מסעדת יאמטויה, של השפית ילידת יפן איה אימטאני, היא סוג של אקס טריטוריה בנוף היפניות בישראל. להבדיל מהמסעדות/ברים האורבניים-עדכניים מחד; ומזללות הסושי בלירה מאידך; יאמטויה היא מסעדה יפנית שקולינריה ולא בליינות וטרנד מכתיבים בה את הטון.
זה מתחיל במיקום, במעין מיני איזור תעשייה/מוסכים, מאות מטרים בלבד ממרכז הוד השרון, שלא תואר לו ולא הדר. גם העיצוב צנוע, ענייני, לא מנסה לשדר עכשוויות. והעיקר, האוכל: הוא מגוון מאד, שונה בתכלית משגרת האגדאשי-סושי השגורה ביפניות מתוצרת כחול לבן. יאמטויה היא אפשרות להציץ במטבח היפני מזווית קצת אחרת, עם תבלינים קצת אחרים וטעמים קצת אחרים.
איך היה? סימפטי. אחר. לא מושלם אמנם ועם פה ושם התפלקויות כלפי מטה, אבל מתומחר בהגינות לרוב, לא רע בכלל לפרקים, וסוג של טייק אוף שנעים לפגוש על הסצינה היפנית השגורה כאן.
מקצה הפתיחים כלל סלט ווקאמה ומלפפונים (12 שקלים), טונג'ירו (35) וסאקה קאמאיאקי (24). סלט הווקאמה-מלפפון, ברוטב ג'ינג'ר וחומץ אורז שימש כמתאבן והיה תקין. טונג'ירו הוא מרק מיסו גדול, עם בשר לבן, גזר, בצל לבן וירוק, טופו, פטריות שיטאקה וטונגראשי. להבדיל מהדגימות הקטנות, המוכרות מפתיחי המיסו במסעדות כאן, המנה הנוכחית הייתה קערה גדולה, עשירה מאד בירקות ובמרקם טעמים אחר לגמרי מזה המוכר: רך יותר, עשיר יותר, מעניין יותר. אלמלא נתחי הבשר הלבן, שהיו מכובסים משהו וסתמיים, זו הייתה יכולה להיות מנה נהדרת. איתם, היא סתם טובה. כך, כנראה, אוכלים את זה בארץ המקור. את החיך שלי זה לא עבר.
הראשונה השלישית, סאקה קאמאיאקי, היא בעצם סנפיר סלמון מומלח וצלוי בגריל. הנתח עצמו היה גדול למדי, הרבה יותר מהמצופה ממחירו. הוא גם היא לא רע בכלל. קצת מבאס היה לגלות פתאום שחלק ממנו היה קפוא לגמרי. מן פדיחה קטנה של המטבח. בסלמון, להבדיל מבדגים לבנים, פחות נורא שהדג קפוא. מדובר בדג כה שמן שההקפאה לא הורגת אותו. בכל זאת, אם כבר קפוא, לפחות תקפידו על הפשרתו המלאה בטרם יגיע לשולחננו.
העיקרית הראשונה הייתה קייסן נאבה עם פירות ים (98). מדובר בתבשיל יפאני העשוי ומוגש בקדרה מסורתית, עם אטריות הרוסמה,פטריות שיטאקה, גזר ובצל ירוק, אליהן מוסיפים שרימפס, סרטן, קלמרי וסקאלופס. המנה מגיעה בקדרה, מערבבים בצל ירוק וצנון שמגיעים בפנכות קטנות בצד, ברוטב פונזו, ושופכים לקדרה. טעים מאד, אבל מינוני פירות הים מאכזבים משהו. אפשר וצריך היה יותר מהם. מצד שני, כשמסיימים את הירקות ופירות הים נותרים נוזלים רבים בקדרה. מכיוון שאנחנו במסעדה יפנית, אין בנמצא לחם או פיתה לספגם...זה הזמן להחזיר את הקדרה למלצרית, שמעבירה למטבח וחוזרת לאחר מספר דקות כשבקדרה פרק ב' של המנה: מוסיפים אורז וביצה לנוזלים שנותרו ומתקבלת מנת אורז דשנה, מעין וורסיית ארץ השמש העולה על ריזוטו. למרות הקיטורים מהשורות הקודמות על מינוני פירות הים, זו מנה מפוצצת, שאם אוכלים את כולה בקושי זזים אחר כך.
אי אפשר בלי סושי והזמנו קומבינציה קטנה (59) שכללה 8 יחידות אינסייד אאוט צלופח, 8 יחידות הוסומאקי עם דג סיינט פיטר; וניגירי אחד עם שרימפס מאודה. קומבינציה מדויקת, ללא רבב. גם ארוחת ילדים (39), על בסיס 4 יחידות אינסייד אאוט קליפורניה ו-8 יחידות הוסומאקי טמאגו (חביתה) לצד שתיה וקינוח קטן, הייתה הגונה וטובה.
חלקנו קינוח "מבצר קפוא" (39) מעין "סנדביץ'" בשלוש קומות של קרם ברולה קפוא, בתוך טווילים של וניל, המוגש עם קצפת ורוטב פירות יער. קרם הברולה היה לא רע בכל, וכמוהו גם הטווילים. זו הייתה מנה עצומה בגודלה, עשירה במיוחד, לא אנינה אולי אבל נחמדת, שמספיקה ליותר משני אנשים. מדובר, בעצם, במעין קינוח משפחתי.
תמורת הכבודה שתוארה כאן, לפני שתייה ושירות, שילמנו 306 שקלים. יותר מהוגן. נכון, לא הכל כאן כליל השלמות, ולא כולם יתחברו לכל הטעמים, שהם שונים מאלו שאנו מורגלים בהם. אבל אין ספק שזו יפנית שמספקת חווית אוכל ובילוי אחרת. למרות ההסתייגויות המסוימות, נותרה בנו בהחלט סקרנות לטעום מנות פחות שגורות נוספות מהתפריט, אליהן לא הצלחנו להגיע הפעם. אם אתם בעניין של הרחבת אופקים מסויימת סביב אוכל יפני, שווה לכם לקפוץ לשם.
יאמטויה. רחוב בני ברית 6, הוד השרון. 09-7407554
