החיים בתור שרימפס בפיתה: ביקורת על מסעדת צפון אברקסס

למרות הפיתוי, מוקד הביקורת הנוכחית יהיה אוכל ולא תכנית ריאליטי בטלוויזיה. קצת למעלה משנה חלפה מאז נפתחה צפון אברקסס, כמיזם משותף של אדי ארליך מאברקסס ואייל שני. ארליך סיפק את המקום, שני את המיתוג והרעיונאות הקולינרית ועל הביצוע בפועל הופקד בני ליפשיץ, שבישל עם שני גם במסעדה השניה שלו, סלון. בזמן שעבר מאז, צפון אברקסס היה למקום הומה תמידית ושני, בחסות תכנית ריאליטי מצליחה אחת, לסלב גם מחוץ לגבולות הבועה שהוקירה אותו תמיד.

שני הוא איש שמעורר כל מיני תגובות, קיצוניות לשני הכיוונים לרוב. הפואטיקה הפומפוזית שלו יכולה לעצבן, לשעשע או לייגע, אבל את היכולת לעשות אוכל טוב אי אפשר לקחת ממנו. באוקיינוס בשעתה ובסלון תומחר ומתומחר הטוב הזה בהון רב, שלא תמיד ברור אם הוא מוצדק. בצפון אברקסס רף המחירים שפוי וזה משנה לגמרי את התמונה. להבדיל ממאיר אדוני למשל, שבחצר הטבחים של כתית הגיש הקיץ אוכל פשוט, שונה בדקדוק הפנימי שלו מזה המוגש בכתית הפורמלית, בצפון אברקסס הסיפור שונה. האוכל שם איננו שונה בגנום שלו מזה המוגש בסלון, הוא רק פשוט ובסיסי יותר.

יצאנו לצפון אברקסס, לבדוק מה נעשה במטבח שם בימים אלו וחזרנו מבסוטים. לא היה מושלם ויש מה לתקן, אבל הסה"כ שימח. היה טעים, נעים והוגן ובהשוואה לביקורים קודמים שם נראה שהמטבח בהחלט התייצב. נחמד שכך. אם עד צפון אברקסס לא הייתה דרך ליהנות מהאוכל הזה בלי לפרק בוחטות, עכשיו אפשר.

הגענו בערב המוקדם, רגע לפני ההמולה וישבנו בחוץ. בעוד החלל הפנימי בקומת הכניסה מרגיש כמו בר עם באזז והחלל למעלה כמו חמארה צפופה, המפלס החיצוני מייצר תחושה של מסעדה לכל דבר. לא ברור אם לזה כיוונו הוגי צפון אברקסס, אבל זה מה שקורה שם בפועל. פסקול סבנטיז במובניו הטובים עשה נעים והאוכל החל לזרום: "כרובית תינוקת, ראש זהוב שלם נמס בתוך עליו" (34 שקלים), "בטטה שלמה אפויה על אבן עד שהסוכר שבה נמס על בטנה" (25), שרימפס בפיתה (68) ו"קלמרי ממולא בפוקאצ'ה ששותה לו מהמחבת את פרפום העגבניות" (54). אם לא היה לנו את אייל שני, מישהו חייב היה להמציא אותו.

הירקות היו עשויים כהלכה. הכרובית לא הייתה כל כך תינוקת. בעצם, מדובר היה באחת די בוגרת. כמקובל בעדות אייל שני, היא הוגשה על קרטון לאחר שנאפתה למידת ריכוך נעימה. הנחנו אותה במרכז השולחן ונעצנו מזלגות לכל אורכה של הארוחה. הבטטה הייתה גם היא נימוחה כמעט לגמרי, עם שמנת חמוצה נעימה מעליה. שום טענה למטבח ובכל זאת, בין הכרובית לבטטה, הכרובית לוקחת.

מנת השרימפס בפיתה הייתה ונשארה שיחוק. פיתה טובה להפליא, עם שלושה שרימפס קריסטל שנחלטו ובישולם הופסק מיד עם מי קרח, במצב הצבירה הנכון. איולי חמצמץ וירקות הופכים את מנת הנשנוש הזו לעונג צרוף. הקלמרי היו החלק הפחות מוצלח בארוחה. קלמרי ממולא במיני מליות הוא, עבור כותב שורות אלו, כמעט פ?טיש. לדחוף פוקאצ'ה רוויה ברוטב עגבניות טוב לשקיק קלמרי, במקום לשקוד על מיני מליות סבוכות, זה רעיון ממזרי ולא פחות ממנצח. כבר אכלתי את המנה הזאת בצפון אברקסס ונהניתי עד מאוד. הפעם טעמי הקלמרי היו דהויים, בקושי הרגשנו ים במנה הזאת, ורוטב העגבניות החריף השתלט ובלע את מרקם הטעמים.

מקטגוריית התפריט המכונה "פרת שארולה ענקית, טלה וגדי" הוזמנו "שווארמה טלה, ספוגה בענבי יין, נחה על טחינה וירקות צרובים בגריל" (65) ו"נתח קצבים צלוי מדיום רייר, נח על זרעי עגבניות טרופים בשמן זית" (59). ענבי היין הוסיפו טאץ', תוסף הטחינה-ירקות הצטיין, רק בשר הטלה שכח להגיע. הוא לא היה גרוע, אבל מאומה מהאיכויות של נתח טלה טוב בדיבור צפוף עם טחינה-עגבניות, מבית מדרשו של השף שני, לא ניכר בו. נתח הקצבים, לעומת זאת, היה ההיפך המוחלט. טעים ברמות על. אתגר לעיסה, ככל נתח קצבים, אבל כל מפגש של החיך עימו חילץ עוד ועוד טעמי בשר מורכבים ונהדרים. הנתח הגיע חתוך, בתוך רוטב ממכר מעגבניות מגורדות גס עם שמן זית מצוין ומלח גס. כל ביס כזה, של בשר טבול בתערובת שמן הזית-עגבניות חילץ מאיתנו לא פחות מגניחות הללויה.

"קינוח קרם חלב עטוף במרמלדת גויאבות" (29) הזכיר שוב כמה הפשוט-פשוט הזה יכו להיות נהדר כשהוא במיטבו. "בננות מלוטשות בסוכר עטופות קצפת ושוקולד חם" (29) הראו את צידו האחר של הפשוט, שהופך לעיתים לפשטני.

363 שקלים לפני אלכוהול עלתה הארוחה הזאת, שבעצם יכולה הייתה גם להספיק בקלות לשלושה. למרות שרוב המנות כאן הן מנות ביניים, ארבע מהן לפני קינוח, מספיקות בהחלט לזוג רעבים. אז כן, יש מה לשפר במטבח; ובכל זאת, טעים ושמח שם, ולפיכך מומלץ בחום.


צפון אברקסס. רחוב לילינבלום 40, תל אביב. 054-6786560.