פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      דרק שארפ לא לוקח את הריבאונד

      המסעדה החדשה של דרק שארפ בתל אביב, היא מקום שישמח בעיקר צהובים רעבים. אבי אפרתי מצידו ימשיך לחפש אחר סטייק האוס מצוין באמת

      קרפצ'יו פילה בקר (יח"צ)
      קרפצ'יו של שיין אנד שארפ (צילום: יח"צ)

      יענקל'ה שיין הוא מסעדן ואיש אוכל ותיק ומנוסה. דרק שארפ מהאהובים בכדורסלני מכבי תל אביב בכל הזמנים ואיש הצוות המקצועי של הקבוצה כיום. ביחד הם פתחו לאחרונה את שיין אנד שארפ, מסעדת בשרים השוכנת בחלל בו פעלה בעבר מסעדת בשרים אחרת, שלא האריכה ימים: דוריס קצבים. שיין הוא איש המקצוע; סביב שארפ נבנה, במהלך שיווקי ברור, המיתוג. שארפ אהוב. ככדורסלן הוא שיחק עם הלב, הפליא כשומר, פיצח הגנות עם יד מופלאה מחוץ לקשת וחתום במו ידיו על המהלך שכונה לימים "נס ז'לגיריס". שיין אנד שארפ ממוקמת בבית טויוטה, כמטחווי שלשה מהיכל נוקיה. בחירת המיקום אינה מקרית. אפשר להניח שבחלקים לא מבוטלים של השנה, בערבים בהם מתנהלים משחקי בית בנוקיה (פעמיים בשבוע בחלק מהזמן), לא תצליחו להשיג שולחן בשיין אנד שארפ; סוג של 206-בשר החדש.

      שיין אנד שארפ הוא סטייק האוס תל אביבי טיפוסי, עם ראשונות נטולות יומרה, שאמורות להוביל אל הבשר ומערך הנתחים המקובל. אם לשפוט על סמך הערב בו אכלנו שם אנחנו, מקץ פחות מחודש מהפתיחה, מלא לגמרי שם כבר עכשיו. החלל הגדול מעוצב מודרני, בגוונים כהים נקיים. סידור השולחנות הרגיש לנו צפוף מידי. האיזור בו ישבנו היה צפוף בהגזמה ונראה כמו עמק בכא גם לטובים שבמלצרים. המרווח בין השולחנות כה קטן, שאפילו לסועד הסביר והלאו דווקא שמנמן, קשה לעבור.

      למלצרים, שאמורים לנוע עם מגשים, שלא לדבר על להיתקל אחד בשני, זה לא נורא פשוט. המון מלצרים עובדים בשיין אנד שארפ. במהלך הארוחה ניגשו אלינו לא פחות משישה מלצרים/יות שונים. חלקם מיומנים יותר, חלקם קצת פחות. השירות היה מלא בהשתדלות אם כי לא נורא יעיל. עניין של זמן והתארגנות כנראה.

      מסעדת שיין אנד שארפ (יח"צ)

      הגיע האוכל: קרפצ'יו פילה בקר עם פרמג'אנו, נבטי בזיליקום, שמן זית ובלסמי (49 שקלים) וסביצ'ה לברק עם סלט פנצנלה (46) לצד סלסלת לחמים (17). בשר הקרפצ'יו היה לא רע כשלעצמו ומינוני הבשר סבירים, אבל, כדרכה של המנה הזאת במקומותינו תמיד, התוספים בלעו את טעמה לגמרי. השמן, החומץ, הפרמזן והנבטים; כל אלו צריכים לחדד את טעמי הבשר, לא להתחרות בהם, בוודאי שלא להעלים אותם כמעט לגמרי. זה היה בעצם מצע חלבוני לטעמי חמצמץ-מלוח אגרסיביים. מינוני השמן והחומץ הפקיעו את המנה לגמרי מהגדרתה: קרפצ'יו, קרי בשר נא, זה בטח לא היה. גם טעים לא.

      הראשונה האחרת ביאסה אפילו יותר. מה שהוגדר כ"סביצ'ה לברק עם סלט פנצנלה" התגלה בעצם כסלט ירקות סטנדרטי לגמרי, ששלטה בו חסה אמריקאית, עם הרבה מידי לימון וכמה פיסות לחם זעירות. בין כל אלו, הסתתרו כמה פיסות לברק. כל כך הסתתרו, שזה הזכיר את המטלות ההן מעיתוני הילדים, בהם צריכים לחפש את המחט המסתתרת בערימת השחת של האיור. בניגוד לקרפצ'יו, שעבר כיבוש משחית, הלברק לא ממש הרגיש כמי שנכבש תחת עולו של ליים כלשהו. הוא היה אפרפר בטעמו ובלתי נוכח כלל במינוניו. כשמזמינים סביצ'ה חושבים על סביצ'ה. קצת קשה לדמיין שסלט הירקות חסר ההשראה הזה הוא שיגיע. מלצרים שלוקחים הזמנה למנה כזו אמורים להסביר שמדובר בוריאציה על סביצ'ה.

      עם הראשונות הגיעה סלסלת הלחם. אמנם הגישו ביחד איתה שמן זית ועגבניות וגם מעט כרובית בטחינה, אבל בעבור 17 שקלים אפשר וצריך היה לתת קצת יותר מהדוגמיות שהגיעו לשולחננו. סיכום הביניים מסמן, אם כן, פתיחה פושרת במיוחד.

      הגענו לעיקר, הבשר, שהיה טוב. לא מצוין ולא טוב מאד; טוב. במציאות העגומה של עולם הסטייקים המקומי, שבה שגורים בעיקר נתחי בשר באיכות בינונית ומטה עד בינונית, זה כלל לא מעט. 300 גרם אנטריקוט (136 שקלים) ו-300 סינטה (128) היו בשרניים דיים, עם עומק טעמים לא רע כלל, וניכר שיושנו כהלכה. הצריבה שחררה אותם במצב מידיום מדויק לגמרי. התוספות – ירקות מהגריל וצ'יפס – כבר יישרו קו עם הראשונות. הצ'יפס עוד היו סבירים איכשהו. הירקות ממש לא. הם היו מדובללים, רוויי שמן וטעמם היה אחיד לגמרי. כמו מערך אנטיפסטי חובבני ומחופף, להבדיל ממושקע.

      לעסנו את הבשר, לא מוקסמים אמנם, אבל גם ללא כל קובלנה. קיווינו שאולי יגיעו הקינוחים ויטו את כף הארוחה הזאת אל החיוב. איפה. פאדג' שוקולד עם גלידת וניל וניו יורק צ'יז קייק (34 איץ') היו המנות הגרועות בארוחה. את העוגות, ככה הסבירו לנו, לא מכינים במסעדה. איכותם הייתה בעייתית במיוחד. אם לדייק, קינוחים כאלו כבר לא אכלנו כאן די הרבה זמן. הפאדג' היה יציקת שוקולד נוקשה, שביקשה פטיש ואזמיל, להבדיל מכפית, וטעמיה היו גסים, לא שוקולדיים, חובבניים ברמות. עוגת הגבינה הייתה תמצית הסתמיות. שתי יציקות שעוול להשחית עליהן קלוריות.

      כולל פעמיים לימונדה ובקבוק מים מפולטרים, ללא אלכוהול וקפה ולפני שירות, נעצר המונה על 481 שקלים. הון עתק בשביל שני סטייקים סבירים, בפרט כשכל מה שלפניהם, אחריהם ולצידם נתן בגדול בסתמיות. נכון לכרגע, שיין אנד שארפ הוא מקום שישמח בעיקר את הצהובים מבין הקוראים. אנחנו נמשיך במסענו הסיזיפי אחר סטייק האוס מצוין באמת ואם אפשר, שלא רק הבשר יהיה בו ראוי, גם כל השאר. קל זה לא יהיה.


      שיין אנד שארפ. רחוב יגאל אלון 65, תל אביב. 03-5364755. לא כשר.