פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חג' כחיל: רבע למושלם

      עם אוכל פלסטיני טוב מאוד (אבל לא מדהים) מסתמנת חג' כחיל ביפו כמסעדה שווה למי שלא רוצה להרחיק עד אל באבור

      לכל הביקורות של אבי אפרתי

      מסעדת חג' כחיל (יח"צ)

      עשרה קבין ויותר של איכויות ירדו על המטבח הפלסטיני. אף אחד מהם, למרבה הצער, איננו ממוקם בגוש דן. בשביל לאכול אוכל פלסטיני טוב באמת צריך לנסוע לכל הפחות עד אל באבור בצומת עין אברהים, ליד ואדי עארא, או צפונה משם. יפו, רמלה, המשולש; בכל אלו אפשר אולי למצוא חומוסיות טובות וקצבים מצוינים, אבל לא אוכל פלסטיני מהסוג האיכותי והמושקע (להבדיל מזה הביתי והמקסים המוגש במסעדת יפו – אבו אל עבד).

      שורות אלו נכתבות מעמדת המוצא של תושב גוש דן המהווה משתמש כבד. אני מכור, שנים, לאוכל פלסטיני מהסוג הטוב. מסעדת אל באבור בצומת עין אברהים, של השף נשאת עבאס, היא מבחינתי אחת מעשר המסעדות הטובות בישראל. בימים טובים (קרי לא בשבתות וחגים) האוכל שם מתמקם אפילו בחמישייה הראשונה. פתיחתה של חג' כחיל ביפו, לפני מספר חודשים, עוררה בי תקוות מחד וחשדנות מאידך. חשדנות, כי אין כוח לעוד מקום פסאודו פלסטיני, שמגיש בעצם אוכל מזרחי, משוכנז ומחונטרש, במעטפת אסלית. מאות מסעדות כאלו חרכו את מערכות העיכול של כולנו עשרות בשנים, ולא עשו כבוד גדול למטבח המפואר אותו היו אמורות לייצג. תקוות, כי אולי בכל זאת, סוף סוף, גם לתושבי "הגוש" תהיה מן אל באבור שכזאת, אבל קרובה.

      האופן שבו מיתגה חג' כחיל את עצמה העצים את התקווה, אבל גם את הרמת הגבה. הקמפיין שניהלה המסעדה מפתיחתה נתלה באילנות גבוהים. השף, כך הסבירו לנו, בישל באל באבור ודיאנא. באתר המסעדה מספרים שמעתה אפשר להשיג ביפו את האוכל שצריך היה לנסוע בעבורו צפונה. הקונספט, כך מודגש, הוא מטבח ערבי אותנטי שמקורו בגליל. התפריט, כך יכול היה לזהות בנקל כל מי שביקר פעם באחד מסניפי אל באבור, מיישר קו עם הקולינריה של האחים עבאס. יש די הרבה מנות זהות לגמרי. האם תהיה זו מסעדה פלסטינית ראויה, או פלסטינית וונאבי?

      מסעדת חג' כחיל (יח"צ)

      ארוחה לא רעה בכלל, אבל גם לא מצוינת, הותירה את התשובה איפשהו באמצע, עם נטייה לא מבוטלת לכף החיוב. כן, חג' כחיל אכן נראים כמי שמנסים לשעתק את הצלחת אל באבור. לא, האוכל שלהם לא מגיע לאיכויות של מושא החיקוי. רוב הזמן נעצר רף הרמה איפשהו באיזור "רבע ל..." או "עשרה ל..." אל באבור. האם יש לנו מסעדה פלסטינית נפלאה ביפו גבול תל אביב? לא. מאידך, "רבע ל..." עד "עשרה ל..." מסעדה נהדרת פירושם אוכל טוב, לפרקים אפילו טוב מאד. מקום כזה זה לא היה מעולם באיזור תל אביב, וכיף שהוא קיים.

      לפני שמתחילים עם האוכל, כמה מילים על המקום. חג' כחיל מממוקמת בחלל שחיכה שנים לגאולה והא כעת מקסים למדי. שיפצו אותו במן שיק עות'ומאני מלבב. באיסטנבול אפשר למצוא מקומות כאלו והגיע הזמן שגם ביפו. בית הקפה של רוז'ט חינאווי, ממש ממול, כבר עושה את זה. עכשיו גם חג' כחיל. הגיע הזמן שיזמים יקימו לתחיה מחודשת את יפו. לא במקום מאורות החומוס הזערוריות, בנוסף להן. מצד שני, השולחנות צפופים למדי והאוכל טס לשולחן מהר מדי. היינו רחוקים מאד מלמצות את ערכת הסלטים למשל, כשהעיקריות הגיעו. המלצרים היו קשובים וחביבים, אבל המהירות יצרה תחושת "לבלוע, לא ללעוס!". אם רוצים פלסטיני בסטייל, אי אפשר ככה.

      מסעדת חג' כחיל (יח"צ)

      הגשמים טרם ירדו ועונת עשבי הבר טרם הגיעה. זה אומר שכל הסלטים והתבשילים המרתקים – על בסיס עכוב, פרפחינה וכל השאר, לא בתמונה עדיין. נשארנו עם ערכת סלטים (25 שקלים לסועד) שהייתה מן מיקס בין אוכל פלסטיני לשאינו. היו שם סלק, חציל כבוש, חציל טבעי וחציל בטחינה, עגבניות שרי בפסטו, כרובית בטחינה, קישואים בלבנה, תפוחי אדמה בלימון ופלפל, טבולה, סלסה, לבנה עם אגוזי מלך ושום, סלט ירוק עם בצל וסומאק וחמוצים. רוב הסלטים היו טריים וסבירים לגמרי באיכותם אבל ללא ייחוד יוצא דופן. בלטו, כצפוי, הזיווגים הסטנדרטיים פחות: כרובית בטחינה, קישואים בלבנה ולבנה באגוזים ושום. מסקציית המיוחדים, המדולדלת מחמת היעדר היצע העשבים, הוזמנה מנת סברס עם לבנה כבושה (28). העניין כאן אמור היה להיות הלבנה הכבושה, שאיכותה אחרת מזו הרגילה. בתוך הקונטקסט של שולחן סלטים גדול ב-25 שקלים, המנה הזו לא הרגישה הכרחית.

      עיקריות: קבב חלאבי על מצע עגבניות צלויות מכוסה במעטפת בצק (68) ושוק עוף ממולא באורז, בשר ושקדים (55). אם הסלטים נחלקו בין סטנדרטיים לראויים, שתי העיקריות היו מוצלחות. מצע עגבניות הצלויות היה עמוק ועשיר, הקבב היה נחמד ומעטפת הבצק ספגה לקרבה היטב את שלל הניחוחות. מנה טובה ומהנה לכל דבר ועניין, אך ללא טאץ' הדיוק הנהדר של אל באבור במיטבה, ועם קבבים "בסדר" ולא אדירים. השוק היה טוב קצת יותר. מנת ענק עם המון מלית אורז ובשר טובה מאד. אם הקבב נעצר ב"רבע ל.." השוק הגיעה ל"עשרה ל...". לא אל באבור, אבל מאידך, הרבה יותר טוב מכל מה שמוכר מהז'אנר הזה בגזרת גוש דן.

      הקינוחים פקששו. כנאפה זוגית (24) עם נוכחות לא משכנעת דיה לגבינה ומלבי (20) סתמי, עם טעם לוואי לא נעים. קפה טוב עם הל, מן הסתם, און דה האוס. רשימת ההסתייגויות אינה קצרה אמנם, אבל זו הייתה ארוחה מוצלחת שמספקת אחלה תמורה לכסף. בשביל לאכול אל באבור צריך, כאמור, בכל זאת להמשיך ולנסוע לאל באבור.

      חג' כחיל. רחוב רזיאל 18, יפו (כיכר השעון). 03-5188866.

      חשבון:

      חשבון -מסעדת חג' כחיל (מערכת וואלה! NEWS)