טפאו: בינונית ומאכזבת

טפאו היא ממסעדות הטפאס הוותיקות בשטח. כשנפתחה, ב-2002 כאחותה הספרדית של אונמי היפנית, ברחוב הארבעה, טפאס ברים טרם היו חלק מהטרנד. היא אולי לא הייתה הראשונה. אלי אולי של השף אנטוניו מנסה קדמה לה. אבל לאפקט ברצלונה בתל אביב היה אז די הרבה אימפקט על כולנו. העיצוב במקום, עם אזכורים בלתי משתמעים לגאודי; האוכל הטוב; והמקצועיות של אנשי הקבוצה שהפעילה את המקום, הפכה את טפאו להצלחה מיידית. די מהר נעשתה טפאו לחלק מהמיינסטרים ואף נפתחה לה אחות תואמת באיזור התעשייה של הרצליה פתוח.

הביקור הנוכחי בטפאו נועד, אם כן, לתהות אחר הנעשה באחד המקומות המצליחים ביותר כאן, שתמיד שעוברים בו הוא נראה מלא לגמרי. הממצאים אינם משמחים במיוחד. הארוחה בטפאו הייתה בינונית וטובה הרבה פחות מרף הבסיס המוכר שם מהעבר. מנות רעות ממש אולי לא היו שם, אבל ביותר מידי פעמים חגגה הסתמיות. לא יצאנו מתוסכלים או כועסים, אבל גם לא ממש מסופקים. הרגשנו שאם זו רמת הבסיס בטפאו אין המון סיבות לחזור לשם.

זה התחיל ממנת הלחם (18 שקלים) שהתגלתה כעלובה ומעליבה. שתי פיתות זערוריות ושתי לחמניות ביס תעשייתיות; שתיהן מהז'אנר שמקבלים במטוס, ומטבלים מחופפים לגמרי. זו הייתה פתיחה מוזרה לגמרי.

במנת סביצ'ה בס הסלע עם פלפלים, נבטי ברוקולי וכוסברה (36) היו אמנם יותר פלפלים מדג, אבל החיבור בין החומרים, ובעיקר תחמיץ ההדרים שעטף את הכל, היו טעימים. מנת קרפצ'יו פילה בקר (34) הזכירה את הקרפצ'יו התל אביבי הטיפוסי ולא היתה טעימה: טעם הבשר הועלם כמעט לגמרי ע"י מיני נותני טעם (שמן צ'ילי ושבבי גבינת מנצ'גו). עם נוכחות כל כך עזה לטעמים הנוספים, זה בטח לא קרפצ'יו.

מנת אסקליבדה ירקות קלויים עם אנשובי וגבינת כבשים (28) התגלתה כאנטיפסטי סטנדרטי לחלוטין בטעמים, קטן מאד, עם מעט מידי אנשובי ופיסת גבינה זערורית. מנת בייבי קלמרי עם שעועית שחורה (24) היתה אי של איכות בבינוניות שמסביב. היו בה מעט גופי בייבי קלמרי אמנם, אבל הם היו טובים במיוחד. תבשיל השעועית הכבד עשה את זה אף הוא, כלשעצמו וגם ביחד עם פירות הים.

פולפו א לה גייגו – תמנון גליסיאני על סלט של בצל ירוק ועגבניות צלויות (38) החזיר אל המציאות. הוא היה אנמי. את טעם התמנונים, שיובשו, בקושי הרגישו. הסלט היה סתמי וגס. מנת הסינטה בצ'ימיצו'רי בצל ירוק (40) הייתה קטנטונת. הצ'ימיצ'ורי שעליה היה מיותר. אבל אחרי שהזזנו אותו התגלה נתח בשר מצוין באמת.

אז מה היה לנו עד כאן? מנת לחם מבישה, שלוש מנות טפאס חביבות בהחלט ושלוש סתמיות לגמרי. למרבה הצער, הקינוח – פאדג' שוקולד ללא סוכר עם טוויל גרוייר וגלידת ונילה (38) – נפל לחלק הטוב פחות במטבח של טפאו, בלשון המעטה. הפאדג' עצמו אמור היה להיות ריכוז מענג של שוקולד. הוא היה רחוק משם. חוץ מזה, לא חיממו אותו מספיק במיקרו והיו לו איזורים חמימים וחמימים פחות. טוויל הגרוייר לא היה שם בכלל והגלידה הייתה תעשייתית, איומה. הכל הוגש במן רישול מחופף, על צלחת מוארכת. זו הייתה מנה גרועה ממש, מביכה מאד. גם האספרסו היה גרוע. לא ייאמן, אבל הצליחו להוציא מהמכונה המקצועית ומתערובת הקפה הטובה של מאורו, אספרסו הרבה פחות טוב מזה המתקבל במכונה ביתית צנועה ונטולת יומרות.

אז טפאו תל אביב, נכון לכרגע לפחות, היא אכזבה ברורה ומסעדה טעונת שיפור. חבל. פעם אפשר היה לאכול שם טפאס טוב באמת.

טפאו. רחוב הארבעה 16, תל אביב. 6240484–03. לא כשר.