בשר, יין, שוקולד, גלידה; על כל אלה, כך מספר לנו אתר הבית של מסעדת בוצ'רי דה ברילוצ'ה, מבוססת הכלכלה של עיירת הנופש ברילוצ'ה שבארגנטינה. המסעדה, שנפתחה לפני כשלושה חודשים באזור התעשייה של רמת החי"ל, ממתגת עצמה, אם כן, כמסעדת קונספט. בבחינת "בואו לטעום את טעמיה של ברילוצ'ה". ראיתי דבר או שניים בחיי בכל הנוגע למיתוג מסעדות בישראל. די קשה לפתות אותי. בכל זאת, קריאה באתר הבית של המסעדה הביאה לבליעת הפיתיון. בוצ'רי דה ברילוצ'ה נראתה בטרם הארוחה כמו אירוע שבהחלט שווה לחכות לו.
לא נורא סימפטי להגיע בכל שעה של היום למאפליית ההיי-טק של רמת החי"ל. צפוף שם, אין שם חניה וויברציות של אזורי תעשייה עתירי ידע אף פעם לא עשו לי את זה. המלצרית המליצה להחנות בחניון אסותא בית החולים שלפתע צץ ברחוב הברזל - ועשיתי כדבריה. כשעליתי במעלית מהחניון התת-קרקעי מצאתי את עצמי באמצע בית חולים, מול עובד אחזקה שדוחף עגלה עמוסה במשהו, ואיש לא צעיר שמגלגל אשה מבוגרת בכסא גלגלים. עולם אחר לגמרי תוך 60 שניות, בעוד אני פוסע בכלל לעבר סעודת בשר, שוקולד וגלידה כל מה שטוב ללב.
נכנסים לבוצ'רי ותיכף נתקלים בקונספט. המלצרית שבפתח מכבדת בשוקולד ש"מגיע במיוחד בשבילנו מברילוצ'ה" ומובילה אל האטליז. שם, מאחורי ויטרינות מצוחצחות, ממתין הבשר. הכל נראה כמו בית מרקחת. הקצבים, בכפפות נקיות, שמחים לחשוף את מרכולתם וללהג עליה בידענות. הם מסבירים שחלק מהבשרים מגיעים קפואים מארגנטינה וחלקם טריים מרמת הגולן, מפרטים את צפונות הנתחים השונים וכן הלאה. מול הוויטרינה ניצבות שתי חביות יין ועליהן כוסות. תמורת 20 שקלים בלבד לסועד מגיע לשולחן דקנטר עם בלנד פשוט אך חביב, ממנו ניתן לשתות ללא הגבלה. הכול סבבה לגמרי עד כאן.
על לוח בגיר רשומים מחירי הבשר למאה גרם, שמתגלים כמייצגים את הרף היותר גבוה של הסקאלה המקובלת. לא מוגזם לתמחר כך בשר, בתנאי שיהיה מצוין. הלכנו על אופציה סולידית (260 גרם שייטל, ב-30 שקלים ל-100 גרם) מחד וגרנדיוזית (כ-750 גרם פריים ריב מארגנטינה, ב-32 שקלים ל-100 גרם) מאידך. שמחים, פסענו לשולחן. שני גברים רעבים בתום עמל יומם, שהולכים לפרק די הרבה כסף על קילו בשר טוב.
כולסטרול רע
אבל לפני הבשר, ראשונות: חציל חרוך עם טחינה גלמית ואנטיפסטי פלפלים (18) וגספצ'ו (26). שניהם היו סתמיים. החציל לא נראה כמי שעבר קלייה מוצלחת. הוא היה מריר, ללא ניחוח צריבת אש, עם טופינג אנמי לחלוטין. אף אחד לא בונה על אנינות יתרה כשהוא מזמין גספצ'ו, אבל כשמחברים נכון את חומרי הגלם של המרק הדרום הספרדי הזה הוא יכול להיות סימפטי. כמו שאפשר להבין, זה לא מה שקרה עם הגספצ'ו שלנו, שהיה בינוני גם במונחי מרק חובבים ביתי.
ואז הגיע הבשר. שותפי לארוחה חתך ראשון מהפריים ריב וקימט את גביניו. "תטעם" הוא אמר לי. טעמתי. "שננסה מאזור אחר של הסטייק?" השבתי. ניסינו. ושוב. בשר טוב לא מצאנו שם. המרקם היה בלתי בשרי בעליל, שלא לומר חלקלק. זה לא היה הפריים ריב הרע הראשון של שנינו, ובכל זאת, הבעת התימהון על פנינו היתה עצומה. כשמיתוג נכון עושה את שלו, הוא מצליח לעבוד כל כך טוב, שקצת קשה לך להאמין שמשהו לא טוב יכול להתחולל כאן. זה היה סטייק גרוע בלמעלה מ-250 שקלים. מלצרית חביבה דאגה להחליף אותו, לבקשתנו, באדיבות.
השייטל היה קצת למעלה מבינוני, וחבל שכך. אני מת על שייטל. מדובר באחד הנתחים הפחות מיוח"צנים אבל יותר מוצלחים מבין נתחי הבקר. במיטבו הוא נפלא. בשרי מאד ועם זאת עדין וחף משומן מיותר. אפשר היה לאכול אותו, אך קשה לומר שהוא הסב הנאה. כנ"ל לגבי האנטרקוט (45 שקלים ל-100 גרם, 140 בסה"כ) שהגיע במקום הפריים ריב. הוא היה אפשרי ותו לא; בטח לא מה שהיית רוצה למצוא בסטייק האוס איכותי. התוספות לצד הבשר קישואים, סלט ופירה - השמימו.
לא ממש התחשק לנו לחתום בקינוחים כבדים, אבל על הגלידה, ברילוצ'ה סטייל, גאוות המקום, לא רצינו לוותר. כדור סורבה קלפאטה, סוג של פירות יער טיפוסיים לברילוצ'ה כדברי המלצרית, וכדור גלידת דבש (9 שקלים איץ') היו הבחירות. שתיהן ציערו. הסורבה היה סתמי בלשון המעטה וגלידת הדבש הגדילה, כלומר הקטינה, לעשות. מתיקותה הבוטה, שהיתה בה תחושת מלאכותיות, הזכירה את ניחוחם המפוקפק מעט של מטהרי האוויר ההם.
בוצ'רי דה ברילוצ'ה היא הרבה מאד קונספט, מוצלח כשלעצמו אולי, אבל מעט מאד מסעדה. לא ממש בדקנו את השוקולד, ומה לנו כי נלין על יין, אפילו פשוט, ב-20 שקלים לראש ללא הגבלה. אבל הגלידה טעונה שיפור בהול והבשר, גם אם לא משקללים את פדיחת הפריים ריב, רחוק מלהיות משהו לכתוב עליו הביתה. גם כל השאר היה, כאמור, לא-מי-יודע-כמה ומטה. נשארנו עם מקום נעים שמספק שירות נעים ותו לא. לא בשביל זה יוצאים בערב מהבית למסעדה. עלות חניה לא זולה כלל (50 שקלים) בחניון אסותא נוספה לחשבון. גרוב בית החולים, לפני ואחרי האוכל, מגיע און דה האוס ומצטרף להזרקת הכולסטרול הרע, תרתי משמע, מהמסעדה הסמוכה.
בוצ'רי דה ברילוצ'ה, הברזל 4, א"ת רמת החי"ל.