טעימת השבוע מוקדשת ליינות של יקב אמפורה. מיקב של "ככה וככה" הולך ומתפתח אמפורה מאז שינויי הבעלות בו, ליקב שאיכויותיו אינן מוטלות בספק. מישל רולאן מבורדו, יועץ על בקנה מידה עולמי, נשכר לספק את שירותיו, כשהוא מלווה את ד"ר ארקדי פפקיאן המנוסה, שהופקד על צוות הייננים המקומי. התוצאות לפניכם. ארבעה יינות טובים עד מצוינים יש לנו כאן, כל אחד מסוגו ובקבוצת המחיר שלו. מ"בלאן דה נואר 2011", הזהבהב-ורדרד הקל והעולץ; דרך "מד רד 2008", יין תמורה לכסף נפלא; "ריטון 2008" האיכותי ו"מקורה מרלו ברברה 2007" היוקרתי והראוי.
לא יינות מרתקים או פורצי דרך, היינות של אמפורה, יש בהם מקדם מיינסטרימיות ברור אבל הם מוצלחים מאד, שומרים על מקדם אלגנטיות מרשים ומתומחרים במקדם VALUE FOR MONEY הוגן. צריך לקוות שרוח מהפיכת האיכות הנוכחת כאן, תמשיך לנשוב גם מהיינות הבאים של אמפורה.
לחיים!
אמפורה, בלאן דה נואר 2011
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלאן דה נואר הוא יין לבן המופק מענבים אדומים. היין הנוכחי מורכב מענבי קברנה סוביניון, מרלו ומעט קברנה פרנק, שקליפותיהם הופרדו מן הנוזל, ליצירת נוזל שקוף כמעט. צבע זהבהב-ורדרד. אף פירותי מאוד. גוף קל-בינוני. 13% כוהל בנפח.
כמה? 60 שקלים.
הכי מתאים ל: פיצה. כריכי גבינה ופסטרמי איכותי. קערת פירות.
דבר המבקר: אמצע הדרך בין לבן לרוזה. יין קליל, פירותי, לא יומרני ועם זאת בעל אופי ונוכחות. מהנה בהחלט ללגימה. קלאסי לקיץ הישראלי.
תמורה לכסף: 4/5 (תמורה טובה מאד לכסף).
במילה אחת: כיף.
אמפורה, מד רד 2008
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: מושתת על ענבי קברנה סוביניון ומעט סירה, מכרם מנרה שבגליל העליון. 10 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי ועוד שלוש שנים בבקבוק בטרם השחרור לשוק, בימים אלו. צבע אדום. באף פרי אדום. גוף קל נוטה לבינוני. 14% כוהל בנפח.
כמה? 65 שקלים.
הכי מתאים ל: כריך רוסטביף, בולונז, קבב.
דבר המבקר: קשה לחשוב על אדום, מקומי ומיובא, בסגמנט ה"זול-בינוני", שמספק תמורה מלבבת כל כך. לא יין שלוקח את עצמו ברצינות כי קדירות עשירות לחורף זה לא הוא. אבל למנגל או פסטה טובה הוא יעניק חיבור מצוין, עם פשטות ים תיכונית נחמדת, שיש בה בכל זאת מידה של אלגנטיות. קשה ללגום אדומים רציניים בחום הזה ולכן רד מד 2008 יכול וצריך להיות האדום שלכם לקיץ.
תמורה לכסף: 5/5 (הכי טוב שיש).
בתשע מילים: ההוכחה שאפשר בכל זאת ללגום אדומים בכמויות בקיץ הישראלי.
אמפורה, ריטון, 2008
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 75% ענבי קברנה סוביניון, 15% סירה (שניהם מכרם מנרה) ו-10% מרלו מכרם בן זמרה. 24 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי ושנתיים נוספות בבקבוק. צבע אדום. באף פירות אדומים ושפע תבלינים. גוף בינוני. 15% כוהל בנפח.
כמה? 85 שקלים.
הכי מתאים ל: נתחי סינטה צרובים, צלעות טלה על הגריל, סטייקים.
דבר המבקר: יופי של יין, שגם הוא מספק תמורה מצוינת בקבוצת המחיר שלו. עוצמה ברורה מהקברנה סוביניון; תיבול ועוקץ מהסירה; ומידה של רכות מהמרלו חוברים ליין אלגנטי, מאוזן ואיכותי. הכיוון כאן מיינסטרימי, אבל בתוך המיינסטרים קשה שלא להתרשם מהמקצועיות.
תמורה לכסף: 4/5 (תמורה טובה מאד לכסף).
בשלוש מילים: מהמכובדים ביינות הקטגוריה.
אמפורה, מקורה מרלו-ברברה 2007
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 79% ענבי מרלו ו-21% ברברה מכפר יובל. 36 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתיות בגדלים שונים. צבע אדום אטום. באף פרי אדום ושחור, תבלינים. גוף מלא. 15% כוהל בנפח.
כמה? 200 שקלים.
הכי מתאים ל: ארוחות עשירות.
דבר המבקר: מקורה היא סדרת הדגל של יקב אמפורה וכשמגלגלים את היין בחיך אפשר להבין מדוע. עוצמה חד משמעית, לצד מורכבות נאה ביותר, רכות, מתיקות קלה, טאנינים רכים ואיזון טוב. מרבית יינות הדגל אצלנו הם "בלנד בורדולזי" או וריאציות עליו. כאן הלכו על חיבור לא שגרתי כלל, עולם חדשי בעליל, של מרלו וברברה. אמפורה מצהירים כאן בבירור על אוריינטציית "עולם חדש", עם הקפדה ברורה על אלגנטיות. יין שמתאים ללגימה כבר עכשיו ויתיישן לפחות שלוש שנים בתנאי אחסון ראויים.
תמורה לכסף: 3/5 (תמורה ריאלית לכסף).
בשלוש מילים: ספינת דגל ראויה.