פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      זו לא אותה הלביבה

      מסעדת אורנה ואלה היתה ביתו השני של אבי אפרתי בשנות ה-90, אבל ללוקיישן החדש בהרצליה הוא דווקא לא התחבר

      לביבות בטטה – אורנה ואלה (יח"צ)
      לביבות בטטה של אורנה ואלה (צילום: יח"צ)

      בתום הארוחה בארנה ואלה הרצליה ניסיתי לנסח את מוקד רשימת הביקורת. דבר אחד ברור היה: לקולינריה יש אולי מקום כאן, אבל יותר מדיבורים על אוכל, הטקסט הזה צריך לעסוק בסוציולוגיה. מסעדת אורנה ואלה היא קפה-מסעדה תל אביבי שפתוח מ-1992. כל ניסיון לתארו כעוד מקום פופולרי ואהוב שמגישים בו אוכל טעים, יהיה נפסד לגמרי. מדובר בהרבה יותר מזה. עבור אוכלוסייה תל אביבית מסוימת אורנה ואלה היה חדר אוכל פרטי ובית. בשנות התשעים היה המקום הזה ממגדיריה הבולטים של המרכז תל אביביות. לביבות הבטטה, הלחם המצוין, "סלט הכול", טארט אגסים ושקדים; כל אלו היו (ועודם) עשויים מצוין; אבל אורנה ואלה זה הרבה יותר מלביבות הבטטה.

      זו הוויברציה; הדבר החמקמק ההוא שהמונח "אווירה" דל וקטן מלתארו. מדובר בשיווי המשקל בין לשכונתיות וביתיות מחד, לתור הקבוע בכניסה ולסטטוס המחייב של בית הקפה בטוב בעיר.

      אורנה ואלה, הרצליה (נמרוד סונדרס)
      מסעדת אורנה ואלה בהרצליה (צילום: נמרוד סונדרס)

      שנים הדפו אורנה אגמון ואלה שיין, בעלות המקום, את ההצעות לפתיחת סניפים נוספים. בכל זאת, בקיץ האחרון נתבשרנו על פתיחתו של אורנה ואלה הרצליה. דור אורנה ואלה של שנות התשעים, כך קראתי באחת או יותר מכתבות הקידום למקום החדש, עבר להרצליה ואך טבעי שסניף של אורנה ואלה ייפתח עבורו שם. עובדתית זה כנראה נכון. דור אורנה ואלה של ראשית שנות התשעים ממוקם כעת בהרצליה (וברמת השרון, הוד השרון ורעננה).

      כאן מתבקשת שאלה: למה מצפים כשמגיעים לאורנה ואלה הרצליה? האם הוא אכן מיועד לבוגרי ספינת האם התל אביבית? ואם כן, האם יש ביכולתו לשחזר את הוויברציה ההיא? אני מנחש שאת השאלה הזאת בדיוק, ועוד כמה, שאלו גם אורנה אגמון ואלה שיין כשלא ניאותו בעבר לצעות לפתיחת סניפים נוספים. הסניף הנוכחי בהרצלייה הוא, אם כן, סוג של מקרה מבחן.

      ועתה לגילוי נאות: אורנה ואלה שינקין היה לי לבית שני לאורך כל שנות התשעים. כשמדברים על "דור אורנה ואלה" שנמצא היום באיזור חיוג 09, מתכוונים, בין היתר, אלינו. כל ניסיון שלי להשוות בין אותו וייב בסניף הרצליה לסניף האם בתל אביב, חושף סובייקטיביות ברורה. בכל זאת, ובניסיון להניח בצד לרגע את הסנטימנטים, די קשה להשוות בין המקומות. הבאג הגדול ביותר בסניף החדש קשור בעיני ללוקיישן שלו. חלק מהותי בחווית אורנה ואלה היא השכונתיות. כיכר דה שליט, מטר מחוף הים ההמוני ביותר בהרצליה, מול "ג'וניור בכיכר (קליית יוסי)", בואך "גלידה אריה", הוא מיקום המשדר המוניות ולא שכונתיות. כמה מאות מטרים דרומה משם ממוקמת כיכר צנועה, נעימה ושכונתית. לו מוקם הסניף החדש שם, הכול היה מרגיש אחרת. לו מוקם, למשל, בלוקיישן שמרגיש שכונתי קצת יותר ברמת השרון, ע"ע רביבה וסיליה נניח, זה גם היה מרגיש אחרת.

      סלט הכל של אורנה ואלה (ניר לנדאו, מערכת וואלה! , ניר לנדאו)
      סלט הכל (צילום: ניר לנדאו)

      ישבנו במסעדה והסתכלנו סביב. המקום לא היה ריק. לא נראה לנו ש"דור אורנה ואלה" ישב שם. גם זה חלק מהעניין. ויברציית אורנה ואלה תל אביב לא הייתה רק מה שהמקום סיפק אלא גם מי שישב בו. את זה – וזו איננה אמירה שיפוטית חלילה – לא ברור אם ניתן לשחזר.

      המקום פתוח כבר חודשיים, אבל השירות יכול עדיין להשתפר. האוכל מצליח ליישר קו בחלקו עם האיכויות של המסעדה האם, ובחלקו פחות. כך למשל, לביבות הבטטה (38 שקלים לצלחת גדולה, 22 לקטנה), ספינת הדגל בה' הידיעה, שיחזרו במדויק את טעמי המקור, גם אם רוטב השמנת-עירית היה מעט מלוח מידי. גם סלט האטריות בקלמרי (44) עשה את זה. שנים לא טעמתי את "סלט הכול" (38). הזמנו אותו וקצת הצטערתי לגלות שבשונה ממנות רבות בתפריט, שמחזיקות מצוין גם אחרי (כמעט) עשרים שנה, הסלט הזה, ובעיקר הרוטב שלו, מרגיש קצת פאסה, ולא כי לא ביצעו אותו כראוי.

      מנת סלמון צרוב על קפונטה עם שעועית לבנה בוויניגרט (86) הייתה העדות לכך שבמטבח בסניף ההרצלייני עדיין צריכים להשתפר. כפריקים של ספר הבישול של אורנה ואלה, המנה הזו היא אורחת מוכרת די ידועה במטבחנו. אנחנו יודעים בדיוק איך היא צריכה להיות במיטבה. הקפונטה הייתה אפויה מידי והפכה עיסתית, השעועית לא בושלה מספיק ונתח הסלמון יכול היה להיות גדול יותר ומיובש פחות. זה לא היה אסון, אבל קצת פיין טיונינג לא היה מזיק כאן. באורנה ואלה תל אביב דברים כאלו לא קורים.

      טארט שוקולד- אורנה ואלה (יח"צ)
      טארט שוקולד. תמיד מוצלח

      מנת קוביות פילה עגל על ירקות בגריל (92) הייתה מוצלחת בהרבה. בשר מצוין, שנצרב במדויק לדרגת מידיום רייר, על ירקות צרובים טעימים ורוטב עגבניות טוב, חריף במידה. טארט שוקולד עם קצפת (27) היה בסדר גמור אבל טארט האגסים (30), עוד קלאסיקה מובהקת, היה מפוקשש. מהקלתית לא עבר העושר הנימוח המוכר ההוא,ו האגסים היו קצת מקובצ'צ'ים.

      הארוחה לא הייתה אחידה ברמתה, בעיקר בגלל אי דיוקים בביצוע פה ושם. לאחר חודשיים של פעילות זה אולי לא אמור לקרות, אבל סביר להניח שהמטבח יתייצב תוך זמן לא רב. לא ברור אם התל אביבים של פעם ירגישו כאן ועכשיו בדיוק כמו שהרגישו שם ואז. הניסיונות להשוות דינם, כאמור, כישלון. מצד שני, ברור שלאחר עוד קצת שדרוג מערכות במטבח, מדובר יהיה במקום בהחלט חיובי. צריך לקוות שהמיקום הבעייתי לא יפריע לו להצליח. לגזרת איזור חיוג 09, שאולי משופעת בבתי קפה ומסעדות אבל חסרה מאד מקומות קצת יותר אישיים ובעלי אופי, זו תוספת משמעותית.

      אורנה ואלה - רחוב חבצלת השרון 35, פינת כיכר דה שליט, הרצליה פיתוח, טל' 09-7731200.

      אורנה אגמון ואלה שיין (יח"צ , יעל אילן)
      אלה שיין ואורנה אגמון (צילום: יעל אילן)