טעימת השבוע מוקדשת ליינות יקב ארזה ולפרויקט החדש שהשיק היקב לאחרונה: יינות SITO. להבדיל ממרבית היקבים בתעשייה הישראלית, ארזה הוא יקב עם שורשים. את צעדיו הראשונים עשה היקב המשפחתי ב-1847, בעיר העתיקה של ירושלים. את היקב מוביל היום מרדכי שור, דור שביעי למייסדיו. היינן הראשי הוא פיליפ ליכטנשטיין.
בטעימה שמונה יינות. שלושה שייצר היקב וחמישה שהוא מייבא בסדרת "סיטו". ביינות המקומיים שני אדומים מתוני תמחור מסדרת "תל ארזה", ו"אוטר" המושקע יין מיינסטרים איכותי. סדרת "סיטו" היא יוזמה מבורכת מאד של היקב, לאפשר לאוהבי היין שומרי הכשרות מפגש עם יינות מאיזורי יין חשובים בעולם. מדובר ביינות שיוצרו בליין כשר ע"י יקבים בקיאנטי, ריוחה אלטה, בורדו, מרלבורו שבניו זילנד ובדרום עמק הרון, במיוחד עבור יקב ארזה. היינות בסיסיים ומחירם נע בטווח הזול-בינוני עד בינוני. על המהלך ראויים קברניטי ארזה למחמאות מלוא החופן. הביצוע מתגלה כ"ככה וככה". שלושת האדומים מקיאנטי, ריוחה ובורדו מאכזבים למדי. נקודות האור הן יין הסוביניון בלאן מניו זילנד ורוזה מוצלח בכל קנה מידה מדרום עמק הרון. חשוב שיוזמת "סיטו" תימשך. היא בהחלט חיונית לציבור שומרי הכשרות. אולי כדאי, עם זאת, להיות מעט סלקטיביים וקפדניים יותר בבחירות. נבחרי הטעימה הזאת, אם כן, עליהם שווה לשים את היד הם "ארזה, אוטר פיליפ ליכטנשטיין קבנרה סוביניון 2010", "סיטו, מרלבורו ניו זילנד" ו"סיטו, טאבל דומיין קורנלופ 2010". שלושתם שווים גם לאוהבי יין שאינם שומרי כשרות.
לחיים!
ארזה, תל ארזה מלבק 2010
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי מלבק ממכרם הסמוך למושב סוסיה. צבע אדום. באף פרי אדום. גוף בינוני. 14% כוהל בנפח.
כמה? 65 שקלים.
הכי מתאים ל: "על האש".
דבר המבקר: מלבק סימפטי, פירותי, נעים ללגימה. אפשרי בהחלט אפילו בימי החום.
תמורה לכסף: 3.5/5 (תמורה טובה לכסף).
בארבע מילים: יין מנגל נחמד לקיץ.
.
ארזה, תל ארזה קברנה סוביניון 2010
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי קברנה סוביניון מכרם בשיפולי מושב מטע בהרי יהודה ומכרם בן זמרה צבע אדום ארגמן. אף מתובל. גוף מלא.
כמה? 65 שקלים.
הכי מתאים ל: סטייקים וקדירות.
דבר המבקר: לא יין רע, אבל חסרה לו מידה של אלגנטיות כדי להיות קברנה ראוי מסוגו, קרי להיות נחמד בקטגוריית הזולים יחסית. המלבק מהפסקה ממעל עולה עליו.
תמורה לכסף: 2/5.
בשתי מילים: שגרתי מידי.
ארזה, אוטר (Auteur) פיליפ ליכטנשטיין קברנה סוביניון 2009
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: יין הדגל של ארזה מוקדש ליינן הראשי של היקב פיליפ ליכטנשטיין. 100% ענבי קברנה סוביניון מכרם בן זמרה. 14 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי ותשעה נוספים בבקבוק. צבע אדום עמוק. באף פירות אדומים ושחורים, וניל ושוקולד. גוף מלא. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 160 שקלים.
הכי מתאים ל: ארוחות עשירות.
דבר המבקר: יין עשיר, מורכב ומאוזן היטב המשקף מיינסטרים ישראלי אלגנטי. טוב מאד בכל מובן. פוטנציאל התיישנות בן 3-5 שנים בתנאי אחסון נאותים. תמורה טובה לכסף.
תמורה לכסף: 3.5/5.
ב-14 מילים: יכול וצריך לתפוס מקום של כבוד ברשימת האדומים המקומיים הראויים, בוודאי בין אלו הכשרים.
סיטו, קיאנטי 2010
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי סנג'ובזה מגפנים בנות 20 מאיזור קיאנטי שבטוסקנה, איטליה. יוצר ביקב סאנט אנדריי. צבע אדום כהה. אף מתובל. גוף קל נוטה לבינוני. % 12.5 כוהל בנפח.
כמה? 65 שקלים.
הכי מתאים ל: נתחי סינטה צרובים קלות עם רוקט.
דבר המבקר: אף אחד לא מדמיין לקבל חלום בבקבוק מיין אירופאי מיובא ב-65 שקלים, אבל הקיאנטי הזה הוא, איך לאמר, חלוש אפעס. לא מתגבש לכלל חוויה משמעותית באמת בחיך וגם לא באמת חינני או חביב ללגימת יומיום.
תמורה לכסף: 1.5/5.
בארבע מילים: אפשר וצריך יותר מזה.
סיטו, ריוחה 2010
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד של ענבי טמפרניו וגרנאש, המיוצר ביקב סניורה דה ליבורנו, ריוחה אלטה, ספרד. צבע אדום עמוק. באף פירות אדומים ושחורים, קפה. גוף בינוני. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 65 שקלים.
הכי מתאים ל: טפאס.
דבר המבקר: גם היין הזה, כמו קודמו מקיאנטי, לא מצליח לספק את הסחורה. לא יין גרוע, אבל אם הרעיון בסדרת "סיטו" הוא להעביר את רוח איזורי היין הקלאסיים בעולם לציבור שומרי הכשרות, היין הזה איננו נציג נאמן ליינות ריוחה, גם הפשוטים שבהם, במיטבם.
תמורה לכסף: 1.5/5.
במילה אחת: מאכזב.
סיטו, בורדו 2010
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: יין המושתת על ענבי קברנה סוביניון ומרלו (זנים המהווים נדבך מזני הבלנד הבורדולזי הקלאסי) מגפנים בוגרות בנות 40 שנה באיזור בורדו, שיוצר בבל אייר, בורדו. צבעו אדום עמוק. אף עוצמתי. גוף בינוני. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 65 שקלים.
הכי מתאים ל: סטייק טרטר.
דבר המבקר: מבין שלושת האדומים מעולם היין הישן של "סיטו", זה הראוי יותר. לא בלנד בורדולזי של ממש; יותר קברנה עם מרלו לאיזון כמקובל בתעשייה המקומית. יין רך יחסית, נעים ללגימה וסימפטי, המספק תמורה ריאלית לכסף.
תמורה לכסף: 2.5/5.
בשמונה מילים: לא בדיוק "רוח בורדו", אבל לפחות יין סביר.
סיטו, מרלבורו ניו זילנד 2010
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: לבן יבש המושתת על ענבי סוביניון בלאן מיקב אודוויאר, ממרלבורו, ניו זילנד. צבע זהוב קש. אף ארומאטי במיוחד הכולל הרבה מאד פרי טרופי, ליים והדרים. גוף בינוני. 13% כוהל בנפח.
כמה? 65 שקלים.
הכי מתאים ל: ארוחות על בסיס דגים, סושי וסשימי.
דבר המבקר: אם האדומים של "סיטו" קצת מתקשים למלא את ייעודם, הלבן עושה זאת בחן. סוביניון בלאן "עולם חדש" ארומאטי, עוקצני משהו וחביב. אין ליין הזה את המאסה, העומק והלעיסות של סוביניונים רציניים מ"העולם הישן", אבל נעים ללגום אותו והוא מתאים בהחלט לקיץ הישראלי הלוהט. תמורה לא רעה כלל לכסף.
תמורה לכסף: 3.5/5.
במילה אחת: נחמד.
סיטו, טאבל דומיין קורנלופ 2010
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: רוזה יבש המושתת על ענבי גראנש מדרום עמק הרון, בסמוך לעיירה טאבל (TAVEL). היין יוצר ע"י יקב דומיין קורנלופ. צבע ורוד כהה. באף שפע תותים. גוף בינוני נוטה למלא. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 90 שקלים.
הכי מתאים ל: עוף בגריל, עוף במנגל, פסטות, קישים, כריכי בשר או גבינה.
דבר המבקר: רוזה יבש מוצלח לכל דבר ועניין, ש"עושה בית ספר" ליינות הרוזה המקומיים, חסרי האופי והמיציים. ברוזה הזה מרגישים היטב את עמק הרון, בואך הים התיכון. יש בו פירותיות מוחשית מחד ומידה של קשיחות, כיאה למי שענביו גדלו באדמה סלעית איזור צרוב שמש. מהנה בהחלט ללגימה. למרות שתמחורו יקר מעט, הוא טוב כמה מונים מכל יינות הרוזה הנגישים לקהל שומרי הכשרות.
תמורה לכסף: 3/5.
בשלוש מילים: תלמדו מדומיין קורנלופ.