נתחיל בשורה התחתונה: סושיאל קלאב היא בעיני אחת המסעדות היותר טובות כאן. מאז נפתחה, לפני כשנתיים, מצליחה סושיאל קלאב לעשות את הבלתי אפשרי כמעט במונחים מקומיים: לספק אופציית גסטרו-בר ברמות גבוהות באמת. זה איננו דבר של מה בכך. המונח גסטרו-בר אינו מתייחס למקומות שמעמידים סתם אוכל סביר שנכון לזלול ליד שתייה. הוא מתייחס לאוכל ברמה גבוהה באמת. לא לחיבורים הפשוטים, גם אם סימפטיים, שפוגשים כאן בחלק מהברים, או במסעדות השוק האקלקטיות של השנה האחרונה.
מיכאל גרטופסקי מוביל את המטבח בסושיאל קלאב מראשיתו עם ברק בלתי משתמע. תקבלו כאן מנות שכותרותיהן מזכירות אולי מקבילות ממקומות אחרים בשטח, אבל אף אחת מהן לא מיישרת קו עם הסטנדרט השגור. גרטופסקי עושה את אותם הדברים, אבל מבריק. כמעט בכל אחת מהמנות תמצאו משהו שמבדל אותה מהשגור וממצב אותה כהרבה יותר מסתם. ואפרופו, בעיני המקבילה לסושיאל, הן מבחינת הקונספט הקולינרי והן מבחינת איכויות, היא המזללה של מאיר אדוני. לא, אינני נתלה על אילנות גבוהים עכשיו. יותר ממשמח היה לגלות זאת שוב, בארוחה שעליה מבוססת רשימה זו.
רגע לפני האוכל, מילה על המקום, לאלו שאינם מכירים.
בסושיאל קלאב שני חללים. הפנימי מרגיש ומתנהג כמו בר לכל דבר ועניין. יש בו רעש, המולה ומוסיקה בווליום בלתי משתמע. לשם תזמינו שולחן אם אתם בעניין של בילוי מהסוג הזה. הוא אחד הנכונים בשטח מסוגו, אבל בעיני, אם אתם בעניין של קולינריה, החלל החיצוני מתאים בהרבה. שם אולי מעוצב פחות, אבל גם הומה פחות. זה המרחב הנכון לפודי'ס.
ישבנו בחוץ והזמנו סט נשנושים אקלקטי לחלוטין לפתיחה: קלמרי בפלנצ'ה עם סלט חם של פול ירוק וטחינה (48 שקלים), טונה צרובה בפלנצ'ה עם לחם עגבניות ספרדי (38 שקלים למנה קטנה, 62 לגדולה) וטרטר סלמון עם אצות ים, מלפפונים פריכים, ויניגרט סויה ויוזו (54). שלוש מנות עם מגוון השפעות, שבכל אחת מהן השיגוע המקסים שלה. שלושתן היו מצוינות.
הקלמרי עם הפול והטחינה הוא, לטעמי, מאז הושק, כשסושיאל קלאב נפתחה, מהמנות היותר מקסימות בשטח. מדובר, בעצם, בווריאציה יצירתית על מסבחה, עם קלמרי, שמבוצעת ללא דופי. הקלמרי טובים, צרובים במדויק. הפול הירוק רעננן, עשיר וטוב. הטחינה החמה במרקם הנכון והתיבול מחבר את כולם להנאה צרופה. בכל ארוחה היפותטית של המנות הכי טובות מכל מסעדות ישראל, חייב להיות למנה הזאת מקום.
גם הטונה הצטיינה. הזמנו את המנה הקטנה והגיעו שתי ברוסקטות קטנות, עם עגבניות רעננות, משובחות, עם נגיעת חרפרפות עדינה ועל כל אחת מהן נתח טונה אדומה צרוב מבחוץ, אדום מבפנים, מצוין. בלי להתבלבל הייתי יורד על מגש עם תריסר כאלו. השילוב בין חומרי הגלם ברמה הגבוהה ביותר למצוינות הביצוע הפך את הברוסקטות האלו, "לחם עגבניות ספרדי" אם לדייק, לתענוג צרוף. בטרטר עם האצות והמלפפונים, מלבד חומרים טובים, היה ויניגרט סויה-יוזו מדויק שהפך אותה לשמחה-שמחה בחיך.
זה הזמן לציין שריבוי ההשפעות כאן לא מרגיש כמו שעטנז קולינרי נטול פשר שמבקש ללכוד את החיך בכל מחיר. זה היה כך אילו היו המנות פשוטות ומחוספסות טעמים. מכיוון שלצד שמחת החיים באוכל, עידון הוא שנותן את הטון, לא מיש-מש מתקבל כאן, אלא מטבח רב גוני מקסים.
לאחר שלושת מנות הפתיחה הללו, בצירוף סלסלת הלחמים הטובה (18) לא הרגשנו צורך בצמד עיקריות של ממש, מז'אנר הדג-סטייק וכן הלאה. הלכנו על המבורגר בלחמניה (62) ופסטה "משוגעת" עם פילה בקר וירקות מהגריל (74). שתיהן התגלו, שוב, כצליפות בלתי משתמעות. אין מה לספק שיגועים כשמדובר בהמבורגר. צריך שהבשר יהיה איכותי, שהתערובת תהיה נכונה, שהקיצוץ יהיה גס דיו, התיבול קטן ומדויק והצלייה תעצור בדיוק בנקודת המידיום. כל אלו היו בבורגר שלנו, שחשף בשר טוב באמת והיה מהטובים מסוגו. ליגה שלמה מעל אלו המוגשים במרבית הרשתות. בפסטה היו ירקות שנצרבו נכון כך שהביאו עסיס וחריכה, הרוטב שהחזיק היה עשיר ונתחי פילה הבקר הצרובים, במינונים נדיבים, הוסיפו לכל זה עומק חלבוני ראוי. אחלה מנת פסטה.
קינחנו בטארט טאטין עם גלידת קרמל (39) ועוגת שוקולד חמה עם גלידת וניל (36) פעמיים אכזבה צרופה. לא מדובר היה בקינוחים בעייתיים אמנם, אבל הפער בין הסטנדרט שנחשף בכל המנות, לאלו שהתגלה בהם היה עצום. הראשונות והעיקריות היו מנות בר שמפלרטטות בהצלחה יתרה עם המטבח העילי. הקינוחים הזכירו את הבינוניזם המקומי המוכר, ולא כל כך לטוב, לכולנו. לא ממש ברור איך אלו וגם אלו משוגרים מאותו מטבח. חבל - וזה חבל גדול - שארוחה כה משכנעת צריכה להיסגר כך. צריך לקוות שליין הקינוחים כאן ישודרג ובמהרה. או אז, מדובר יהיה במסעדה מנצחת. גם כך, אם מדלגים על הקינוחים, מדובר באחד המטבחים הכי נכונים כאן.
סושיאל קלאב. שד' רוטשילד 45, תל אביב. 03-5601114
לכל הביקורות של אבי אפרתי
