בשירות האפיפיור

די הרבה באזז מתנהל בשנה האחרונה סביב מסעדות בירושלים. מחניודה, כנראה המסעדה הכי טרנדית בקרב סועדי תל אביב, פתחה את הגל. במקביל, מקומות כשרים מושקעים ומוערכים אף הם זוכים להצלחה ולתהודה. הכול טוב, יפה ואף מקסים, רק שהניסיון לדגום מי מהמסעדות הללו בעתות שבהן אנשי החוף יכולים לעלות אל ההר – יום חג למשל - נדון לכישלון. סגור. עלינו ליום טיול בבירה בסוכות, חיפשנו מקום לצהריים והצטערנו לגלות שממה מוחלטת. כך מצאנו את עצמנו מגיעים ללה רוטיסרי, הפתוחה כל השבוע, גם בשבתות וחגים. שום דבר לא הכין אותנו לחוויית "קפיצה קטנה לחו"ל" שציפתה לנו שם. זו הייתה הפתעה נעימה.

מלון נוטרדאם דה ג'רוזלם שוכן ברחוב הצנחנים, מול חומות העיר העתיקה, בדיוק על קו התפר הדקיק של המעבר ממערב העיר למזרחה. בעבר תפקד המקום כמנזר ובהמשך הוסב ייעודו למלון שרבים ממבקריו צליינים. בנוסף לחדרי האוכל לאורחים, מפעיל המלון גם את לה רוטיסרי - הרגשת חו"ל מתחילה כבר בכניסה לחניון. קודם כל, פוגשים את השלט בכניסה, עליו מצוין שהמקום הוא רכוש הוותיקן. מחנים את הרכב, מרימים את הראש ומתפעמים מהמבנה היפהפה, דמוי המבצר ולרגליו הגינון האירופאי בחזית. המעבר מלאקוניות הכביש הראשי שבחוץ, לשלווה וליופי של המקום עצמו, דרמטי. ההפתעה גוברת בכניסה למסעדה ואת הסועד מקבלת דלת עץ עתיקה, יפהפייה, קירות אבן ובר מרשים עם לאונג' הסמוך לחלונות המוארים. העיצוב והאווירה מזכירים מסעדות אירופאיות מושקעות עם מוזיקה חרישית ברקע. הכי רחוק שיש מזיעת החוץ היגעה.

במטבח הפתוח והמודרני עובדים השף, רודריגו גונזלס אליאס, שהגיע מספרד בשליחות הוותיקן, והצוות הבינלאומי. התפריט כתוב באנגלית, מתומחר בדולרים והמלצר המקומי, הלבוש בקפידה, התנהל מולנו במהלך הארוחה באנגלית רהוטה, שהשתנתה לעברית מול הילדים. תפריט הערב אינו זול: מחיר העיקריות יכול להגיע גם לכמעט 40 דולר, אבל בצהריים, לאורך השבוע כולו, מוגשת ארוחת ארבע מנות, בפורמט ראשונה-ביניים-עיקרית וקינוח, במאה שקלים לסועד. אפשר להסתכל על זה גם כעל ארוחה בסבסוד הוותיקן שהיא, על הדרך, גם אחת היחידות האפשריות בעיר בצהרי שבת או חג.

סלט חינני, מעלים למיניהם ופירות טריים, ברוטב ששיחק בנעימות בטעמי חמצמץ-מתקתק, הוגש לפתיחה, לצד לחמניות טריות. זה היה סלט נדיב וטעים, שלגמרי אפשר היה להסתפק בו לראשונה, אבל אז הגיעה מנת הביניים: פאייה לוקוס, שהדגישה את מוצאו הספרדי של השף. היא הייתה חריפה מעט, טובה קצת פחות מהסלט רב החן, אבל סבירה בהחלט ואף אחד לא חסך שם בדג. המשכנו לעיקרית, בה התאפשרה בחירה: הליבוט ברוטב לימון או סקלופיני ברוטב יין אדום. טעמנו משתיהן וחלקנו. הדג שמר על עסיס, הרוטב הלימוני היה עשיר, לא הרפתקני, אבל עשוי בקפידה ותוספות הירקות הועשרו ברוטב פירותי מתקתק. גם הבשר שכנע - איכותו היה מצוינת, הוא טוגן באופן ששמר על אדמדמות מתבקשת ורוטב היין האדום בציר בקר היה מלא אופי וטעם, אך לא כבד מדי.

קינוח היום היה מרק שוקולד לבן קר עם כדור סורבה מנגו. שהיה חביב. אף אחת מהמנות שאכלנו לא ניסתה להיות מפעימה או מרגשת, אבל הן היו טובות ומוקפדות והוגשו בפרזנטציה נאה ביותר. יותר מזה לא היינו צריכים. אם לחשוב על האלטרנטיבות שבכל זאת היו פתוחות בעיר באותו יום ולשקלל את המחיר המגוחך, מדובר בהרבה יותר מסתם שיחוק, בחסות הוותיקן כאמור.

במקומות מהסוג הזה לא באים לאכול וללכת אלא לשהות וזה מה שעשינו. אחרי האוכל עלינו במעלית לגג המלון. התצפית הנשקפת ממנו על העיר המזרחית היא יפהפיה. כרגע המקום בשיפוץ ובקרוב יוקם שם פיאנו בר. הלוקיישן מושלם. אל תבקרו במסעדה בלי להציץ שם. אחר כך יוצאים ממתחם נוטרדאם, צועדים חמש דקות לכל היותר ומגיעים לשער דמשק הוא שער שכם – לב ליבו של שוק העיר העתיקה. גם אם מתוייר למדי, האזור מקסים ושווה לגמרי סיבוב לאחר האוכל, כשהרכב מחכה בחניון נוטרדאם. ההוספיס האוסטרי, הכנאפה של ג'עפר, העשבים המדהימים מההר, שמוכרות הנשים בקרנות הרחוב ושפע שכיות חמדה נוספות, קולינריות ואחרות, נמצאות שם. ותמיד אפשר לחטוף אספרסו נוסף, על הבר בלאונג' של לה רוטיסרי, בדרך חזרה הביתה.


לה רוטיסרי, מלון נוטרדאם דה ג'רוזלם, הצנחנים 3, ירושלים. 6278114 02