המרכז למיפוי ישראל יושב במרכזה של המדינה, בלב ליבה ההומה של העיר הגדולה. משרד השיכון אשר באמתחתו פועל מוסד ותיק זה, מתייחס לעצמו כמו אל קיבוץ קטנטן המנותק מכל המציאות המתערבלת מסביב. אני לא חובב גדול של מוסדות הממשלה הרבים, כפי שקראתם בכתבה על הכנסת ומאכליה המוזלים, אולם בדומה למזנון בהכנסת, שם מחיר המנות שווה לכל נפש, גם מרכז המיפוי מחזיק באמתחתו קבלן פרטי שנכפה עליו מחירון זול בצורה חדה מכל המסעדות שמתיימרות להיות זולות בשאר חלקי תל אביב.
אחד מרעי לעבודה בעל כרס לא מבוטלת, חובב אוכל ידוע, פקח את עיני למקום, שהיה בעבר סגור לקהל הרחב אך הפך נגיש לכל החפץ בביקורו. מדובר במסעדה ותיקה שפועלת במקום, ומכניסה את המבקר בה לעולם קיבוצניקי, כולל מגשים בערימות ואפילו פינת שטיפת ידיים מסודרת (השוני היחיד הוא שבמקום ישנם סידורים מוקטנים של ברכת המזון. את זה לא ראיתי מעולם בקיבוץ שגרתי בו).
האוכל במקום משביע וטעים וכולל בחירה מחמש מנות בשריות ושלוש תוספות. מתוכן הלכתי על המובן מאליו: עוף. לא הברקת המאה, אבל בכל זאת פיסת עוף ענקית עם ציפוי מתקתק וטעים שלוותה באורז לבן וגם פסטה שאיימה להשתלט על הצלחת בכמותה. לא אסתטי במיוחד אבל משביע. לצד העיקרית, ישנו גם בר סלטים עם מבחר קבוע של מנות טעימות, ביניהן סלט חסה גדול עם רטבים בצד ומיני סלטים חריפים שאפשר לאסוף בצלחות קטנות, להניח על מגש כמו בקיבוץ ולהעמיס. בימי הקור יש גם מרק אבל עכשיו כבר חם ואין ביקוש, מה שלא משנה את המחיר המצחיק שמשלמים לצלחת.
לרגע נרדמתי בשמירה ושכחתי איפה אני נמצא. בחדר האוכל ישבו אזרחים מן השורה לצד עובדי המקום וכל זאת במרכזה של תל אביב, המקום שבו לא תמצאו צלחת ראויה כזו בפחות מ-50 שקלים. ואילו אני אוכל מנה בשרית ענקית וגם יוצא שבע ומשלם רק 24 שקלים (18 שקלים לעובדים). שווה את המחיר, זה ברור, ויותר מכך תמיד טוב שיש אופציה מרכז תל אביבית כשרה ומשביעה לארוחת הצהריים.
המרכז למיפוי ישראל. רחוב לינקולן 3, תל אביב. כשר.
שעות פתיחה: א'-ה' 11:00-14:30
לכל המדורים של אוכל רחוב