקטה הייתה מתסכלת אף היא. פרוסת לחם מחולקת לשתיים, מסקרפונה, מעט פרושוטו, מעט פלחי אגס וזהו. את הארוגולה ושמן הכמהין שהובטחו לא מצאנו, ובכלל זו הייתה מנה מז'אנר השום-דבר-לכתוב-עליו-הביתה. בין לבין הספקנו לאסוף תסכול גם מהשירות, שהיה חובבני ומרושל להפליא וקיווינו לקצת יותר טוב בעיקריות.

זה לא קרה. נהפוך הוא. מנת פרגית בגריל (61 שקלים) "במשרת סילאן וחרדל, עם ארבעה סוגי אורז, עשבי תיבול ושקדים קלויים, רוטב עגבניות, ג'ינג'ר וזעתר" התגלתה כאנטי קליימקס בוטה. מעט מדי נתחי ירכי עוף, ששרו במרינדה מתוקה מדי, ונתקעו זמן ממושך מדי על הגריל כך שהגיעו חרוכים, שלא לומר שרופים. ארבעת סוגי האורז הגיעו היו בעצם תערובת אורז, שהונחה על הצלחת ללא כל מאמץ ליצור אסתטיקה כלשהי. עקבותיו של רוטב העגבניות-ג'ינג'ר-זעתר לא נודעו עד היום. אז מה בעצם היה שם ממנה שנשמעה כה חביבה על התפריט? מעט נתחי פרגית חרוכים קשות ותלולית אורז מיובש. מצטער, אבל לזה קוראים בעברית חובבנות.

העיקרית האחרת – נקניקיות טלה של אלן טלמור (49שקלים) לא שכנעה אף היא. טלמור הוא שרקוטייה מצוין בכל קנה מידה. הטובים מבין נקניקיו הם לא פחות מנפלאים. צמד הנקניקיות שקיבלנו ייצג את החלק הפחות אנין בעבודתו. יש לו, לטלמור, בארסנל נקניקיות טובות בהרבה מאלו. לא ממש ברור למה דווקא סוג זה נבחר להגשה בניקו. בצד הגיעו כרוב כבוש ביתי, מלפפונים חמוצים ואיולי חרדל. אף אחד מהם לא הרשים.

נו, טוב עכשיו יגיעו הקינוחים, והם יהיו נפלאים, חשבתי ביני לביני לאחר התצוגה הלא ממש מרנינה של הראשונות והעיקריות. הקינוחים לא היו רעים כמו מה שקדם להם, אבל גם לא מצוינים כמו שהיו פעם. הם היו סבירים, לא פחות, אבל גם בפירוש לא יותר. אם מתחשבים בתמחורם הגבוה (42 שקלים איץ') זה אפילו הופך לבעייתי משהו. מנת ברולה פירות הדר כללה קרם ברולה עם אשכולית אדומה, מרמלדה, אגוזים מקורמלים וכדור סורבה מנדרינה. אני זוכר אותה מארוחתי הקודמת בניקו כפאר היצירה. הפעם היא הייתה לא יותר מבסדר, בעיקר כי קרם הברולה עצמו לא ממש התרומם.

במנת פירמידת השוקולד, עם מוס, בצק שוקולד, דקוואז שוקולד ודפי שוקולד, הושקע מאמץ רב אולי, אבל בטעמיה היא לא ממש הצליחה להרשים. חסר היה בה טעמו הכובש והבלתי ניתן לעצירה של שוקולד משובח באמת. רק מנת ברולה הבננות, עם בננות מקורמלות וקרם ברולה, הייתה טובה באמת. היחידה בארוחה בעצם. זה היה מעט מידי ומאוחר מידי.

אז ניקו, שהתחילה לפני כשנה וחצי בסוג של הבטחה, לא מממשת את הציפיות ונסוגה לאחור. מנות בית הקפה שלה אינן מוצלחות. הקינוחים, שתמחורם מעלה את מחירה של ארוחה מלאה שם לכ-140 שקלים לאדם, טובים הרבה פחות משהיו. נשארו הלוקיישן הנהדר והאווירה הראויה, שהופכות את אופציית הישיבה שם לקפה או בירה, לאפשרית. חבל, הפוטנציאל של המקום הזה בשמיים. נכון לכרגע, הוא רחוק מהם מאוד.

ניקו - שדרות רוטשילד 142, תל אביב. 03-5600874