השפית אביבית פריאל סיימה בשנה שעברה קדנציה ארוכה מאוד בטפאו, הטאפס בר הוותיק ביותר בשטח. רוב שנותיה של פריאל שם היו מוצלחות מאוד. מדובר בטבחית מהשורה הראשונה; כזו שמעולם, גם בקדנציות שקדמו לטפאו, לא התיימרה לספק מטבח עילי אמנם; אבל אוכל ארצי, חם, עולץ וטוב, כזה שבא מאהבה, היה שם כמעט תמיד. פריאל היא טבחית בכל רמ"ח ושס"ה. כזו שמעדיפה לעמוד על הרגליים ולעבוד במטבח באמת, על פני ריצוד על המרקע ומיזמי יח"צ.
לפני כחודשיים החלה פריאל להריץ, בשוק לוינסקי, ממש מול ברזי הבירה המיתולוגיים של 'מתי המקלל', את אוזריה. הגדרת הכוונות הקולינרית של אוזריה סוחבת ליוון. האווירה בה משדרת חמארה או, אם תרצו: אוזו בר. מקום קטן, שמתמלא בקלות, עם בר גדול, מעט שולחנות ומוסיקה שסוחבת אל הים התיכון, עם הקפדה ברורה על הממשק התל אביבי עימו, וזהירות מלהיגרר לפסקולי כפיים. הווליום חזק ומי שמתכנן להגיע כדי לשוח באינטימיות סולידית, שלא יעשה זאת כאן. לאוזריה באים בשביל אווירת בריזה ים תיכונית ולא כדי להמתיק סוד או לשתוק מעט ביחד.
הגענו בחמישי בערב, מוקדם למדי. תוך חצי שעה המקום הקטן התמלא, שלא לומר התפוצץ, והמוסיקה הפציצה. שמח באוזריה. כמי שעוקב בהערכה אחר פועלה של פריאל לא מעט שנים, שמחתי לראות אותה, סוף סוף, עם מקום חי ותוסס משלה.
אוזריה היא האנטיתזה למקומות הגדולים, המדוגמים ועתירי הממון ההם. התפריט שהוגש לנו היה על דף מצולם, כתוב בכתב יד. הוא כלל כל מה שהולך טוב ליד אלכוהול. אם לדייק, האוריינטציה הסופלקו-תל אביבית של האוכל נועדה ללוות היטב את וריאציות האלכוהול האניסי בתפריט: מאוזו יווני, דרך עראק ישראלי וערבי, אל ראקי טורקי ועד פסטיס וריקארד צרפתי. האלכוהול מתומחר בהגינות בסטנדרטים תל אביביים; כזו שמזמינה לא להתקמצן עליו וללגום. האוכל הקטן, בפרופורציות של מנות ביניים, אינו עולה על 46 שקלים למנה. מעט. מצד שני, כשנותנים באלכוהול אין בעיה לגלח לא מעט צלחות עם אוכל כזה. במילים אחרות, אוזריה מגישה אוכל בר ולא ראשונה-עיקרית במתכונת המסעדתית הרגילה.
היינו ארבעה ואכלנו בשלושה סבבים של שתי צלחות כל פעם. האוכל היה בסדר, ללא פאקים משמעותיים, עם שתי הברקות ברורות. סבב ראשון: שורשים צלויים עם גבינת כבשים טורקית על יוגורט (36 שקלים) וסרדינים ממולאים בעשבי תיבול, עטופים בעלי גפן (46). בסלט השורשים בלטה נוכחות הסלק. הוא לא היה יותר מסביר ובעיני המנה הפחות מוצלחת מבין השש. הסרדינים לעומתו היו משיחוקי הארוחה. המון עשבים עשו שמח בבטן הדגים הטובים. עלי הגפן הוסיפו את הממד ובסיס היוגורט היה מדויק טעמים. ביחד, זו הייתה מנת יוון בסיסית, אמיתית, טובה ומהנה. לצד המנות הייתה גם מנת לחם (18) עם מטבל שמן זית ועלי גפן משובח ממש, כזה שמתמכרים אליו.
סבב שני: קלמרי קטנים על ערבאס ותרד (46) ו-'MINUTE NADE' קרפצ'יו (36). הקלמרי נצרבו קצת יותר מידי והיו על סף חריכה. אם זה לא היה קורה מדובר היה במנה מקסימה. חיבור הערבאס (חומוס גרגירים) עם התרד היה מוצלח. אלו מבין הקלמרי שלא נחרכו התחברו אליהם היטב. הקרפצ'יו היה קרפצ'יו, עם איכות בשר ראויה, ללא התעמרות מז'אנר זילופי הבלסמי המיותרים.
סינטה מיושנת וירקות קלויים על פיתה של סופלאקי עם צזיקי (46) וקרעי פסטה שחורה עם קונפי עגבניות שרי צהובות, סרדינים ושום (46) הרכיבו את הסבב השלישי. הסינטה הייתה מוצלחת רעיונית. מערך הפיתה-צזיקי-ירקות היה חביב וגם הבשר איכותי. אילו ניתן ממנו קצת יותר זו הייתה מנה מנצחת. במינונים הנוכחיים, זו מנה שקצת מפקששת.
הפסטה השחורה הצטרפה אל הסרדינים כשיחוק השני של הארוחה. פסטה מעולה שבמעולות, שיחד עם קונפי עגבניות השרי הצהובות המעט מתקתק, והדגיות הבולטת שיצרו הסרדינים והשום, הבריקה ממש. אחלה מנת ים תיכון. פשטות שיש בה מצוינות. קינחנו עם מנת קדאיף וגלידת תאנים (30) שהייתה מוצלחת פחות בעיקר בגלל הגלידה הסתמית.
כולל פעמיים לחם וכל המנות שפורט לעיל נעצר מונה האוכל על 322 שקלים, לפני אלכוהול. הוא סיפק היטב ארבעה סועדים שאולי לא היו נורא מורעבים אבל בהחלט נזקקו לקצת חלבונים ופחמימות ליד השתייה. זה אומר שזוג לא צריך להוציא הרבה יותר מ-200-220 שקלים, לפני אלכוהול, באוזריה. חשבון השתייה, לשמונה משקאות (רובם ריקארד הצרפתי, הקצת יותר יקר) לארבעה, נעצר על 240 שקלים.
אם לא מצפים לגדולות ונצורות מהאוכל ומבינים שמגיעים לחמארה הומה, אפשר בהחלט ליהנות באוזריה. סביר להניח שעם הזמן המטבח שם יתמקד ויתייצב; נעים שמתלבש לה, לפריאל, גם כשהיא לבד; ובהנחה שאכן יתארגן, צריך לקוות שהמקום הצנוע והחביב הזה כאן כדי להישאר.
אוזריה. רחוב מטלון 44 פינת זבולון, תל אביב. 03-5330899לא כשר