הקיץ כאן ובמלוא רשעותו. מישהו מסוגל בכלל, בימים הלוהטים הללו, לזכור שהחורף האחרון היה מהאינטנסיביים הזכורים כאן? שאפילו אוהבי האפור הגשום החלו, איפשהו במהלך מרץ, לדבר על זה שיאללה, הגיע כבר זמנו של הקור הזה? ידענו שעוד נתגעגע אליו, והנה זה בא, בטרם פקעה מחציתו של יולי אפילו. ולחשוב שלפנינו עוד שלושה חודשים מלאים כאלו, בלי הנחות ללקוחות ותיקים וללא כרטיסי ידיד. יהיה חם ולח ומבאס; ונחמה אין.
קולינריית הקיץ מושפעת, מן הסתם, מנוכחותו של החופש הגדול. המוני ילדים ובני נוער מסתובבים פנויים לגמרי, בחופשה שאורכה בלתי הגיוני משום בחינה. זה זמנן הגדול של המזללות: בורגריות פיצריות, נודליות וכל השאר. יצאנו השבוע לזוזוברה, לרגל החופש הגדול, כדי לבדוק מה מצבה של המזללה האסיאתית הוותיקה, מסעדת הורים וילדים קלאסית. חזרנו לא מתוסכלים מדי אבל גם לא ממש מבסוטים. להבדיל מרוב מזללות הז'אנר, האיומות למדי, לא היה רע; מאידך, גם טוב לא בדיוק היה. אין צורך לצפות ממקום כמו זוזוברה לניצוצות. די באוכל פשוט, מדויק וחינני. האוכל שקיבלנו היה, רוב הזמן, אפרורי. אפשר, וצריך, יותר מזה.
סלט ירקות בורמזי (32 שקלים), גיוזה (27) וסלט אטריות זכוכית עם שרימפס (39) היו נשנושי הפתיחה. בסלט הירקות, עם ליים, נענע, כוסברה בוטנים כתושים, היה חסר הסיבוב הקטן ההוא ברוטב שיהפוך אותו משגרתי לחינני. סלט האטריות לא היה קר דיו וגם בוויניגרט הכוסברה היה חסר אותו קוועץ' טעמים קטן נוסף. שלושת כיסני הגיוזה היו סטנדרטיים לחלוטין.
המשכנו: טנג'מון לבן (מרק אטריות עם פטריות מסוגים שונים בציר סויה 49 שקלים), פאד תאי עוף (49) ו"אורז יסמין" - מנת ילדים ובה נתחי עוף מוקפצים ברוטב סיני מתקתק ואורז לבן (36). היחידה שעשתה את שלה ביעילות וענתה על כל הציפיות היתה מנת הילדים. נתחי חזה עוף נדיבי מינון, ברוטב מתוק ועשיר, שמבוגר שחיכו מעודן יחסית לא יעז לצרוך אפילו בקטנה, אבל שנזללו בחדווה ע"י הטף, כולל האורז הלבן, שספג ביעילות את הרוטב הסמיך. ככה, בדיוק, צריכות להיראות מנות ילדים. מתבקש היה שלמנה הזו יצמידו גם שתיה קלה לבחירה, או סתם מיץ ענבים כחלק מהדיל; אבל היי, למה להיסחף בציפיות? אם אפשר לגבות 13 שקלים על בקבוק שתיה מוגזת ולהקפיץ את מחיר ארוחת הילדים באוטומט ל-49 שקלים לפני ביס מתוק, למה לא לעשות כך?
פאד תאי, קלאסיקה תאילנדית שגורה, הוא מהמבחנים האולטימטיביים למסעדה אסיאתית, בבחינת "אמור לי איך הפאד תאי שלך ואומר לך מי אתה"; כמו מבחן הספגטי אלי אוליו או הפיצה מרגריטה בטרטוריה איטלקית; ומבחן האנטרקוט בציר בקר ויין או קרם הברולה בביסטרו צרפתי. הפאד תאי של זוזברה, עם כל החשודים המיידים בתוכו ורוטב תמרינד לא עליז במיוחד, לא היה רע אבל גם לא היה טוב.
גם את הטנג'מון הלבן לא ממש אהבנו אבל כאן הוגן לציין שלא ניכר בו פגם קונספטואלי או ביצועי כלשהו. את קומבינציית הטעמים הזו, בעיקר ציר הסויה הבהיר שהכתיב את טעמיו, היה חד מדי בסגנונו עבורנו. בוודאי לא באג של זוזוברה.
זוזוברה סניקרס וסמיפרדו ברולה (שניהם 34) היו הקינוחים שלנו. הסניקרס, וריאציה על הממתק המוכר, עם שכבות שוקולד, קרם בוטנים ופצפוצי אורז, היה מתוק מידי וסתמי להפליא, לא רק לגדולים. הסמיפרדו ברולה, עם נגיעת הדרים וקרמל תפוזים מסוכרים היה אחלה מסוגו.
לפני סיום, מילה על התנהלות המקום. יעיל מאד בזוזוברה, לרגעים נדמה שיעיל מידי. המהירות הבלתי נתפסת שבה הגיע האוכל לשולחננו, בשלב הראשונות, העיקריות והקינוחים ביחד עם האופן בו החישו בנו אנשי המקום כל העת, יצרה תחושה מעט לא נעימה. בבחינת "זוזו, ברעה!..." להבדיל מזוזוברה. אז נכון, זוזוברה איננה כתית. לא באים לשם כדי להמתיק זמן איכות אינטימי עם מאן דהוא, אגב הנאה משירות אישי ואינטליגנטי. בכל זאת, זה היה קצת חד ובוטה מידי.
ארוחה לשניים על בסיס שתי מנות פתיחה, שתי עיקריות, קינוח אחד ושתי בירות תעלה בזוזוברה כ-270 שקלים, לא כולל שירות. מאחר ומדובר באוכל המושתת על חומרי גלם בסיסיים וזולים, ובמנות מזללה פשוטות, שאיכותן לא באמת נסקה רוב הזמן, מדובר בהרבה מדי כסף על תמורה לא מאד מספקת. גם אם לא באים לזוזוברה כדי לאכול ברמה של שני כוכבי מישלן, אלא עם הילדים, בכפכפים, לפני או אחרי הים, נחמד יהיה אם יהדקו וישדדו שם מערכות, לטובת אוכל אפרורי קצת פחות ואטרקטיבי קצת יותר. ושיהיה לנו קיץ קריר, או סתם נסבל איכשהו; הלוואי.
זוזוברה. רחוב שנקר 7, הרצליה.09-9577077. לא כשר
