קאזה נובה: לא מצליחים להתאהב

אבי אפרתי יוצא אל המסעדה הלוהטת ביותר ביפו ומוצא כשלים קולינריים ומנות לא טעימות בעליל

  • קאזה נובה
  • ניר דגן
אבי אפרתי

לכל הביקורות של אבי אפרתי

(תוכן מקודם)

פיתוח מהפכני לטיפולי אנטי אייג'ינג בבית יחולל שינוי בעור הפנים שלך

בשיתוף נומייר פלוס
לכתבה המלאה
סביצ'ה מיקסטו (צילום: בועז לביא, יח"צ)

זה אמור היה להיות המקום החם של סתיו 2011. מסעדה נואבו לטינית, בפתחו של נמל יפו, עם חלל קשתות יפואי שעוצב מחדש, מרפסת מקסימה למים, ברים אטרקטיביים בפנים ובחוץ ואוכל צוהל. זה אמור היה להיות משהו שעוד לא ממש היה כאן, שכולנו שמחים לקראתו ומחבקים בחום. זה אמור היה; זה לא.

קאזה נובה החדשה של השף ניר דגן היא אכן מקום שכייף לשבת בו. השילוב בין שפע הצבע המודרני לחלל האבן המסורתי בפנים המסעדה חביב. הישיבה בחוץ, על מזח הנמל, מענגת. נמל יפו המתחדש מקסים. זו הסיבה לכך שייתכן אפילו שאשוב לשם. במחווה לעמיתי דניאל רוגוב, שהלך לעולמו בשבוע שעבר, אנסח זאת בדומה לאופן בו נהג במעט הפעמים שסיכם רשימת ביקורת בשלילה: בפעם הבאה שאגיע למקום, אסתפק באבטיח ובירה צוננת או קפה.

המון יומרה והמון פסאדה יש בקאזה נובה. למרבה הצער, מבחינה קולינרית התמורה דלה במיוחד. השף טוב כוונות אולי, המנות מתומחרות בהגינות והכל במקום מתפוצץ השתדלות ורצון להיטיב. אבל האוכל לא פוגע. זה לא שהשף דגן מכוון למרכז המטרה ויוצא לו על יד. אם נניח שמרכז המטרה המטאפורי הוא לוח חיצי "דארטס" בפאב אנגלי, רוב המנות של דגן מגיעות אל הקיר במקום אל הלוח. הן מפוקששות ביג טיים. חלקן סתמיות, כמה מהן פשוט לא טעימות. המנות היותר טובות בארוחה מגרדות איכשהו את רף הבינוניות מלמטה, מז'אנר שום-דבר-לכותב-עליו-הביתה. השאר, הרבה פחות מזה.

המטבח הנואבו לטיני משלב טכניקות דרום אמריקאיות מסורתיות במודרניות. על בסיס זה מושתת האוכל שם. התפריט מחולק לארבעה אגפים: סביצ'ה, עם שפע מנות סביצ'ה דגים ופירות ים; פיקאוס, שהן מנות ביניים לחלוקה; עיקריות וקינוחים. היה ערב, היינו רעבים מאד, הגענו נחושים להסתער על הרבה אוכל במסעדה הטוענת לכתר החמה ביותר בעיר. כתבות הקידום בתקשורת עושות כנראה את שלהן. בפנים ובחוץ היה FULLY BOOKED. ישבנו בחוץ. האוכל החל לזרום ועימו האכזבה.

יח"צ פסטיבל הקולנוע ירושלים

פתחנו בשתי מנות סביצ'ה: מיקסטו (40 שקלים), עם שרימפס, קלמרי ומולים בליים, בצל כוסברה וקרם צ'ילי; ותאי (39) עם שרימפס, ליים, קארי ירוק, חלב קוקוס, שום, ג'ינג'ר, בצל סגול ובזיליקום. אלו היו שתי המנות היותר טובות בארוחה. נכון יותר לומר שהן היו הפחות רעות. המיקסטו היה סביצ'ה סטנדרטי ובנאלי, לא רע אולי, אבל נטול ייחוד ועוקץ.

התאי כבר החל לאותת על בעיה של ממש. השרימפס נחלטו ללא שיתייבשו אמנם, אבל מעטפת הטעמים, שאמורה הייתה לספק חגיגה, הייתה רחוקה מאד מכך. קארי, חלב קוקוס, ג'ינג'ר, ליים, בצל סגול; כל אלו ועוד אמורים לעשות שמח ועולץ בלב. אם מנת הסביצ'ה הקודמת הרגישה בינונית ובנאלית, כאן כבר הייתה תחושה של סתמיות. ובציונים: אם ה"מיקסטו" הייתה בינונית, ה"תאי" כבר הייתה בינונית ומטה. וזוהי רק ההתחלה.

מאגף הפיקאוס - מנות הביניים – הוזמנו טונה צרובה בקראסט זרעי כוסברה עם צ'ימיצ'ורי (49) ואלמוחבנס (28) – לחמניות תירס וגבינה. שום טענה לאיכות הטונה, שהייתה טובה כשלעצמה ואדומה כמתבקש. רק שהצ'ימיצ'ורי, שאמור היה להיות נותן הטעם שם, היה רע למדי. ולא רק שהיה רע, עודפי מלח, מז'אנר הטבח המאוהב (במלח ים אטלנטי), נכחו שם. לא הייתה כל ברירה אלא לנקות היטב בסכין ולסלק את הצ'ימיצו'רי הזה. נותרנו עם מנה נדיבה של טונה אדומה ונאה אך ללא כל אלמנט טעם נוסף; סוג של בעיה. הלחמניות תפקדו על תקן "ממלא כרס" יעיל. הן לא היו נורא טובות. לא לגמרי ברור למה צריך לגבות עליהן 28 שקלים. להגנת דגן וקאזה נובה ניתן מאידך לומר שאע"פ כן, גרידיות היא הדבר האחרון המאפיין את המקום הזה.

העיקריות סימנו הסלמה של ממש. הזמנו קנקאטו (76) – פילה סלמון צלוי עם מוצרלה, צ'וריסו, עגבניות לחות ועשבי תיבול ו-ווטאפה (74) – פילה מוסר ים בפלנצ'ה ברוטב חלב קוקוס, בוטנים, קשיו, עשבים וצ'ילי. שתי המנות היו אסון קטן. הקונספט של מנת הסלמון מייצג בעיני תמצית של סרות טעמים. סלמון מוקרם במוצרלה עם צ'וריסו זה, איך שלא הופכים בדבר, לא להיט גדול. אם מוסיפים לכך את העובדה שהסלמון, במקום להגיע ורוד, היה מיובש לגמרי, המוצרלה צמיגית ונוקשה והצ'וריסו סתמי ביותר, מתקבלת תוצאה עגומה. אין איך לומר זאת בעדינות, וצר לי שעלי לעשות כן.

קאזה נובה הוא מקום שכולו טוב כוונות, אבל התפקיד מחייב: זו הייתה מנה קטסטרופלית שאין לה מקום בשום מסעדה, רצינית או סתם בינונית. פילה מוסר הים בחלב קוקוס היה איום פחות, לפחות לא היו בו כשלי ביצוע בולטים, אבל עדיין ממש לא טוב. הדג לא התייבש בצלייה, אבל שילוב הטעמים בו היה בלתי משכנע בעליל.

מנות הקינוח קטנות. רובן מגיעות בכוסית קטנה ומושתתות על מוסים, קרמים וכיו"ב. הזמנו מוס שוקולד עם צ'ילי צ'יפוטלה ומוס לימון עם ממתק טקילה (שתיהן 18). שני המוסים לא היו רעים אבל בטח לא מרשימים או סתם חביבים. הצ'ילי במוס השוקולד, במקום לצבוט קצת בחינניות, חרך את החיך באלימות. יש מי שאוהבים את זה, אנחנו לא. בכל מקרה שומה על מלצרים ליידע שזה המצב במנה כזאת והם לא עשו את זה.

אז יש מקום חדש בעיר, שאמור ללהוט, רק שבמקום להצטיין קולינרית הוא מספק כרגע אנטי קליימקס מבאס. האם קאזה נובה יכולה לשנות פניה ולהגיש אוכל טוב יותר? לשף דגן בלבד הפתרונים. דבר אחד ברור: לא שינוי קוסמטי דרוש כאן, אלא פתרון עומק.


Casa Nova. רחוב רציף העליה השניה 48, יפו. 03-5413636. לא כשר.

חשבון:

יח"צ פסטיבל הקולנוע ירושלים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully