פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אוכל רחוב: ארוחה במזנון הכנסת

      המונית של קובי רובין מגיעה אל בין כותלי משכן הכנסת ולא מפספסת את ארוחה במזנון עם אחת העיסקיות הזולות במדינה

      מנה במזנון הכנסת (קובי רובין)
      מנה גדולה ומובחרת במזנון הכנסת (צילום: קובי רובין)

      כחלק מעבודתי כנהג מונית, יוצא לי להתלוות לאנשים חשובים שמגיעים למקומות חשובים לא פחות. למרות שהלקוח לא דובר אנגלית ואני לא דובר ספרדית, דיברנו ג'יבריש. הסתדרנו.
      הגענו לכנסת ישראל, המוסד המחוקק העליון, המקום שדואג להיות סגור חמישה חודשים בשנה ועובד רק בימי שני, שלישי ורביעי. מאחר והגעתי לשם ביום חמישי, היה שקט. המקום נראה די נטוש ומהווה מוקד משיכה לתיירים ממדינות שונות, בני נוער וילדים עם מצלמות שלופות על צווארים.

      הסיור בכנסת מעניין, המבנה עצמו על אגפיו החדשים יפהפה, ומפליא לשמוע את עובדי המקום טוענים שלמרות כמות המשרדים החדשים, עדיין אין מקום לכולם.

      המזנון היה פתוח, ובסוף הסיור כל המבקרים לא מוותרים על ביקור במקום בו אוכלים עובדי הכנסת השונים. כמיטב מסורת השוק החופשי, מזנון הכנסת כפי הנראה כפוף למכרז נוקשה של מחירים לא מציאותיים ובו כשרות מחמירה, כלים חד פעמיים, הפרדות, מחיצות, בשרי וחלבי. בקיצור, מזנון בהפרעה.

      עובדי הכנסת, משמר הכנסת, עוזרים פרלמנטריים, עובדים ממחלקות 'אין לי מושג מה הוא עושה בדיוק' או ממחלקת 'מאיפה אני אביא פרטים למכרז מאז שהלוביסטים לא יכולים לתת לי', כולם אוכלים במזנון הכנסת, וכן גם אורחים יכולים ומוזמנים לאכול במזנון.

      אין לי מושג מי האיש שסגר את החוזה במזנון, אבל בא לי ללחוץ לו את היד. איך הוא הצליח לשכנע קבלן מזון אחד להאכיל כל כך הרבה אנשים במחירים כל כך ריאליים, באמת כל הכבוד. לא משנה שכל כמה שנים אנחנו שומעים שהקבלן ממזנון הכנסת במקרה פושט את הרגל, מעניין למה?

      על הלוח הגדול שתלוי מעל מגשי האוכל, שנראה טעים (ובאמת הוא די טעים) רשומה שורת מחירים מאוד הגיוניים כמו מנות עיסקיות עם שתייה במחיר המזעזע של 28 שקלים, או במקרה המאותגר שלי, מנה עיקרית בשרית טעימה של קציצות מתובלות בטעמי חריף מתוק, עם תוספות אורז עם ירקות, אנטי פסטי חצילים מאודים שנצרבו עם חצאי בצל שלם על הגריל ועוד שאר ירקות, מרק עדשים עשיר, שקדי מרק חופשי ולחם מלא מכמה סוגים ב-20 שקלים. מצאתי מנה עיסקית ב-20 שקלים בארץ.

      טשטשת קלה עברה בגרגרנותי, דמעות חנקו את גרוני, רעד קל בגוף. על ארוחה כזאת מחוץ לכנסת אדם רגיל מן השורה היה נעשק במחיר מינימלי של 34 שקלים במקרה הטוב ועד 50 שקלים אצל רחמו.

      חברי הכנסת עצמם אוכלים במזנון נפרד, דיסקרטי יותר ועם שירות יותר אישי ומשלמים על אותה מנה עיסקית של 32 שקלים, שזה עדיין מחיר מציאותי ביותר. אבל נמצא במשכן הכנסת.

      יש לי תחושה שבקרוב אנסה להכיר מישהו מהכנסת דרך בן אדם אחד לפחות, לפיכך, אני זריז הולך לנסות לארגן לעצמי כניסה חופשית, או להקים מפלגה, או להחליט למי סופסוף להתפקד.
      אני מוכן כל יום לעבור את הבדיקות המקפידות ורק בשביל לאכול את המטעמים כי במחיר הזה אני עובר לירושלים. משהו מעניין קורה בכנסת. זול שם, זול כנראה רק שם.


      מזנון כנסת ישראל. משכן הכנסת, ירושלים.


      לכל המדורים של אוכל רחוב

      מזנון כנסת ישראל (קובי רובין)