תקוות גדולות, שלוקים קטנים

שני היינות שייסקרו הפעם הם יינות פרימיום של יקבים גדולים ומתועשים. בכל אחד מהם הושקע המון ובכיוונים שונים לגמרי. אחד מהם הצליח בגדול, השני קצת פחות. לכן, מעניין היה ללגום אותם ולהתייחס אליהם זה לצד זה.

החלק המוצלח פחות שייך ליין המערה 2006, של יקב המערה. המערה הוא בעצם שלוחת הבוטיק המושקעת של יקבי בנימינה, המייצרת יין אחד בלבד מידי שנה. היקב ממוקם במערה שנחצבה בהרי הכרמל במאה ה-16 ומסוף המאה ה-19 שימשה כמרתף יינות. ב-2000 הפכה בחסות יקבי בנימינה ליקב של ממש, הודות לתנאי האחסון הטבעיים הקיימים בה.

המערה הוא בלנד בסגנון בורדולוזי של קברנה סוביניון (62%), מרלו (33%) ופטי ורדו (2%). מקור כל הענבים בכרם בן זמרה. כל זן התיישן בנפרד 24 חודשים בטרם הערבוב. זה יין מושקע, ראוי, עשיר ובעל עומק, שאפשר בהחלט ליהנות ממנו; אבל יחסית ליומרות ולמחיר (190 שקלים) השייכים לליגת העל המקומית, הוא לא עומד בציפיות.

כרמל מדיטרניאן 2007 הוא מיינות הדגל של יקבי כרמל – פעם סמל לייננות נרפית ואנכרוניסטית; בשנים האחרונות מופת לאיכות והתמקצעות. להבדיל מהברודלזיות של יין המערה, במדיטרניאן בחרו אנשי כרמל ללכת על יינות הקרובים יותר לים התיכון – יינות עמק הרון. הבלנד במדיטרניאן לא סטנדרטי בלשון המעטה בתעשייה המקומית: קריניאן (37%), שיראז (26%), פטיט ורדו (20%) ו-ויונייה (2%). הענבים הגיעו מכרמים שונים ברחבי הארץ, טופלו והתיישנו בנפרד במשך 7 חודשים, עורבבו וחזרו להתיישנות נוספת בת 8 חודשים. היין לא עבר הצללה וסונן באופן גס בלבד. התוצאה מרנינה. מדיטרניאן הוא אכן יין בסגנון עמק הרון והוא מוצלח באמת. צבעו אדום-סגול עמוק, גופו מלא והוא מאוזן, עשיר ומלא אופי - אין הרבה יינות מסוגו בתעשייה המקומית. זה יין שייתן פייט ראוי לכל ארוחה מתוחכמת ומושקעת, גם במסעדה עילית. תמחורו היקר למדי - 150 שקלים - מצדיק את ההשקעה.

המערה 2006. 190 שקלים.
כרמל מדיטרניאן 2007. 150 שקלים.