הישראליאנה במיטבה

עומר מילר פורע את השטר במסעדת 'חדר האוכל' ומנווט את אחת המסעדות היותר סימפטיות בשטח. אבי אפרתי חוזר שנית

אבי אפרתי
01/07/2010

מסעדת 'חדר האוכל' נפתחה לפני כשנה וחצי, בתקופת המשבר הכלכלי העמוק של סוף שנת 2008, תחילת 2009. לאחר פאזה ארוכה וממושכת בה התרגלה תל אביב למסעדות טרנד רבות יומרה, שתמחורן יקר להבהיל, הגיעה שעתם של המקומות הזולים. תחת כל עץ רענן צצו לפתע מסעדות רוטיסרי ועוף למיניהן ובמקביל, המסעדות הוותיקות והמבוססות פצחו בשורת דילים לרגל המיתון. תל אביב עברה לארוחות זולות יותר המבוססות על חומרי גלם פשוטים. רוב מסעדות הרוטיסרי והעוף היו כאינן במהלך הזמן. על אף שאנו אומת חובבי קוריצות ידועה, העסק לא עבד.

חדר האוכל גובשה בשונה ממיזמי העוף למיניהם. הלמידה, ההשקעה ובניית הקונספט מאחוריה ייצגו יותר מסתם תגובה נקודתית למגמה הכלכלית. הן היו מקצועיות לעילא. המסעדה נבנתה כמקום שמצד אחד אמור לספק תשובה איכותית אך צנועה למקומות היוקרתיים, אך מצד שני לא יוותר על הוויברציה הנכונה ויהיה לחלק מהטרנד. מדובר ביישום המדויק ביותר של רעיון ה"סמארט קז'ואל". שנה וחצי אחרי, חדר האוכל היא מההצלחות הגדולות של הענף בתקופה זו. השף עומר מילר, שגדל כגור טבחים מבטיח תחת כנפו של ירון קסטנבאום בפודארט ולא לגמרי הבריק כשהוביל אותה אחריו, קיבל את המפתחות לחדר האוכל ופרע את השטר.

הנה מה טוב ומה נעים

אינני פריק של שיטת ההושבה בשולחנות משותפים הנהוגה בחדר האוכל. כשאכלתי שם עשיתי מאמצים להתיישב במעט השולחנות הלא משותפים. למרות זאת, זה מקום שנחמד לבוא אליו גם כשהוא מלא. להבדיל ממספיק מקומות הומים, גם בהמולה שלו יש משהו נעים.

התפריט של מילר מביא את קולינריית הישראליאנה הבנאלית אל המטבח המקצועי. זה קורה בלי לנסות להעלות אותה אל המטבח העילי, אבל אגב שזירת מיני הטיות עתירות חן והקפדה על רמת ביצוע מהודקת, עם קורט שיק. בדיוק כמו בספר הבישול שהוציא מילר בחורף האחרון בהוצאת "על השולחן", כותרות המנות סוחבות אל הישראלי השגור ביותר; אבל כשיורדים לפרטים מתגלה מערך הטוויסטים ועימו הכישרון הרב של הבחור.

הרשימה הנוכחית מבוססת על שתי ארוחות ערב. בשתי הפעמים בהן הגענו המקום היה מפוצץ. לא מעט מסעדות נוטות לזייף במצבים כאלה. באף אחת מהמנות שקיבלנו לא ניכרה בעיית ביצוע. כולן היו עשויות היטב. ארוחה בחדר האוכל איננה אמורה לרגש, היא אמורה להיות נחמדת וכיפית. כאלו בדיוק היו הארוחות שלנו.

הדיווח הבא מתייחס למנות שהוזמנו בשתי הארוחות. ראשונות: קרם חצילים (18 שקלים), קובה עגל (24), סינייה דג ים (44), סלק ממולא (36), פילה בקר צרוב (42) ופילה מוסר ים נא (42). כמעט כל המנות היו חביבות להפליא. מטבל קרם החצילים העשיר הוא הברקה של מילר שהספיקה להפוך לקלאסיקה מוצדקת. מנת קובה העגל, עם טחינה ירוקה, יוגורט צאן ורכז רימונים הייתה אמנם קטנה, אך מצוינת ממש. מנת הסינייה מוסר ים הגיעה עם טחינה חמה מעל, כשלצידה בצל מתוק, עגבניות שרי תמר, צנון וכוסברה. זו מנה מוצלחת באמת, שמשלבת את העדינות של הדג והעושר של הטחינה החמה ברעננות הירקות הטריים. לפילה מוסר הים הנא הייתי מוסיף - לצד הירקות, העשבים, הבורגול והלבנה - עוד טיפת לימון. בסלק הממולא בבשר בקר, עם יוגורט וסירופ רימונים, לא חיכו הפתעות, אבל הוא היה טעים בהחלט. אותם הדברים תקפים לגבי מנת פילה הבקר: לא נורא יצירתי, אבל מהנה.

עיקרית "דניס בפיתה" (86), מתוך תפריט הקיץ שהמסעדה החלה להריץ בימים האחרונים, כללה שני נתחי פילה דניס צרובים, על פיתה עם לבנה צאן, סלק וסלט עגבניות ובצל. זו הייתה מנה חביבה, רעננה וקיצית, שבוצעה במדויק. פחות נהנינו ממנת הפרגית על האש (56). תשאלו: למה בכלל לצפות למשהו מנתחי פרגית על האש? התשובה פשוטה: מילר כבר הוכיח את יכולתו להפליא דווקא במנות המייצגות לכאורה את האוכל היותר בסיסי שיש. מנת הלאפה שווארמה שלו למשל, אותה טעמתי בחדר האוכל בעבר, היתה סוג של חגיגה מרכיבים שלכאורה מייצגים שיאי פשטות. זהו מקור האכזבה מהפרגית, שלמרות ריבת האגסים שליוותה אותה, היתה בנאלית.

עוגת שוקולד (32) ועוגת גבינה (30) היו פשוטות וחביבות, והאספרסו, בשתי הפעמים, מוצלח. גם אם פה ושם נופלים על מנות טובות קצת פחות, חדר האוכל התגלתה כמסעדה חביבה באמת, שמספקת את הסחורה גם במונחי value for money. בעיניי, כשרוצים לאכול נחמד, לא יומרני ובתמחור סביר, זו אחת האופציות היותר סימפטיות כיום.

חדר אוכל. שדרות שאול המלך 23, תל אביב. 03-6966188

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully