פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מועדון ארוחת הערב

      אבי אפרתי לא מצא מטבח עילי ב'סושיאל קלאב' בתל אביב, אבל אוכל טעים לגמרי וגרוב אורבני שעובד - דווקא כן

      טרם יבש הדיו מעל האכזבה העצומה של השבוע שעבר, זו שהסבה הארוחה בקונטיינר – גסטרו-בר שכולו אווירה, אבל שהאוכל בו מחופף ומחולטר – וההזדמנות הנעימה לתיקון נקרתה בדרכנו. הסושיאל קלאב מתגלגל כבר לא מעט חודשים בשדרות רוטשילד, במקום בו שכנה בעבר דיטה, ושמעתי עליו דעות לכאן ולכאן. גם אצל השף מיכאל גרטופסקי, המוביל את המסעדה, כבר יצא לי לאכול ארוחות יותר ופחות טובות. הציפיה בטרם הארוחה שם הייתה שייכת, אם כן, לז'אנר האופטימיות הזהירה. יכול להיות שכך עדיף להגיע תמיד למקומות לא מוכרים. נעים להיות מופתעים לטובה.

      סושיאל קלאב מתנהלת על קו התפר שבין מסעדה לבר. העיצוב שלה הוא של בר לכל דבר ועניין; עם עירוב נאה וטוב טעם בין קלאסיקה אירופאית כמעט, למגע מודרני ואורבני. גם הגרוב מזכיר לגמרי בר, עם מוזיקה שעלולה לאתגר את אלה שמגיעים לאכול ולשוחח חרישית. במרפסת, לעומת זאת, נינוח יותר, הווליום מתון ואפשר לשבת ולסעוד כבמסעדה.

      התפריט בנוי באופן שאפשר לנשנש בלבד, אבל גם לאכול ברצינות. יש הרבה מנות ראשונות קטנות ומנות ביניים, וגם כמה עיקריות של ממש. גרטופסקי העמיד מערך מנות שהמורכבות לא נותנת בהן את הטון. אפשר לעיין בתפריט ולחוש שמדובר בעוד מקום, מאלה שכבר שבענו מהם מרורים רבים מידי. כשמתחילות המנות להגיע מתחוורים שני דברים: ראשית, האוכל כאן רחוק מלהיות סטנדרטי. גרטופסקי משתדל להחדיר בו טוויסטים ולהרחיק אותו ככל הניתן מפשטנות. זאת בניגוד גמור לאוכל עליו חתום וינס מוסטר בקונטיינר. שנית, מדובר באוכל מושקע ומוקפד, וזה ניכר גם ברגעים הקצת פחות טובים שלו.

      סלסלת הלחם כנייר לקמוס

      בסלסלת הלחמים (18 שקלים), שהגיעה ראשונה לשולחן לצד הבירות שהזמנו, היה כל טוב: לחמים טריים ומוצלחים, איולי חצילים טוב, שמן זית עם עגבניות טריות וזיתים מצוינים. מבחן סלסלת הלחם הוא בעיני מניירות הלקמוס היותר יעילים לשיקוף מצב הצבירה הבסיסי של מטבח במסעדה. מעטות הפעמים בהן נתקלתי בלחם טוב בארוחה גרועה, ולהפך.

      אז התחיל לנו טוב והראשונות המשיכו את הקו: קלמרי פלנצ'ה (38) התגלתה כמנה מקסימונת של קלמרי שנצרבו בדייקנות ראויה, כשלצידם סלט חם של פול ירוק וטחינה. כולם מגישים בשנים האחרונות מנות פתיחה עם קלמרי. זה סי-פוד זול יחסית, המשמש נשא טעמים יעיל. זו שקיבלנו בסושיאל קלאב היא אחת המוצלחות בשטח. איזון הטעמים בה, לצד הדיוק בביצוע, ממקמים אותה גבוה בסולם. אל תדלגו עליה אם אתם שם.

      מנה קטנה של מולים עם צ'יפס (42) התגלתה בעצם כמול מרינייר. איכותם הטובה של חומרי הגלם ניכרה בה. בשר המולים נותר עסיסי, המינון היה נדיב והצ'יפס לא ממש העסיקו אותנו. "סלט מרענן של חסה, בצל אדום ופרמזן" (38) הוזמן לשם הבריאות. אתה לא בונה על ניסים ונפלאות כשאתה מזמין סלט חסה, אבל הרוטב של הסלט הזה היה טוב ממש. הייתה בו נוכחות מצד אחד וקלילות נעימה ומרעננת מצד שני. זו, בעיניי, ביחד עם סלסלת הלחם, הדוגמה המוחשית לביצוע מוקפד – כזה שמדייק בקטנות.

      המשכנו לקבב שרימפס (64) ורביולי חצי ירח במילוי בשר (70), שתיהן יותר מנות ביניים מעיקריות, שעבורנו, ביחד עם הראשונות וקינוח, בהחלט סגרו ארוחה. הקבב היה אחלה. שלושה שיפודים של בשר שרימפס מצוין שנחתך גס, יצר מרקם נכון והיה פשוט טעים. עגבניות השרי בגריל, שהגיעו לידו, ליוו אותו בחן. רוטב היוגורט שהיה שם אף הוא לא ריתק וגם לא ממש היה נחוץ. הקבבים עשו את זה גם בלעדיו.

      המנה הפחות מספקת בארוחה הייתה זו של הרביולי. הבצק היה אמנם מוצלח בהחלט, אבל מילוי הבשר לא נסק ורוטב היין האדום היה מרוכז ורציני מידי, בעל טעמים "סגורים" משהו.

      עם אכזבה אחת משישה ניסיונות, מאזן נאה ומכובד, הגענו אל הקינוחים וברור היה שאחד מהם מספיק לנו לגמרי. הלכנו על טארט טאטן עם גלידת קרמל (32). גלידת הקרמל עשתה שמח בחיך. הטארט היה בסדר, אך ללא רמז למוקפדות המנצחת שנזכרה בשורות ממעל. לא הייתי בא אל טאטן כזה בטענה בתשע מכל עשר מסעדות כאן, אך על רקע הסטנדרטים שהעמיד גרטופסקי במרבית חלקיה של הארוחה הזאת, מתבקש לשפוט אותה בחומרה ולמקמה בסעיף החובה. המאזן הסופי נסגר, אם כן, על 5:2.

      החשבון הסתכם ב-326 שקלים, כולל פעמיים קפה ולפני אלכוהול. יותר מסביר בהתחשב באיכויות, שרוב הזמן, כאמור, שימחו אותנו. לא צריך לצפות למטבח עילי כשמגיעים לסושיאל קלאב, אבל להבדיל ממספיק מקומות בשטח המוציאים את שמו הרע של הקונספט, מדובר בבר גסטרונומי טוב מאד, שבהחלט מספק את הסחורה.


      סושיאל קלאב. שדרות רוטשילד 45, תל אביב. 03-5601114.